>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
"אחת מהסיבות שהקמנו את 'לסבית קטלנית' הייתה שכשאנחנו הולכות לקולנוע ורואות 'כשהארי פגשה את סאלי' זה לא הסיפור שלנו, זה יכול להיות סרט חביב ומצחיק אבל אין לנו יכולת להזדהות עם זה", אומרת ענת ניר, המתכוננת לפסטיבל "לסבית קטלנית" ה-5 שייצא לדרך בשבת הקרובה (13.10), אותו היא מפיקה ביחד עם דנה זיו וליאור אלפנט.
"'כשצילה פגשה את דינה' אולי יהיה פחות הוליוודי בעיניי אבל הוא כן ישקף משהו מהחיים שלי כי זה סיפור אהבה בין שתי נשים".
לא מחכות שמישהו יציל אותן
מלבד הצורך בייצור ועידוד קיומם של ייצוגים ודימויים לסביים על המסך הגדול, ניר, זיו ואלפנט רצו להציג יצירות לסביות ישראליות שהיו ברשותן ושלא מצאו במה באף מקום אחר.
"לא חשבנו שאנחנו מקימות פסטיבל. זה התחיל מזה שראינו שיש לנו כמה סרטים נהדרים שחברות שלנו יצרו אבל לא הוקרנו בשום מסגרת אחרת, אז החלטנו להציג את העבודות שלהן ולעשות ערב קולנוע", מסבירה ניר על הסיבה להקמת הפסטיבל. "עם הזמן הבנו שזה ממש קרש קפיצה ובמה ענקית ליצירות הללו".
ניר מתייחסת, בין היתר, לסרט "ג'ו ובל" של רוני קידר למשל, שהוקרן אצלם בבכורה ואז פתאום הוקרן גם במסגרות אחרות. "המעניינת מכולן היא 'פסטיבל סרטי נשים ברחובות' שהקרין אותו בשנה העוקבת אחרי שדחה אותו שנה קודם ושם הוא גם זכה בפרס בימוי הסרט הטוב ביותר.
"את 'פיתיון' של מיכל ויניק הקרנו אחרי פסטיבל ירושלים והוא הגיע בין היתר לפסטיבל 'סאנדנס' (פסטיבל הסרטים העצמאיים הגדול ביותר בארה"ב). גם הביקוש לאירוע היה עצום, סולד אאוט וקמו אירועים נוספים בעקבותיו. הבנו שהצימאון הזה של לראות את הסרטים הללו הוא לא רק של דנה, ענת וליאור אלא של כל הקהילה הלסבית שכנראה לא מקבלת מענה מספיק לצרכים שלה".
מה זה סרט לסבי?
מאז, 'לסבית קטלנית' נערכת זו השנה החמישית כשבכל שנה יש כותרת משנה שמתארת את אופי הסרטים שנבחרו. "הפסטיבל השנה מתעסק בנושא ה- GREY ZONE, שזה המקום הזה שבו עדיין לא ברור מהי השפה האומנותית הלסבית מאחר והיצירה הלסבית עדיין בבנייה", מסבירה ניר.
"ישנם סרטים שהקרנו בפסטיבל למרות שהם לא "לסביים" פר אקסלנס, כמו 'פיתיון' ו'ג'ו ובל', וזה נובע מהשאלה מה זה בעצם סרט "לסבי"? מה זה סרט שמעניין נשים לסביות? האזור האפור הזה הוא שמאפיין גם את הפסטיבל השנה".
כמדי שנה, מפרסמות ניר, זיו ואלפנט קול קורא שמזמין לשלוח אליהן סרטים. "יש ועדה שרואה את כולם ומה שטוב בעיניהם נבחר. הקריטריונים היחידים שלנו זה שזה צריך להיות של לסביות, על לסביות ו/או עם לסביות. כבר הצגנו בעבר סרטים שנעשו גם ע"י סטרייטיות וגם ע"י גבר, אומרת אלפנט.
ניר מוסיפה, כי הן בוחרות יצירות שהן רואות בהן איכותיות, עשויות היטב, בעלות מסר חשוב, מהנות ושחשובות לצפייה. הסרטים הנבחרים בהגדרתם לא חייבים להיות "לסביים" אלא שיכולים להתאים לנשים לסביות כקהל של צרכניות, שיש בהם איזושהי שאלה חברתית, איזשהו עיסוק לא רק בזהות לסבית אלא גם בחיפוש, חיפוש עצמי, קונפליקטים ויחסי כוחות שונים וכו'.
מעורבות בתהליך מההתחלה עד הסוף
עצם העובדה ש'לסבית קטלנית' אינו פסטיבל ענק מאפשר לניר, זיו ואלפנט לעבוד באופן אישי עם היוצרים. הן מעמידות לרשותם ארסנל חשוב של כלים, ידע מקצועי, קשרים וכל מה שיש לכל אחת מהן להציע מעולמה הפרטי והמקצועי שיקדם את השלמת הסרט צעד אחד קדימה.
