>> אירועי הגאווה 2012 – כל העדכונים
"לאהוב את האירוויזיון זה כמו לאהוב משהו שנוא, ואנחנו הישראלים אוהבים לשנוא משהו שאנחנו אוהבים ולאהוב מחדש משהו שפעם אהבנו ואחר כך שנאנו", כך אומר אסף לביא הראל, היוצר של הסרט "האירוויזיוניסטים", ששודר השבוע בהוט ואם תספיקו עוד תמצאו אותו בשידורים חוזרים.
הסרט שאסף יצר - יחד עם המפיקה עדי גולן מלווה מעריץ אירוויזיון (אסף) שמנסה להיכנס לקליקה הסגורה של המעריצים הישראלים, שהחגיגה שלהם מתחילה בחג המולד. לא בגלל שסנטה קלאוס מגיע עם צמד גמדים שריריים וחטובים, אלא בגלל שבתקופה זו מתחילים באירופה תחרויות הקדם אירוויזיון במדינות השונות.
גילה עולם קסום
מסתבר – וזה שאתם לא יודעים את זה לא אומר שום דבר על הנטיה המינית שלכם – שיש קבוצה של כמה עשרות ישראלים, חלקם להטבי"ם וחלקם לא, שמכורים לתחרות השירים הגדולה בעולם. המשמעות היא שהחל מחודש דצמבר בכל שנה ועד לתחרות עצמה אי שם בחודש מאי, הם עוקבים באדיקות אחר התחרויות בכל המדינות המשתתפות בתחרות, מנתחים שירים, תלבושות, סיכויים, בוחנים את המתחרים של כל מדינה, שיר, הופעה וכמובן את הסיכויים של הנציג הישראלי.
אסף, בן 29 מכפר סבא, העובד כמורה לקולנוע במקביל לעבודתו כעורך בהפקת "האח הגדול", לא נמנה תמיד בין חברי הקבוצה. "אהבתי בעיקר לראות את האירוויזיון, זה היה קטע משפחתי" הוא אומר ל-mako גאווה. "השילוב של מוזיקה, תאורה, טכנולוגיה, ריקודים, במה ופופ, משהו בזה תפס אותי עוד מילדות".
ב-2006 נסע עם כמה חברים לתחרות ביוון ושם גילה עולם קסום בהרבה מעבר למה שראה בטלוויזיה עד אז. "בתור הומו, זה חיבר אותי לאנשים מהקהילה. אבל מה שהדליק אותי היתה הבמה, לראות איך הכל עובד, זה אחרי הכל שידור חי מאוד גדול. אז השירים התחילו לעניין אותי יותר והקטע של המעריצים".
אסף, המעיד על עצמו כביישן, אומר שהמצלמה נתנה לו כלי להיכנס באמצעותו לקליקה של המעריצים. את הסרט הוא בנה סביב שלוש דמויות בסרט, תוך שהוא משלב בין הסיפור האישי שלהם לבין אהבתם המשותפת לתחרות. אך את תשומת הלב תופסת דווקא ציפי, מורה ואימא של ליאון קיכלר, אחד הדמויות הראשיות בסרט וחובב אירוויזיון ותיק.
החיבור בינה לבין הבן שלה, הכנות שלה, ההומור השחור והאהבה לאירוויזיון כובשים את המסך. כאשר ציפי, ילידת מחנה ריכוז, הולכת לעשות קעקוע על הזרוע עם הבן שלה, שיהיה מנוגד ב-180 מעלות למספר שהיה על היד של אמה, לא יכולתי לעצור את הדמעות.
"הסרט לא בא לבחון את התופעה"
אסף מצליח לעבור בכשרון רב במהלך הסרט בין רגעים מרגשים לבין רגעים מצחיקים. מצד אחד הומור עצמי של אסף וחבריו על עצם התחביב, ומנגד קבוצה של אנשים שהולכת עד הסוף עם מה שהם אוהבים, מתמסרים לעצמם ולאהבה שלהם מבלי, אני מקווה, לדפוק חשבון לאף אחד.
ברוח הזו גם נוצר הסרט. "ליאון היה חבר טוב שלי והוא הביא את ריטה, ואת דניאל הכרתי מאוד טוב מהאירוויזיון. לכן כל שיתוף הפעולה היה בקטע חברי", אומר אסף. "זה לא סרט שבא לבחון אותם. סרטים על האירוויזיון, במיוחד בחדשות, לרוב בוחנים את התופעה כמו חיות בכלוב שמסתכלים עליהם. פה היה שיתוף פעולה עם אינסיידר שמרגיש ממש חבר טוב שלהם. הם היו הכותבים של הסרט; עם ליאון וריטה בניתי את הסצנות לפי מה שהם מכירים. לכן היה לי מאוד חשוב לתת להם שוויון בסרט, שאף אחד לא יבלע אחד את השני".
סצנת מעריצי האירוויזיון היא באמת סצנה של גייז?
"ההומואים מאוד בולטים בסצנה אבל הכרתי הרבה סטרייטים. יש הרבה זוגות, בפריפריה, בכל מיני מושבים, שאוהבים את האירוויזיון. גם באירוויזיון בגרמניה שצילמנו לסרט לא הורגשה סצנת ההומואים, וגם לא במשלחת הישראלית. אבל ההומואים הם אלה שמנהלים את הסצנה ולדעתי זה נהיה ככה מאז הניצחון של דנה אינטרנשיונל גם בכל אירופה. הזכייה שלה נתנה קול לקהילה בתוך הקהילה של ה'אירוווזיוניסטים'".
ובתוך כל זה, ישראל לא עולה לגמר כבר כמה שנים.
"ברור לי שזה שלא אוהבים את ישראל פוגע בהצבעות, כי השירים בשנים האחרונות טובים ואיכותיים. בתוך הקהילה אומרים שזה מה שנגזר עלינו ולא נעלה לעולם. אנחנו מאוד מפרגנים לשיר אבל אוהבים את התחרות בכלל וכשאני רואה את הגמר אני נהנה. פעם זה מאוד ביאס אותי שישראל לא משתתפת אבל למדנו לאהוב את התחרות גם בלי נציג של ישראל".
>> למה הומואים אוהבים את האירוויזיון?