יחסים פתוחים הם כנראה הנושא הכי מדובר, ובו זמנית הכי מאוס בקרב הקהילה בשנים האחרונות. כן, אנחנו אולי רוצים להאמין שאת עיקר שיחות הסלון שלנו מובילים דיונים כמו שיווין בזכויות אימוץ, אפליה של מיעוטים בתוך הקהילה או מצבם של להט"בים בשטחים (ואירוויזיון), אבל האמת היא שאם להסתמך על כמות השיח ברשתות וסתם מה שיוצא לנו לשמוע ככה מפה לאוזן, הדיון על קשר פתוח או סגור עדיין לא הפסיק לעניין אותנו.
גם ג'וש, אלכס ודריוס - שלושה גברים ניו יורקים, מצליחים וחטובים - עסוקים בשאלה האם זוגיות פתוחה היא דבר ישים ובריא. במקרה שלהם מדובר בזוגיות פוליאמורית. ג'וש, במאי תאטרון עסוק, נשוי מזה מספר שנים לאלכס, סטודנט לכימיה, ושניהם מנהלים זוגיות פתוחה בריאה ומאושרת. אפילו המחשבה על דור המשך מתחילה לבצבץ. היחסים מתחילים להתערער בפעם הראשונה בהם מצרפים למיטה את דריוס, מסג'יסט מהיר וטוב מראה, ללילה ארוך של סקס, סקס ועוד קצת סקס.
ג'וש, אלכס ודריוס הם הגיבורים של המחזה Afterglow, שמציג בימים באוף-ברודוויי וזוכה לשבחים רבים בתקשורת האמריקאית. לא מדובר רק על עיתונים ואתרים שעוסקים בקהילה הגאה, גם ב"ניו יורק טיימס" היוקרתי פרגנו החודש עם ביקורת מחמיאה. את המחזה כתב אשר גלמן, יהודי אמריקאי שעד לפני מספר שנים חי בישראל, כאן גם הכיר את בעלו, מתי. גלמן, שבדומה לגיבורי המחזה שכתב, חי במנהטן ועוסק בתאטרון, עבד במשך שנים בארגונים המשלבים את שתי האהבות הגדולות שלו: יהדות, מחול ותיאטרון, וזהו המחזה הראשון שכתב.
עירום גברי מלא - בפנים שלכם
התיאטרון הקטן בו ראיתי את המחזה לפני כחודש וחצי היה מלא עד אפס מקום, לא אתגר גדול כשמדובר באולם בגודל חדר אוכל ממוצע בקיבוץ, שמשני צדיו מסודרות שורות של כיסאות שחורים ובמרכזו במה לא גדולה במיוחד. ובכל זאת, הסקרנות סביב המחזה הפרובוקטיבי הביאה לכך שגם בהצגה יומית (דבר נפוץ בברודוויי) ובעיר התאטרון העמוסה ביותר בעולם, קשה מאוד למצוא כרטיס פנוי למחזה. למעשה, נכון להיום הוא מתוכנן להציג עד נובמבר והזרוע עוד נטויה.
הפרובוקציה שסובבת את המחזה לא טמונה בנושא שבמרכזו - זוגיות פוליאמורית/פתוחה - מדובר במחזה שמציג עירום גברי מלא, בפנים שלכם בלי שום ניסיון להסתיר או להתייפיף. שלושת השחקנים עירומים על הבמה מהסצנה הראשונה, ובמהלך המחזה הם עוד יתלבשו ויתפשטו פעמים רבות. באולם קטן כל כך החוויה יכולה להיות די אינטנסיבית ומביכה בתחילה. בכל זאת, לעיניים יש נטייה להתמקד באיברים מסוימים גם כשהמוח מסביר להם שמתוך כבוד אולי כדאי שיתבוננו בפניהם של השחקנים (הנאים מאוד) שעל הבמה.