"אנחנו מעורבות ועוזרות בתהליכי יצירה של נשים", אומרת ניר. "היינו מעורבות בהפקת הפוסט של "ג'ו ובל", אם צריך לגייס סצנה של מסיבה באיזה בר אנחנו קוראות לנשים ובאות בעצמנו, אנחנו מציעות את הקשרים שלנו, נשות מקצוע שאנחנו מכירות, הפצה, חדרי פוסט והשנה אנחנו גם נשיק מלגה בפסטיבל ונזמין תסריטים במטרה לעזור לסרט לקרות, וזה גם בזכות התמיכה של "קרן רבינוביץ'". חשוב לנו לעשות את זה ואנחנו נהנות לעשות את זה.
כמו בכל שנה, במקביל להקרנות סרטים תתקיים גם תערוכת אמנות אותה אוצרת השנה מאיה האן, הכוללת רשימה של 14 נשים מתחום האומנות. זאת מתוך מטרה ליצור אירוע תרבותי המשלב כמה שיותר סוגים של אומנות. התערוכה תחולק לשלושה חללים ותשלב בתוכה תמונות, וידיאו ארט, פרפורמנס ארט ומייצגים. "המטרה היא להעביר את המשתתף חוויה של סימני שאלה שאנחנו כפסטיבל רוצות להציף", אומרת זיו. ניר מוסיפה, כי אלו סימני שאלה שמדברים על המקום של איפה עומדת האומנות ה"לסבית" או ה"נשית" ואיפה היא הופכת או מתכתבת עם אומנות גברית, הומואית או קווירית. "מה בכלל הופך משהו ל"לסבי" מלבד נשיקה בין שתי נשים? כל מיני שאלות שהן חיפוש של שפה. אנחנו מנסות להראות בתערוכה שמתפתחת שפה של אומנות לסבית, שיש דיבור מסוים, התנסות וסימני שאלה".
הפסטיבל היחיד שמציג רק יצירות ישראליות
הבחירה בשם 'לסבית קטלנית' מבטאת בין היתר את האופי הבלתי מתפשר, בלתי מתנצל וטעון ברצון עז להיות בוטא עד כדי שיביא לשינוי המצב החברתי הקיים של נשים ולסביות בחברה הכללית ובקהילה הגאה שכל כך בוער בניר, זיו ואלפנט.
"'לסבית קטלנית' זה כביכול הנצחה של הקלישאה של לסבית קשוחה, קטלנית, נהגת משאית", אומרת ניר. "השתמשנו בזה במובן הומוריסטי וגם אנחנו מנסות לעשות משהו שהוא פמיניסטי שגם מזעזע קצת את האוזן. בנוסף, חשבנו שכשאנשים יחפשו בגוגל LETHAL LESBIAN ביחד עם כל סרטי הפורנו וה-XXX יצא להם גם את הפסטיבל שלנו. היה לנו גם חשוב שאנשים יגידו את המילה 'לסבית', אמהות, ילדים, חברים, קרנות עירייה".
זיו מוסיפה: "יש בזה גם אקט חינוכי. אותה יוצרת או צופה לסבית שמשתייכת לדבר כזה, מבחינתי זה להגיד שאת שלמה עם מי שאת עד הסוף. כשאנחנו פונות לקרנות או לגופי חסויות מסחריים יש את השאלה למה דווקא 'לסבית קטלנית', כי אם היית קוראת לזה 'קולנוע שושנה' הייתי יכול לתת לך. אז לא, תיתן חסות ללסביות, זה אחלה".
"יוצרות שבהתחלה נרתעו מלהגיש סרטים לפסטיבל עם שם כזה, עם הזמן הבינו שלשם הזה יש איכות וכל שנה אנחנו מקבלות יותר ויותר סרטים", מוסיפה אלפנט.
מלבד קידום יוצרות ועידוד עשייה נשית, 'לסבית קטלנית' מהווה גם נקודת מפגש חשובה ובלתי אמצעית עבור קולנועניות ויוצרות בו נרקמים שיתופי פעולה חדשים ונבנית רשת קשרים חברתית-עסקית בין נשים, למען נשים.
ניר, זיו ואלפנט שמות דגש על כך שב'לסבית קטלנית' מוקרנים אך ורק סרטים ישראלים של יוצרים מקומיים, זאת מתוך מטרה להוות פלטפורמה ולעודד יצירה ישראלית מקומית.
"מה שמצחיק הוא שאין אף פסטיבל בארץ מלבד 'לסבית קטלנית' שמציג אך ורק סרטים ישראלים, ובינתיים אנחנו לא נתמכות ע"י "הקרן לקולנוע ישראלי" שכשמה כן היא- קרן לעידוד קולנוע שהוא ישראל", מציינת ניר.
