>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
הרבה השתנה מאז ימיו כ"דני רקדני" במועדונים הירושלמיים של שנות ה-90'. 22 שנה ליתר דיוק, בהן הוא עולה על הבמה, מושחז, חד, נוטף כישרון, מהפנט את הקהל, מאתגר את הקולגות שלצידו. הרוב לא מכירים את דן יאיר, האיש מאחורי האיפור והפאות. עבור הקהל הוא פשוט "דיוה D", אחת ממלכות הדראג הוותיקות שצמחו כאן.
בשישי הקרוב הוא יעלה על הבמה עם מופע חדש "מסקנות ותאונות" – שמגלם בשמו גם את הדרך הארוכה שעבר לאורך השנים. "השם נולד מתוך ערב באותו שם שעלה ב'שושן 4'", אומר יאיר, "המופע דאז היווה חיבוק לקהילה הירושלמית, כאשר האדם מאחורי מלכת הדראג נחשף לקהל וגם חשף את הקהל עצמו".
"הגיע הזמן לשחרר קצת רסן"
המופע הנוכחי מבוסס על מופע מקוצר שהזמין תיאטרון 'גשר', בתיווכו של טל קלאי (מלכת הדראג טלולה בונט). "בגלל התגובות למופע החלטתי להאריך, ולשדרג את המופע".
המופע בן שעה ורבע כולל שירה חיה, קטעי קישור משעשעים וכמובן מגוון אדיר של דיוות בליפסינק, כשאחד מסימני ההיכר של דיווה D הוא יכולת חיקוי הדמויות שלה. "המופע הוא חגיגה של צחוק, למרות שניתן לשאוב ממנו גם מסרים אנושיים. כל אחד ואחת יכולים למצוא את עצמם במופע, כי כולנו עוטים מסכות וכולנו נולדנו עירומים – השאר הוא דראג".
לא מפחיד לעלות על הבמה לבד אחרי כל כך הרבה שנים בצוות?
"אחרי 22 שנים כמלכת דראג מקצועית, הגיע הזמן לעשות איזשהו סיכום ביניים ולשחרר רסן. מפחיד לעמוד לבד על הבמה אחרי שהתרגלתי להיות בצוות, אבל יחד עם זאת יש בזה סגירת מעגל למקור של דיווה D כאמנית סולו. מה שממש מפחיד הוא לגלות כמה התרגלתי להיות חלק מהרכב שכל אחת בו היא כוכבת בפני עצמה, אבל ביחד יוצרות יצירה שעולה על הערך של כל אחת בנפרד. מצד שני, יש משהו מאד משחרר בלהיות לבד על הבמה, ולעשות דברים שבהרכב לא תמיד אפשריים או נכונים".
בחייו הפרטיים, יאיר הוא הרבה מעבר למייק אפ ומימיקה מצוינת. הוא נולד בירושלים בשנת 1971 ("כן, הייתה שנה כזו"), ובעברו למד בבלט קלאסי ואופרה, ואפילו רשם קריירה קצרה כדוגמן ("בעיקר רגליים").
למרות שהוא רואה את הדראג ככל עולמו, הוא לא מוותר על אהבותיו הנוספות, ועובד גם כמאפר, סטייליסט, מורה לפיתוח קול ומנחה שחקנים ומלכות דראג. אם כל אלה לא מספיקים, בימים אלה הוא גם מסיים את לימודי התואר השני בספרות השוואתית באוניברסיטה העברית. "התיזה שלי עוסקת באופן שבו דראג מונכח אצל שייקספיר לא רק כברירת מחדל שנבעה כתוצאה מקונבנציה של התקופה שנשים אינן עולות על הבמה, אלא כבחירה מודעת של המחזאי". איש רציני כבר אמרנו?.
כניסתו לעולם הדראג הייתה אי-שם בתחילת שנות ה-90' בירושלים. "התחלתי כרקדן מועדונים בתקופת הפריחה של המועדונים הירושלמיים באותן שנים, בהתחלה בג'נדר פאק ובאוגוסט 1990 הבכורה בדראג מלא". הרקע לדראג היה השתתפות בלתי נלאית ב"מופע הקולנוע של רוקי" שאותו ראה מעל 300 פעמים. "את יום הולדתי ה-16 חגגו לי ב'רוקי', וזאת הייתה גם הפעם ה-300 שלי. משם קיבלתי את הכינוי 'דני 300'". שם הבמה המקורי של דיוה די, אגב, היה "דני רקדני". תמימות של ירושלמי בשנות ה-90'.
גבירותיי, ההיסטוריה חוזרת
למרות שבשנים האחרונות הוא חולק את התהילה עם "פאות קדושות", הוא החל את הקרירה שלו כוואן-וומאן-שואו. "הופעתי אך ורק כאמן סולו עד 1998, אז פגשתי את סילבי ורסקו. ביחד הקמנו את הצמד המיתולוגי 'תאומות הנשייה', והעלינו את המופע 'דראגסטור' בתיאטרון צוותא, שרץ שנה".