היה קשה לגרום לשחקנים להגיע לאודישן?
"אני חושב שכשאתה מדבר על כך שהעירום מורכב לשחקנים, זה כנראה השלכה של איך שאתה חושב שהיית מגיב על הבמה באותה סיטואציה. כל השחקנים שלנו הם מקצוענים ומבריקים. אל תבין אותי לא נכון, באמת היה לנו קשה אפילו למצוא שחקנים שיגיעו לאודישנים למחזה בגלל מידת העירום. היו גם כאלה שהשמיצו את המחזה ואמרו שהוא בטעם רע, אבל בסופו של דבר הצלחנו למצוא בכל זאת שחקנים מדהימים שיתנו הופעה נהדרת ערב אחר ערב. אבל כן, זה היה מאוד מאתגר".
ועכשיו כשהמחזה רץ, אנשים מגיבים לעירום בקלילות או שיש עדיין אנשים שהוא לא מחליק להם בגרון?
"כן, היו גם מקרים של אנשים בקהל שקמו בתחילת ההצגה ועזבו, כי הם לא יכלו להתמודד עם העירום, אבל זה בסדר, ציפינו לזה. אחד הדברים שיותר הפתיעו אותי, זה שהמחזה התקבל יפה לא רק על ידי הקהילה הלהט"בית אלא גם על ידי קהילת התאטרון. זה משהו שלא ציפינו. ידענו שנעשה משהו יוצא דופן אבל לא יכלנו להעריך שאנשים יאהבו את זה".
"קנאה זה סימן שאכפת לכם אחד מהשני"
"הנושא של זוגיות פתוחה התחיל להיות מדובר קודם כל אצל הקהילה הגאה, אבל עכשיו זה הופך להיות נושא שגם זוגות הטרוסקסואלים מתחילים לדון בו. כרגע, למשל, נראה שכל מספר ימים מתפרסם מאמר ב׳ניו יורק טיימס׳ או ב׳וושינגטון פוסט׳ על מערכות יחסים פתוחות ולא רק בקרב זוגות גאים, אלא בכלל", מספר לי גלמן ברהיטות על הבחירה להציב את נושא מערכות היחסים הזוגיות והפוליאמוריות במרכז המחזה. "אני חושב שהגענו למין הסכמה תרבותית שזה נושא לגיטימי, כשזה מגיע לדיון על אפשרויות אלטרנטיביות למערכות יחסים. זה מרגש אותי להיות בחזית של הדיון הזה".
אבל כמובן שברגע שאתה כותב מחזה על זוג נשוי שנמצא במערכת יחסית פוליאמוריות כולם שואלים על הזוגיות הפרטית שלך.
"המחזה הוא סמי-אוטוביוגרפי. הוא מבוסס על חוויות שעברתי בשנים בהן חייתי בתל אביב. בעלי ואני נמצאים במערכת יחסים פתוחה מזה כשלוש שנים וחצי. זה מצריך המון עבודה, המון תקשורת, לא בהכרח מסכימים על הרבה דברים, אנחנו רבים ומתווכחים על הרבה דברים אבל בסופו של דבר האמון מוכרח להיות שם. אם יש אמון אפשר לתת הכל, אבל חייבים שיהיה אמון. כן, כמובן שאנחנו מקנאים אחד לשני, אבל כמו שאמרתי במחזה קצת קנאה זה סימן שאכפת לכם אחד מהשני".
אחרי שהמחזה הסתיים והאורות נדלקו בן זוגי ואני שתקנו לא מעט, ואז מיד התחלנו להתווכח. אני טענתי שהמחזה מעביר ביקורת על הבחירה של ג'וש לנהל מערכת יחסים גם עם דאריוס והוא חשב בדיוק ההפך - שאתה בעצם טוען שזוגיות מונוגמית היא נחלת העבר. מי צדק?
