בתחילת נובמבר 1989 התכנסו מפיקים ומנהלים של חברת וולט דיסני בחדר צפוף בדיסניוורלד אורלנדו, כדי להציג בפני עיתונאים את סרטם החדש "בת הים הקטנה". הפאנל כלל את האנימטורים רון קלמנטס וג'ון מסקר, השחקנית ג'ודי בנסון (שתרמה את קולה לדמות של אריאל), המלחין אלן מנקר ויד ימינו הווארד אשמן, אשר עמד שם כחוש כשלד, ובקול רך אך תקיף דיבר בלהט על ההיסטוריה המוזיקלית העשירה של דיסני.
העיתונאים בחדר לא היו אופטימיים במיוחד. אחרי שני עשורים של כשלנות קופתיים, אליהם התלווה מותו של מייסד החברה, נראה היה כי דיסני נמצאת על סף פשיטת רגל. מנכ"ל החברה החדש, מיכאל אייזנר, אף הבהיר לעובדי החברה כי הוא מתכוון לסגור את מחלקת האנימציה במידה והסרט החדש לא יהיה רווחי.
כמו שכולם יודעים היום, הם לא היו צריכים לדאוג. "בת הים הקטנה" הפכה לאחת ההצלחות הגדולות של דיסני, בעיקר בזכות פס הקול שלו שאף זכה באוסקר, וחברת וולט דיסני ניצלה. אך לא כולם יודעים כי מאחורי ההצלחה הזו והצלחות נוספות שהגיעו אחריה - "היפה והחיה" ו"אלאדין", עמד הווארד אשמן, מלחין צעיר ומוכשר, שכתב והלחין את השירים לסרטים בעודו גוסס ממחלת האיידס.
"הוא היה ממוקד לחלוטין ומלא באנרגיה", נזכרת ג'ודי כיצד לא הבינה את היקף מחלתו עד שנת 1991. "התקשרו אליי וביקשו ממני לטוס מלוס אנג'לס לניו יורק. כשהגעתי, ראיתי אותו שוכב בחדרו ומקשיב לאודישנים לקולו של אלאדין. ואז זה באמת הכה בי: המצב רציני".
חברו ביל לאוץ' ייעץ לו לא פעם לפרוש או לעבוד פחות, אבל הווארד אמר כי הוא נחוש להתמקד בהקרנת הבכורה של "בת הים הקטנה", ובשני הסרטים הבאים שלו, "היפה והחיה" ו"אלאדין". עד אז, כמו גברים הומוסקסואלים רבים, נאלץ הווארד במשך שנים להתמודד עם איידס ומוות.
"הסרטן של הומואים"
ארבע עשרה שנים לפני מסיבת העיתונאים, בשנת 1975, עבר הווארד לווסט וילג' כדי לנסות להצליח בברודווי. הוא הגיע עם מאהבו סטיוארט ווייט, אותו פגש בתכנית תיאטרון הקיץ באוניברסיטה בשנת 1969. למרות הדעות הקדומות הנפוצות נגד הומואים שהיו קיימות אז, הם לא התאמצו יותר מדי להסתיר את יחסיהם. "עד כמה ששני גברים בשנת 1970 יכלו להיות יחד כזוג, הם היו, בלי לומר שהם בני זוג", סיפרה אחותו של הווארד, שרה.
בזמן חיפושיו אחר עבודה בתיאטרון, נתקל הווארד בקייל רניק, מכר ותיק שעבר גם הוא לגור בעיר, ועד מהרה הפך קייל לחבר הכי טוב של הווארד וסטיוארט. "היינו הנערים ההומואים של ניו יורק, שהלכו לראות הצגות ונשארו עד השעות הקטנות של הלילה", אמר קייל, "היה לי קראש על מערכת היחסים שלהם".
אך מערכת היחסים של השניים הייתה רחוקה מלהיות מושלמת, כאשר סטיוארט, גבר מושך וכריזמתי, היה נוהג לשכב גם עם גברים אחרים. הווארד היה שותף לעתים לכך במטרה להציל את מערכת היחסים, אך זה לא מנע מסטיוארט להמשיך וליהנות מהמין החופשי בניו יורק שלפני עידן האיידס. בשנת 1978 עזב הווארד את הדירה המשותפת שלהם והחל לצאת עם גבר בשם דיויד אוונס.
כשהווארד ודיוויד נפרדו בתחילת שנות ה -80, החליט הווארד להקדיש את עצמו לעבודה והחל לשתף פעולה עם אלן מנקן. המחזמר שלהם, 'חנות קטנה ומטריפה', המבוסס על הסרט משנת 1960 הנושא את אותו שם, זכה בפרס הדרמה הטובה ביותר ומילא את האולמות ערב אחר ערב.
אחרי שנים בהם נאבק להשיק קריירת תיאטרון, הווארד היה להיט. אבל לא הייתה לו הזדמנות לחגוג את הצלחתו. זמן קצר לאחר עליית המחזמר התקשר סטיוארט להווארד ושאל אותו אם הוא שמע על "הסרטן של ההומואים" עליו נכתב בניו יורק טיימס. סטיוארט חלה בו.
במהלך השבועות הבאים ביקר הווארד את סטיוארט בבית החולים. הוא סלח לו על חוסר הנאמנות וצפה כיצד האהבה הראשונה שלו מזדקנת במהירות אל מול עיניו, יורדת במשקל ונחלשת יותר ויותר, עד שביולי 1983 סטיוארט נפטר.