ליאור: "האבסוד הוא שבקריטריונים של מועצת הקולנוע, כדי להיחשב 'פסטיבל קולנוע ישראלי', במדינת ישראל, את צריכה להציג אחוז מסוים של קולנוע בינלאומי ואם את לא עושה את זה את לא נחשבת לפסטיבל ישראלי.
השנה הפסטיבל של שלוש הנשים האמביציוזיות זוכה לקבל תמיכה מקרן רבינוביץ. "מבחינתם, היה מאוד טבעי לתמוך בפסטיבל, הם מכירים אותו, את השם שלו, וגם יש 2 סרטים מובילים בפסטיבל שלנו שקרן רבינוביץ תמכה בהם: "סרק" ו"אליס". השקעה של קרנות ומוסדות תרבות בקולנוע שעוסק בנשים, מגדר, פמיניזם, נטייה מינית ויחסים קוויריים היא חשובה לא רק לקהל שלנו וליוצרות עצמן אלא לשמירת הרב גוניות של החברה שלנו באופן כללי", היא מוסיפה.
השנה בפסטיבל: מערכונים, סרטים קצרים וסרט עלילתי
השנה יוצגו בפסטיבל מערכונים מתוך סדרת מערכונים אינטרנטית, שני סרטים קצרים וסרט עלילתי באורך מלא. "המערכונים צולמו במיוחד עבור הפסטיבל והם מתוך סדרת מערכונים לסבית מצחיקה בעברית שרצה ביו טיוב על חיי הלסביות שנקראת "ככה אנחנו עושות את זה", מציינת אלפנט.
בנוסף, יוקרן בבכורה את הסרט הקצר 'מי את' של ורוניקה ניקול שמספר על בחורה שעוברת תהליך של פרידה מחברה שלה ומידי יום היא מתעדת את הרחוב מבעד לחלונה עד שמגיעה שכנה לבית ממול. "הסרט כולו מוצג מזווית הראייה של המצלמה שלה, מבחינת מבע קולנועי זה ממש מעניין", מסבירה אלפנט.
בנוסף, יוצג "סרק" של מיכל ויניק מדבר על שתי בנות 16 שנוסעות בפעם הראשונה לתל אביב, ביום הרצח של רבין. "אחת מחפשת לעשן סמים פעם ראשונה והשנייה למצוא זיון וכל אחת עוברת מסע חיפוש אישי אחרי הזהות העצמית שלהן ושל החברות שלהן".
הפיצ'ר הלסבי, "אליס", של דנה גולדברג שהיא יוצרת מאוד מוכשרת עם סיפור מאוד חשוב מדבר על אישה שיש לה בעל וילד והיא חווה דיכאון שאחרי לידה שנמשך 9 שנים. היא עובדת במעון לנערות בסיכון, ועלילת המשנה הלסבית מתרחשת במעון הזה. מה שמדהים זה שלראשונה מדובר בסרט עם נקודת מבט מובהקת על נושאים שאף אחד לא העיז לדבר עליהם בקולנוע הישראלי אף פעם, ולדעתי בכלל- דיכאון שלאחר לידה ולא לאהוב את הילד שלך בהגדרה".
עדיין מחכות ל"סיפור אהבה לסבי פשוט"
ומהן התגובות מהקהל? "קיבלנו על חלק מההקרנות תגובות מדהימות של העצמה, שליחות, תחושה של סיפוק", מספרת ניר. "זוג נשים שהרגע עשו ילד והן באות איתו לאולם קולנוע ורואות סרט כמו 'תפרים' על הורות ביולוגית ולא ביולוגית זה משמעותי להן, כשאת נכנסת לסרט ורואה קומדיה שחורה 'פות ושבר' וזה מצחיק אותך ומרים לך אז כיף לך.
"יש ביקורות על רמת הקולנוע הלסבי הישראלי בארץ בכלל. קשה לנשים עם הנרטיב העצוב, הכואב. אנחנו שומעות ביקורת של 'מה עם סיפור אהבה פשוט'. גם אנחנו נשמח לקבל סיפור כזה, אבל זה לא סתם לא קורה, יש לנו כנשים הרבה משברים וזה בא לידי ביטוי ביצירה. זה לא שיש סרט שמח, קליל וכיפי של שתי לסביות בשדה ואנחנו לא בוחרות בו, פשוט אין אותו.
אלפנט מסכמת: "התגובה הכי טובה זה כשפגשתי בחורה שיצאה מהקולנוע ואמרה 'אני עושה לכן סרט'. שלוש שנים לאחר מכן אותה בחורה, חן שומוביץ, באמת הקרינה אצלנו את "מעבר לחלון".
הפסטביל יתקיים ביום שבת (13.10) עם שתי הקרנות בשעה 17:00 וב- 20:00.
>> דנה זיו, ענת ניר וליאור אלפנט ב"היכל הקהילה" 2011