"אני מאוד שמח שלא הצלחתם להגיע להסכמה כי המחזה לא נוקט עמדה לגבי יחסים פתוחים, וכך גם אני. אני בעד מונוגמיה, אני בעד נון-מונוגמיה, אני בעד פוליאמוריה. אם זה לא פוגע באף אחד אחר וזה עושה אותך מאושר אז לא צריכה להיות שום בעיה. בשביל אנשים מסוימות מערכות היחסים המאושרות ביותר הן מונוגמיות, שזה נפלא, בשביל אחרים נון-מונוגמיה מתאימה וזה גם נפלא. אני חושב שבשביל תרבות קווירית שנשפטה לאורך ההיסטוריה, פתאום להתחיל להגיד אחד לשני איך נכון לאהוב זאת פשוט צביעות".
ההורים שלך ראו את ההצגה?
"כן, כן. כל המשפחה שלי הייתה שם בפרמיירה ואני חושב שאני מבין לאן אתה חותר. כל המשפחה שלי יודעת שבעלי ואני במערכת יחסים פתוחה. בהתחלה היו להם המון שאלות אבל הם מאוד תומכים. הם רואים כמה מתי ואני אוהבים זה את זה, ובסופו של יום הם רק רוצים שנהיה מאושרים. הם יכולים לראות כמה מאושרים אנחנו ביחד. כן, זה לא בדיוק מסורתי, זה לא מה שההורים שלי גדלו עליו אבל הם מאוד שמחים".
גם עם העירום?
"זה מצחיק. כשזה מגיע למין ומיניות, מעניין לראות את הכפילות שאנחנו חיים בה. מצד אחד החברה משתמשת בהם כדי למכור הכל כולל הכל, ובמקביל מלמדים אותנו שסקס הוא משהו שאנחנו צריכים להתבייש בו. אם אני ככותב וכאמן הייתי מחבר מחזה שעוסק במין ומיניות במידה שהמחזה הזה עוסק, ובאותו הזמן הייתי נמנע מלהציג סקס כי אנחנו מתביישים בזה, זה לא הרגיש לי נכון. החלטתי להיות נחרץ ולדאוג שהמחזה הזה יתייחס לפיל שבחדר. זה משהו שמאוד חשוב לי וגם אם המחזה יעלה בגרסאות נוספות, אני לא ארשה להן להימנע מעירום".
אז בסך הכל אפשר לסכם את הניסיון הראשון שלך בברודווי כהצלחה גדולה.
"אתה יודע, זה היה ניסיון מדהים ויש לי צוות מדהים שעובד על המחזה הזה. כולם הביאו איתם אנרגיות מדהימות ורעיונות נפלאים. מצד אחד זה המחזה שלי כי אני כתבתי אותו, אבל מצד שני זה כבר לא המחזה רק שלי יותר, הוא שייך לכל מי שמעורב ביצירה. הם האנשים שהפכו אותו ממשהו שבבסיסו הוא מאוד טוב למשהו שאני מאמין שהוא מאוד מיוחד".
>> "אני לא גיי": 9 סלבס שיצאו מהארון – כסטרייטים
>> "זמרת מפורסמת בארון הייתה מסתובבת מחוץ למועדון"
>> "לאבא שלי עדיין קשה לדמיין אותי הולך יד ביד עם בחור"
הרבה מחזות מברודווי עושים עליה לישראל, בימים אלה בדיוק מציגה כאן הגרסה המקומית ל"היירספריי". מה הסיכוי שנראה גם עיבוד למחזה שלך בעברית ובשפות אחרות?
"החוזים עדיין לא נחתמו אז זה קצת מוקדם להכריז, אבל יש לזה מקום. אגב, אם מישהו מעוניין ליצור גרסה בתל אביב הוא ממש מוזמן ליצור איתנו קשר. אני אוהב להגיד לאנשים על המחזה: 'בואו בשביל הבולבולים, תישארו בגלל הדרמה'".
