פוזה

סדרת טלוויזיה שהיא אבן דרך בייצוג טרנסג’נדרי בטלוויזיה. "פוזה" (POSE) היא סדרה מבית היוצר של ריאן מארפי (ניפ/טאק, Glee, אימה אמריקאית) ומחזיקה בקאסט הכי טרנסג’נדרי בהיסטוריה של הטלוויזיה. הסדרה, למי שטרם צפה, מציגה מחדש את תרבות הנשפים האיקונית משלהי שנות השמונים, כפי שהונצחה בסרט הקאלט "פריז בוערת". עד כדי כך היא שאולה מ"פריז בוערת", עד שלפעמים היא נראית כמו רימייק. אבל חוסר המעוף האסתטי בצד, זוהי סדרת הדרמה הראשונה שמציבה שחקניות טרנסיות בקדמת הבמה, ומחזיקה בנוסף צוות הפקה קווירי.

ביולי השנה יצא פרק אותו ביימה ג’אנט קוק, ובכך שברה הסדרה שיא חדש, כשהציגה בטלוויזיה פרק שבוים בידי אישה טרנסג’נדרית בת מיעוטים. בנוסף, כל רווחי הסדרה, כך נאמר בתקשורת, יועברו לעמותות להט"ביות, ביניהן הפרויקט המשפטי ע"ש סילביה ריברה, הפועל למען אנשים מעוטי הכנסה על הספקטרום הטרנסג’נדרי. לסדרה כבר מתוכננת עונה שנייה שתשודר ב-2019, שתתרחש בין השנים 1989-1990.

עין קווירית

הרימייק לעין קווירית, או בשמה העברי הקדום "טאצ’ עליז לסטרייט שיעיז" (ושוב תודה על התרגום הנפלא הזה), הפיח חיים חדשים בקונספט שעלה לשידור ב-2003, קצת לפני שתעשיית הטלוויזיה שמעה על פוליטקלי קורקטנס, אבל בדיוק בראשית התקופה שייצוג קווירי הפך להיות עניין. חמשת המנחים החדשים לקחו את התכנית למקומות בלתי צפויים, והפכו אותה לסדרת בינג’ לצופים וצופות קווירים ברחבי העולם. המהפכים המרגשים שהועברו בשתי העונות האחרונות כללו, בין היתר, משתתף טרנסג’נדר ראשון בתכנית, ובעונה השלישית הקרבה יתועד בפעם ראשונה מהפך לאישה לסבית.

הרצח של ורסצ'ה: סיפור פשע אמריקאי

המיני סדרה קטפה השנה שלושה פרסי אמי על האופן בו הציגה את הטרגדיה של מעצב האופנה והאייקון הגאה, ג’אני ורסצ’ה, והירצחו בידי אנדרו קונאנן ב-1997. הבחירה של ריאן מרפי לעבור מנרטיב מוכר כמו המשפט של או.ג’יי. סימפסון, אל עבר סיפורו של אייקון גאה מעניינת ומביאה תוספת קווירית לעולם דרמות הפשע ההטרונורמטיבי לרוב.

פרפר

מיני סדרה בריטית בת שלושה פרקים ובמרכזה מקסין, ילדה בת 11, היוצאת מהארון כילדה טרנסג’נדרית. זהו הייצוג הראשון בקנה מידה גדול לטרנסיות בטלוויזיה הבריטית. בשנים האחרונות, עם השילוב של טיפול מגדרי לתוך סל התרופות של ארגון הבריאות הלאומי של הממלכה המאוחדת, התפתחה איזושהי דעה מוקדמת על "הקלות" של תהליך מעבר טרנסג’נדרי.

"בבריטניה", אומר התסריטאי טוני מרצ’נט, "מעבר מגדרי מתואר כתהליך פשוט, משל היו מחלקים הורמונים חוסמי התבגרות מינית כמו סוכריות. רציתי לנפץ את המיתוס הזה ולומר שזהו תהליך מורכב". ההיסטריה סביב הקהילה הטרנסית בבריטניה בימינו מזכירה לדבריו את התקנה שהעבירה מארגרט תאצ’ר ב-1988, כשאסרה על קידום הומוסקסואליות בקטינים, מעין תקדים בריטי קטן לחוק הרוסי המתועב נגד "פרופגנדה הומוסקסואלית".

סקנדל אנגלי מאוד

עוד מיני סדרה בריטית בשלושה חלקים, והפעם עם כוכבי על כמו יו גראנט ובן ווישאו, המספרת את הסיפור האמיתי של הפוליטיקאי הבריטי ג’רמי ת’ורפ שניסה לרצוח את המאהב הצעיר שלו נורמן סקוט, מחשש לאובדן המוניטין שלו. המקרה התרחש בשנות השישים, קצת לפני שהחוק האנגלי הקל באיסור על הומוסקסואליות ב-1967, כשיציאה מהארון הובילה לחורבן אישי.

הביסקסואלית

הסדרה הקומית נוצרה ובוימה בידי דזירה אחוואן במטרה לבחון את גבולות ההגדרה שלה עצמה כביסקסואלית, והיחס המורכב הן בתוך הקהילה הגאה והן במגע עם המיינסטרים בנוגע להגדרה, שלעיתים קרובות מדי מוטלת בספק. אחוואן מגלמת את ליילה, אישה מניו יורק בשנות השלושים לחייה, שזה עתה נפרדה מזוגתה סיידי אחרי מערכת יחסים בת עשור, ומגלה את המיניות שלה מחדש. אחוואן מעידה שאי-הנחת שלה עם ההגדרה, והמחיקה והדעה הקדומה של הסובבים אותה, היוו את המנוע העיקרי ליצירת הסדרה ששוברת סטראוטיפים רבים על ביסקסואליות.

סופרגירל

העונה הרביעית של סופרגירל, סדרה הידועה בעלילות צד להט"ביות שמשכו מעריצים רבים, העלתה על המסכים את גיבורת העל הטרנסית הראשונה – ניה-נאל, הידועה בשם דרימר, אותה מגלמת האקטיביסטית הטרנסית ניקול מיינס. מיינס, שעד כה תפסה זמן מסך משמעותי, דיברה על החשיבות של התפקיד ואמרה "העובדה שטרנסיות מקבלות תפקידים טרנסים, מחזקת את הזהות שלנו ואת זכותנו להיות כפי שאנחנו".

סופר דראג

מעבר לעולם גיבורי העל האמריקאי, ב-2018 עלה לנטפליקס סדרת אנימציה שגיבורותיה הן מלכות דראג. הסדרה הברזילאית עוקבת בקצב קדחתני אחרי שלושה הומואים, שסובלים את שיגעונותיו של הבוס האכזרי בחנות בה הם עובדים במהלך היום, ובלילה הן עולות על הנש כדי להילחם בכוחות הרשע, רק כדי לחטוף על הראש מהמלכה האם והמשרת שלה, רובוט בצורת פין.