מאיה גאיה (ורד) לב ז"ל התאבדה בחודש נובמבר האחרון לאחר שכל ניסיונותיה להביא את אביה ואחיה למשפט בגין התעללות מינית העלו חרס בשל התיישנות. סיפורה היווה השראה לקבוצת נשים שהחליטו להתמודד עם הכאב בדרך מקורית – הצגה.
ההצגה "מסמרות" שנכתבה על ידי חברות הקבוצה עצמן (שלי קירה, יעל שיטרית, ויקטוריה פרידמן, לירז פימשטיין ואורטל אוחיון) מבוססת על סיפורים אמיתיים של ניצולות תקיפה מינית וגילוי עריות. עתה הן מעלות את ההצגה במסגרת פסטיבל התרבות הגאה שייפתח הערב במרכז הגאה, במסגרתו יוצגו 15 אירועי תרבות לכבוד חודש הגאווה.
>> לוח האירועים המלא של אירועי הגאווה
בהצגה "מסמרות", מתקבצות יחד שלוש נשים (שירה, דריה ואור) בעקבות מקרה ההתאבדות של מאיה ז"ל כשכל אחת מהן נושאת עמה את סיפורה האישי והכואב. שלושתן מגיעות למסקנה שישועתן לא תגיע מהממסד: המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט כולם מפקירים נשים לגורלן, ואפסה כל תקווה לצדק מהמערכות הללו. מכאן, המרחק ועד להחלטתן לקחת את החוק לידיים ולהקמת מחתרת שתגן על נשים היא קצרה.
פרידמן מצהירה כי "הגיע הזמן להגיד שהתפיסה הקונבנציונלית של הפמיניזם הקלאסי, שטוענת שניתן לפתור כל קונפליקט באמצעות דיאלוג ושיח - לא עובדת. אולי אנחנו צריכות כלים אחרים. המהפכות הכי גדולות והכי קשות שקרו אי פעם קרו לא בצורה של דיאלוג ודו-שיח עם השליטים, אלא דווקא דרך מרד ומלחמה, ואולי גם המהפכה הפמיניסטית צריכה לבוא מהמקום הזה".
לא רק שהחוק והממסד כשלו ביכולתם להגן על נשים, הוא לעיתים אף שותף פעיל, טוענת פרידמן. "מגפת האלימות נגד נשים, ילדות וילדים מוגנת על פי חוק. כל עוד יש חוקים כמו חוק ההתיישנות זה אומר שהחוק מגן ביודעין על פושעים. כולנו חיים עם חוקים שבוחרים להגן על המגפה הזאת ולכן אנחנו צריכים לשאול מה זכות הקיום שלנו בכלל כשזה מה שקורה", מבהירה פרידמן.
הבחירה להעמיד במרכז ההצגה את הסיפור של מאיה גאיה לב הוא לא מקרי, אומרת קירה. "מאיה היא מישהי שבאמת עשתה הכול כדי למצות את הדין עם הוריה. זאת מישהי שבאמת הלכה בכל דרך אפשרית כדי למנוע אלימות מינית בילדים וילדות, והעובדה שגם המאבק שלה נכשל, שגם היא לא הצליחה לפרוץ את חומות האטימות החברתית, מחייבת את כולנו", אומרת קירה. שיטרית מרחיבה שהן החליטו "לקחת את הבקשה של מאיה גאיה לב, להמשיך את המלחמה נגד אלימות מינית בילדים גם אחריה, ולעשות עם זה משהו: לעלות את ההצגה הזו".
"מבחינתי, לעלות את ההצגה הזאת זו מחאה", אומרת אוחיון. "אחרי ההתאבדות של מאיה גאיה לב, והכישלון של המערכת, אנחנו רוצות לשאול האם באמת נותרו לנשים אופציות להתמודד עם זה במסגרת הממסד. להגיד, רגע, אם לא יקרה משהו, אולי מאיה גאיה לב לא תהיה היחידה. לבוא ולהגיד: 'לא מקשיבים לנו'", אוחיון טוענת.