מספר שנים לאחר מכן, חלה גם דיוויד, בן זוגו השני של הווארד, במחלה המסתורית לאותן שנים שאיש לא ידע כיצד נדבקים בה. לאחר שהוריו של דיוויד התכחשו לו ונישלו אותו מהירושה בשל מחלתו, נאלץ הווארד לטפל בו עד מותו. כשקבר אותו, ביקש הווארד כי על המצבה יופיע השם צ'סטר, על מנת שאמו לא תמצא את הקבר במידה ותחליט יום אחד לחפש אותו.
לאחר כל הטרגדיות, מצא הווארד אהבה חדשה, ארכיטקט צעיר בשם בילי, שעבר לא מזמן למנהטן. בילי והווארד בילו את רוב הזמן ביחד, אך הווארד לא הצליח להשתחרר מהזיכרונות משני חבריו המתים, שהמתינו לו בכל פינה בעיר. בדיוק כשהחליט שהוא חייב לשנות אווירה ולהתרחק מהאיידס והמוות, הגיע הטלפון מהממונה על הסטודיו של דיסני, ג'פרי קצנברג.
הציל את דיסני, אבל לא יכל להציל את עצמו
מי שהציע לקצנברג לפנות להווארד היה המפיק המוזיקלי והיהודי דיוויד גפן, שייעץ לו לשכור את "הגאון" להלחין שירים לסרטי האנימציה של דיסני. גפן, שהיה אחד מהמפיקים המקוריים של "חנות קטנה ומטריפה", חזה שהווארד יהפוך לאגדה.
בשנת 1987, החל הווארד לבקר בלוס אנג'לס למשך שבועיים בכל פעם כדי לכתוב את השירים ל"בת הים הקטנה" ולשפר את התסריט יחד עם אלן מנקן. עם קריירה חדשה לפניו, הווארד החליט להשתמש בכסף החדש של דיסני ולבנות את בית החלומות שלו עם ביל. באביב 1987 שכר ביל קבלנים שהחלו בתכניות לבנית הבית.
מספר חודשים לאחר מכן, בחודש מרץ, התעורר הווארד עם כתמים לבנים על פיו. הוא ביקר אצל רופא במנהטן, שאבחן את הכתמים כסימפטום של מחלת האיידס. בדיקה של תאי ה-T של הווארד אישרה את החשש - להווארד יש את "סרטן ההומואים" שהרג את שני בני הזוג שלו.
הווארד החליט להתרחק ממנהטן מחשש שחבריו יזהו את הסימפטומים, וכן לדחות את המועד בו יעדכן את חבריו ועמיתיו בדיסני על המחלה, עד שייכנס לשלבים הסופיים שלה.
כשסיפר לביל את החדשות, תהה ביל בקול רם האם זה נכון להמשיך לתכנן לעתיד ולהמשיך עם בניית הבית. אבל הווארד לא רצה להיכנע למחלה שכבר גבתה ממנו מחיר כבד, והתעקש כי ימשיכו לבנות את הבית וישמרו על מחלתו בסוד.
עם יציאתו של הסרט "בת הים הקטנה" לאקרנים, הסרט הפך להצלחה מסחררת. כל עובדי דיסני ידעו כי המלחין הווארד אשמן הציל את החברה, ומנהלי החברה כבר הכינו אותו לקראת עבודה על שני סרטים חדשים – "היפה והחיה" ו"אלאדין".
אך במקביל להצלחתו של הסרט, בריאותו של הווארד הידרדרה. כשהוא נמצא לפני תחילת הפקת הסרט "היפה והחיה", קרא הווארד לג'פרי קצנברג וסיפר לו שיש לו איידס. "אני לא יודע אם אתה יודע מה קורה, אבל מצבי לא טוב", הוא אמר, "אם אתה רוצה שאעבוד על הפרויקט הזה, אני צריך לעבוד בניו יורק".
קצנברג שכר להווארד אחות פרטית והבטיח כי הוא יקבל את התרופות המתקדמות ביותר. בכל כמה שבועות, הצוות של "היפה והחיה" וצוות ההפקה של "אלאדין" טסו לניו יורק על מנת לעבוד עם הווארד. כשהוא על ערש דווי, כתב הווארד את השירים לסרטים "היפה והחיה" ו"אלאדין".
במקביל פיקח ביל על בניית ביתם החדש. "חיינו באופטימיות", אמר ביל, אבל שרה, אחותו של הווארד, זוכרת את זה אחרת. "הבנייה לקח יותר זמן מהמצופה, והמחלה והבנייה התחרו אחד בשני". ב -14 במרץ 1991, נכנע הווארד למחלתו.
חודש לאחר מותו של הווארד, סיים ביל את בניית ביתם. "אם הייתי צריך לעשות את זה שוב, לא הייתי בונה את הבית", אומר ביל, המתגורר בבית לבד, "היינו קונים בית או דירה בעיר. העברתי את תקופת האבל שלי כאן וזו תחושה מוזרה. זה בית שאני אוהב מאוד, אבל הוא הותאם לחיים עם הווארד".
בנובמבר אותה שנה יצא לאקרנים הסרט "היפה והחיה", שהוקדש לזכרו של הווארד. שלושה משיריו היו מועמדים לשיר הטוב ביותר בטקס פרסי האקדמיה, ושיר הנושא של הסרט זכה באוסקר. לאחר מותו יצא לאקרנים גם אלאדין, בו נכללו שלושה מהשירים שהלחין הווארד.
כיום פועלת אחותו של הווארד לשימור מורשתו, ומנהלת את אתר האינטרנט howardashman.com, המוקדש לאוהדים שנותרו להווארד מחוץ לדיסני. "אני לא רוצה שיהפכו אותו לגיבור רומנטי כמו בסרטי דיסני", היא אומרת, "אני רוצה שיזכרו שהוא היה בן אדם".