מכאן המשיך והקים את הרכב הדראג המצליח בישראל בכל הזמנים "פאות קדושות". "הקמנו את ההרכב בשנת 2002 כקו-פרודוקציה של גלינה פור דה ברה (מייסדת הגעוואלד), טלולה בונט, קיארה דופלה ואני, בשיתוף עם ג'ינג'ר וליידי דיי המיתולוגית".
בעקבות שלושה מופעים מוצלחים, הוזמנו ארבע המלכות הציוניות להופיע בארה"ב בפני הקהילה היהודית רפורמית של בית הכנסת "שער זהב", אז גם נכנסה ציונה פטריוט להרכב, לאחר שנבצר מטלולה לנסוע.
מאז, 'פאות קדושות' הוא הרכב הדראג הישראלי המצליח ביותר, עם מופעים סולד-אאוט ופרגון מקיר לקיר. אחד מהשיאים היה השתתפות הבנות בסדרת הטלוויזיה 'תמיד אותו חלום'. "השיר היחיד בסדרה שאינו של צביקה פיק הוא 'מהו גבר?' של שארל אזנאבור, שאותו תרגמתי בשיתוף עם יובל אדלמן- ציונה פטריוט)". בימים אלה עובד ההרכב במרץ על מופע חדש ונוצץ במיוחד בבימוי של אמיר פרישר (פיי) גוטמן.
איך השתנה עולם הדראג מאז ימי "דני רקדני"?
"השינוי הראשוני הוא שיש עוד מלכות דראג. ב-1990 לא הייתה אף מלכת דראג מקצועית פעילה בארץ מלבדי, ומכאן יצא לי גם הכינוי של "הזקנה". הדראג בארץ הולך ומתמקצע והאמינות שלו כאמנות במה הולכת וגדלה, כשהיום רואים סוגים שונים של דראג בארץ".
יאיר מציין את הסטנד-דראג קומדי של ציונה פטריוט, ההצגה "מלכת הכמעט" של טלולה, מיצגי הגלאם של קיי לונג, פוטו דראג אוונגרד של נונה שאלאנט ובית הספר לדראג של גלינה פור דה ברה כמו גם הקלאסיקות של דראג דוגמת מיס לילה קרי, בלאדי מרי וקיארה דופלה. "מה שממש נעים לי הוא לראות לא רק את המגוון האדיר, אלא גם את העובדה שיש כל כך הרבה מלכות חדשות שחוצבות לעצמן נישות או שמתמקצעות וממשיכות את המורשת שלי".
משחק דראגסוציאציות- מה דעתך על מלכות הדראג הבולטות בתעשייה?
טלולה בונט - "שחקנית נפלאה, ואני מאושר שהיא מביאה את ניסיון המשחק שלה כבוגרת ניסן נתיב לדראג שלה".
ציונה פטריוט – "קומיקאית בחסד שהולכת ומשתדרגת כל הזמן. אני חושב שבשנה האחרונה אפשר לראות כמה ציונה מתקדמת ונהיית דראג קומיק ברמה בינלאומית".
קיארה דופלה – "הכי שאפתנית מבחינת חזון ורצון לפרוץ גבולות בדראג, בין אם ביכולות משחק ובין אם בפרויקטים שאפתניים כמו מיצג הווידאו ארט שהעלתה".
קיי לונג – "אמנית פרפורמנס דראג במיטבו, אמנית של צבע, תנועה וקאמפ. אין מישהי כמו קיי לונג שיכולה להעביר את תחושת היופי של הקרנבל".
גלינה פור דה ברה – "מביאה את הפן החברתי והפוליטי של הדראג, ודואגת לדור ההמשך כשבית הספר שלה ממחיש כמה דראג חשוב לה כאמנות במה שוות ערך למחול, משחק ושירה".
לילה קרי – "לטעמי, לילה היא כבר מעבר למלכת דראג, היא אייקון דראג ואני כל כך גאה ואוהבת אותה על התעוזה, החכמה והתובנות שלה".
נונה שלאנט – "יצרה סוגה חדש של דראג, כשהאוונגרד האופנתי שלה העביר את הדראג מהבמה הפיזית לבמה מצולמת".
"אציין גם את גלורי הוליווד שעבורי מציגה כמה עבודה קשה צריך בדראג וכמה נחישות והתמדה עוזרים. בנוסף אציין את שיוואנה בי בלאק שאמנם מאד חדשה בתחום אבל אני צופה לה גדולות.
מי המודלים לחיקוי מהארץ או מהעולם?
"מהארץ אין לי ממש מודלים לחיקוי, למרות שאני אוהב לקחת אלמנטים מכל אחת ולראות איך אני משלב אותם לתוך דיווה D ולשדרג אותה. מציונה את ההומור, מקיי ונונה את האופנתיות, מקיארה את הרצון להתחדש ומגלינה את האחריות והערך המוסף.
"בחו"ל אני מעריץ של צ'אד מייקלז ולאטריס רויאל וכמובן גם ידידות וותיקות כמו שאקווידה, דיאנדרה, באני ורופול. הייתי מת שתהיה בארץ תכנית כמו הדראג רייס של רופול כדי שאוכל לחגוג את המורשת שלי ולמצוא דור חדש של דיוות דראג. בסופו של דבר, יש המון מלכות דראג מדהימות בארץ, אבל יש רק דיווה D אחת".