גיא ברכה (צילום: צילום ביתי)
ברכה. "בארץ יש המון גברים נשואים בארון שחיים בתוך קונכייה ולא מספרים לאף אחד"|צילום: צילום ביתי

היציאה מהארון בשנת 2018 הפכה עבור להט"בים רבים בארץ ובעולם למורכבת פחות ומקובלת יותר. כבר בגיל 15 להט"בים רבים יוצאים מהארון בפני משפחותיהם וחבריהם, ובערים ליברליות או במשפחות תומכות התגובות שיקבלו יהיו חיוביות ואוהדות. אבל רק לפני עשר שנים, היציאה מהארון לוותה בסטיגמות ובדעות קדומות גם במקומות שנחשבו ליברליים יחסית כמו ניו יורק. רבים בציבור האמריקאי ראו באלו שיצאו מהארון כמפיצי מחלות (מחלת האיידס באותה העת התפשטה בקהילה הניו-יורקית), ככאלו שימותו לבד או שימותו מהמחלה – שניהם יחד או מה שיבוא קודם.

בתקופה ההיא גיא ברכה, שחקן, זמר ובמאי, החל בקריירת המשחק שלו בניו יורק אחרי שנים רבות שעבד בישראל. במשך כחמש שנים היה נשוי לאישה בעודו מתכחש לנטייתו המינית. לפני כשנתיים החל לכתוב את מחזהו הראשון, "מחזה חדש", שעלה אמש (30.8) ויציג בחודש הקרוב בתיאטרון "הספרייה" ברמת גן. המחזה מספר את סיפורו האישי וסיפורם של גברים הומואים שמנהלים חיים כפולים בארץ ובניו יורק.

מתוך ההצגה
מתוך ההצגה "מחזה חדש"|צילום: יחסי ציבור

ברכה כתב על דורון, מחזאי צעיר, שמחליט לכתוב מחזה שישאיר את החותמת האישית שלו בעולם. כתיבת המחזה הופכת לרכבת הרים נפשית מטלטלת, שבה דורון נאלץ להתמודד עם עברו ועם המוזות מחייו שאותן הוא מעלה על הכתב. דמויות אחרות במחזה משמשות עבורו את ההשראה לכתיבה והן מכריחות אותו להתמודד עם האמת שלו, הזכרונות, הכעסים והאהבות בחייו. אחת הדמויות היא דמות שנקראת "אישה", ומשלבת בין כמה נשים בחייו של ברכה, שהמרכזית היא אשתו לשעבר. המחזה, שכולל גם סצנות סקס, עוסק בנושאים שונים שנחשבים לטאבו בקהילה הישראלית.

"לחיות בארון הייתה מועקה נוראית עבורי. עד שיצאתי מהארון הדחקתי את היותי הומו", מעיד ברכה, "כשחקן התעסקתי בנושאים האלה ותמיד חקרתי חיים של אחרים ולא את חיי שלי. הרגשתי כלוא בגוף שלי, לא הייתי מספיק משוחרר וזה פגע בקריירת המשחק שלי".

במה זה התבטא?
"אני זוכר שאחד המורים אמר שאני מוכשר מאוד, אבל עד שלא אעשה בדק בית עם עצמי, לא אוכל לדרוש שהקהל יאמין לי. הוא הציע לי ללכת לטיפול, וכמובן שלא הקשבתי לו והמשכתי לחיות בהדחקה. כמובן שרציתי להיות עם גברים אבל לא הרשיתי לעצמי. בפעם הראשונה שנכנסתי לצ'אט של הומואים, בתקופה שהפעילות באינטרנט רק החלה, פחדתי שמישהו רואה אותי או עוקב אחריי ומיד סגרתי את המחשב".

מתוך ההצגה
"הרגשתי שאם אהיה אבא, לא אהיה שונה יותר"|צילום: יחסי ציבור

אשתו רצתה להביא ילדים לעולם וברכה, שרצה מאוד ילדים, הרגיש שזה לא נכון לשקר לה. "אמרתי לה שאני צעיר מדי ועסוק מדי והכל היה תירוצים. בסופו של דבר היא נכנסה להיריון ושמחתי על כך. הרגשתי שאם אהיה אבא, לא אהיה שונה יותר וזה היה קריטי כדי לשמור על הזוגיות. אבל כשההיריון לא צלח מסיבות רפואיות, שמחתי אפילו יותר. באותו רגע נפל לי האסימון, והבנתי שאני לא יכול לשקר לה".

