פעם אחת היה פלמינגו סטרייט, שחי לו בחברה של פלמינגוס הומואים. נשמע כמו התחלה של בדיחה? ככה גם חשב האנימטור תומר אשד, שלקח את רעיון הקוריוז לסרט הקצר שהכין כפרויקט גמר בלימודי האנימציה בגרמניה.
אלא שבתהליך העבודה הוא הבין, כי באמצעות ההומור שבסרט הוא יוכל לעורר את המודעות באשר למקומו של השונה בחברה. אשד גם לא ציפה שעבודת הגמר שלו תצליח כל כך ותזכה לפרסים רבים בפסיבלים ברחבי העולם. ביום שלישי הקרוב יוקרן הסרט במסגרת אירוע פצ'ה קוצ'ה בנמל תל אביב.
הפוך על הפוך: פלמינגו סטרייט בעולם של גייז
אשד, בן 34, בוגר התיכון לאמנויות בירושלים, סיים לאחרונה את לימודיו בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש קונרד וולף שבעיר פוטסדאם, בירת מדינת ברנדנבורג שבגרמניה. "הגעתי לגרמניה ב-2002 כדי ללמוד במערכת התנאים הנוחה", הוא מספר.
פרויקט טרום הגמר של אשד, יחד עם חברים נוספים, היה הסרט הקצר: "הטבע הנפלא שלנו". הסרט הצליח, וכעת היה עליו למצוא רעיון שיתעלה על אותו הרעיון. לאחר סיעור מוחות רב משתתפים, נבחר הרעיון שהוליד את הסרט, "Flamingo Pride".
הסרט מתאר את סיפורו של הפלמינגו הסטרייט היחידי בלהקה פלמינגואים גייז, ואת נסיונותיו הנואשים למצוא אהבה. מתוסכל מהיותו הפלמינגו הסטרייט היחיד, מתאהב גיבור הסרט בחסידה יפה שחולפת במעופה בקרבת מקום. לאחר שניסיונותיו להבהיר לה את כוונותיו הרציניות נכשלים, הוא מתבודד וחווה משבר זהות. מפגש אינטנסיבי מעודד אותו לעשות צעד אמיץ.
הסרט עצמו הוא מעין פארודיה, אבל פילוסופית על התמודדות של הזר, השונה בחברה. תומר, בהיותו סטרייט, מספק נקודת מבט מעניינת על הקהילה הגאה, איך סטרייט רואה אותנו. בין השאר, עולה השאלה האם גייז, הידועים בסך הכל באינטליגנציה רגשית די גבוהה, היו מתייחסים אחרת לזר סטרייט בחברה? איך זה היה נראה עם העולם היה מכיל רוב של לסביות? או דו? או טרנס? לצורך עשיית הסרט נעשה שימוש בכלים המתקדמים ביותר בתחום הגרפיקה הממוחשבת.
"המטרה מאז ומעולם הייתה לעשות סרט שיהיה כיף לצפות בו", מסביר אשד. "לי אישית מאוד חשוב העניין של ההנאה, כי הפרויקטים הללו לוקחים המון זמן. אבל ברגע שהתחלתי להתעסק עם התסריט, הבנתי שיש בקונטקס הרבה מעבר לקוריוז. כל הרעיון הוא לעשות הפוך על הפוך".
מאז שיצא הסרט ביוני 2011 זכה הסרט לתגובות אוהדות, התקבל ליותר מ-20 פסטיבלים ואף זכה במספר פרסים משמעותיים. "מעבר לכוונה הראשונית ליצור חוויה מבדרת, זיהיתי ברעיון הזדמנות להציג את הקהילה באור חדש ומרענן, ליצור פורטרט חברתי-סרקסטי, ולדון בנושא הצורך האנושי הבסיסי בהכרה".