חברות הקבוצה מספרות כי הן מרגישות שליחות ציבור ומרגישות מחויבות להשמיע את קולן של אלו שקולם מושתק. המחויבות הזו מתבטאת לא רק בעצם העיסוק בנושא הכואב של גילוי עריות, אלא גם בסיפור של שירה בהצגה, שעברה בילדותה התעללות פיזית ומינית על ידי אישה - נושא שכמעט ולא דנים בו בכלל. המחיקה הכמעט מוחלטת של התופעה מובילה את הדמות של שירה לזעוק במהלך ההצגה ש"הלוואי והיה לה זין בין הרגליים. ככה לפחות היו רואים אותי".
על ההחלטה להכניס לתוך ההצגה גם סיפור של אלימות של נשים כלפי נשים, אומרת שיטרית שהן החליטו ש"אם כבר אנחנו משמיעות קול, אז בואו נשמיע את הקול כולו, בלי להסתיר כלום. יש תחושה כזו של, 'אין מה לעשות, ובמילא נשים הן מיעוט ונפגעות, אז למה להוסיף לשנאת נשים שקיימת?' ודברים כאלה, וזה בדיוק מה שאנחנו באות להגיד בהצגה הזאת: לא".
"כל הנושא הזה של פגיעות מיניות בקהילה הגאה, הוא נושא נורא מושתק", מוסיפה קירה. "אבל אנחנו לא יכולות לוותר על הנושא הזה. יש בהצגה הזו הרבה מאוד סיפורים שאפילו בקהילה הפמיניסטית מפחדים לפתוח אותם. יש משהו בבחירה של הסיפורים האלה שמופיעים בהצגה, שמאיימים על הרבה קהילות. אבל אנחנו כן מעיזות לדבר על הנושאים האלה בכל זאת, וכן מעיזות לשים אותם על השולחן", אומרת קירה.
"מה שאנחנו עושות בהצגה הזאת זה לתת כאפה של מודעות", אומרת שיטרית. "אני מקווה שבעקבות ההצגה הזאת אנשים יתחילו לקחת אחריות. אני מקווה שכאנשים ייסעו באוטובוס, וכמשהו ייצמד אלייך עם הזין שלו, אז מישהו יגיד משהו. כשתראי משהו צובט למישהי את התחת, את לא תמשיכי ללכת כאילו כלום לא קרה. שתהיה מודעות ושאנשים יפעלו ברגע נתון", אומרת שיטרית.
לכל השחקניות בהצגה, למעט אוחיון שהינה שחקנית במקצועה, תהיה זאת הפעם הראשונה שהן יעלו על במה מול קהל. "אני עדיין לא מאמינה שאני משחקת בהצגה הזו", אומרת פימשטיין. "עשיתי בסדנא הזו תהליך ממש ארוך, ואני חושבת על עצמי לפני חמישה חודשים כשהתחלתי את הסדנא, וזה לא אותו בן אדם. לפני חמישה חודשים הייתי בן אדם שמה הקשר בינו ובין במה ובין קהל. הייתי הכי נחבאת אל הכלים. וזה שאני עכשיו יעמוד על הבמה עם הסיפור הזה, רק מראה שעשיתי תהליך מטורף כאן", פימשטיין אומרת. שיטרית מסכימה ומוסיפה ש"זה מאוד מלחיץ המחשבה על לעמוד על הבמה, ועם הנושא שבחרנו זאת גם אחריות מאוד גדולה. אבל זה מעצים. זה עושה אדרנלין בגוף, זה גורם לי לקום בבוקר ולהיות באטרף ולהרגיש שקורה פה משהו טוב".
במהלך ההצגה משולבים גם שירים שנכתבו על ידי ליאת כהנא במיוחד לזכרה של מאיה גאיה לב ז"ל. ההצגה "מסמרות" תעלה במסגרת פסטיבל התרבות הגאה ביום שישי, ה-5.6, בשעה 14:00. ניתן להתעדכן ולהזמין כרטיסים ל"מסמרות" ולשאר אירועי פסטיבל תרבות גאה כאן.
פסטיבל התרבות הגאה מתקיים בין התאריכים 26.5 ועד 12.6 בתיאטרון הקוביה, המרכז הגאה (גן מאיר, ת"א), לפרטים נוספים לחצו כאן, או כנסו ללוח האירועים של אירועי הגאווה.