בגיל 33 הוא אזר אומץ וסיפר לאשתו. "כמה שנים אחרי שנפרדנו, התחלתי להנחות קבוצות של גברים בארון בלוס אנג'לס. אחד הגברים בקבוצה, בן 77, לא יצא מהארון כל חייו והרגיש שפספס חיים שלמים, שהוא נולד דור אחד או שניים מוקדם מדי. הוא כעס מאוד על הצעירים שיצאו כל כך בקלות, או לפחות ככה זה נראה לו מהצד". 

גיא ברכה (צילום: צילום ביתי)
"אותם אנשים מבוגרים ונשואים מנצלים את השחקנים הצעירים"|צילום: צילום ביתי

לאחר 13 שנות עבודה בתחום התיאטרון בארצות הברית, חזר ברכה לארץ ועבר להתגורר ביישוב ניצני עוז. "בארץ יש המון גברים נשואים בארון שחיים בתוך קונכייה ולא מספרים לאף אחד", מבהיר ברכה, "דיברתי עם הרבה מהם ואני מאמין שלא מעט יודעים עליהם או חושדים בהם וגם חלקם הגדול בוגד בבנות הזוג. אחד מהם נתן לי השראה לדמות במחזה של מנטור של דורון, שנשוי לאישה ואבא לילדים. הוא חווה את התסכול והייאוש שלו דרך העזרה להומואים שנמצאים באותו מצב שלו, אבל מוכנים לעשות את הצעד".

הארון שמאחורי הקלעים

ברכה טוען שבתעשיית התיאטרון יש מספיק גברים נשואים, שהיו רוצים להיות מי שהם באמת. "הבעיה החמורה היא ששחקנים צעירים שרוצים להיות מפורסמים, מבינים שהם צריכים להיות נחמדים, בלשון המעטה, לבמאי, למנהל ההצגה או למחזאי מסוימים. כבר ראיתי בעבר איך אותם אנשים מבוגרים ונשואים מנצלים את השחקנים הצעירים, כדי למצות את הרצונות הפיזיים שלהם. זה משהו שקורה כל הזמן, גם בתל אביב וגם בעולם".

מתוך ההצגה
"עד שיצאתי מהארון הדחקתי את היותי הומו"|צילום: יחסי ציבור

אתה יכול להבין את הסיבות שמונעות מהם לצאת מהארון?
"בוודאי, אני הייתי שם בעצמי. אבל אם הם קוראים את זה, חשוב לי שיידעו שהם משקרים לעצמם. הנטייה שלהם לא תשתנה, זה לא משהו שניתן לבחירה, ככה הם נולדו ומוטב להם להשלים עם זה במהרה. אדם שלא יוצא מהארון ובוחר להיות בזוגיות, פוגע קודם כל בעצמו ואז בבת הזוג ובילדים. אני לא מאמין שהדבר הנכון הוא להקים משפחה, לגדל ילדים ואז לספר להם בגיל 50 שאבא הומו. כאבא לשני ילדים (הורות משותפת – ת"א), אני די בטוח שהילדים ייפגעו מאוד להבין ששיקרו להם כל החיים."

ככל שעובר הזמן, היציאה מהארון הופכת קלה יותר. מה לדעתך יקרה בעתיד?
"אני לא אופטימי לגבי העתיד כי בימינו שני הצדדים בעולם מתחזקים - אלו ששונאים אותנו ואלו שנמצאים בדילמה ומתלבטים אם לספר או לחיות בסוד. המצב טוב יותר במדינות מערב מפותחות, אבל החברה בישראל שמרנית ושיפוטית מדי שלא מבינה שנטייה מינית זו לא בחירה. כשהומואים יוצאים מהארון, בין אם בגיל 18 או בגיל 40, אף אחד לא מנחה אותם מה לעשות. אנחנו בעצם חווים את גיל ההתבגרות בפעם השנייה עם היציאה מהארון. לכן, אנחנו צריכים עוד כמה שנים כדי להכיר את עצמנו, להתחבר לאנשים מהקהילה, לחוות את הסצנה הגאה בעולם, ולו רק בשל הסיבות האלו כדאי לצאת מהארון בגיל צעיר".

מתוך ההצגה
"אני לא אופטימי לגבי העתיד, אני לא חושב שמשהו ישתנה"|צילום: יחסי ציבור
ההצגה תעלה בתאטרון "הספרייה" ברמת גן בין התאריכים: 30/8-5/9, 7/9, 12-17/9. להזמנת כרטיסים: 03-5799290