איך עלינו על דרך המלך?
כמו רוב הדברים הטובים בעולם, דוז פואה התחילה לגמרי במקרה, כאשר במאית התיאטרון סיוון בן ישי (33) והשחקן יונתן שוורץ (32) נפגשו בחזרות להצגה "סיפור פשוט" על-פי הסיפור של שי עגנון.
"עבדנו בחדר עם מראה, והיה לנו דיסק של כל מני שירי אייטיז. אחד השירים היה דרך המלך, ובהפסקות נהגנו לעשות ליפסינק מול המראה כשאני גילי וסיוון גלית", מספר שוורץ. "הכרנו ממש את הכוריאוגרפיה המקורית, והשירים הזכירו לנו את החוויות האישיות שלנו כשצפינו בזה".
ביום ההולדת של אחת מחברותיהם להפקה, העלו השניים את "דרך המלך" עם תלבושות תואמות וזמרות מלוות. בעקבות התגובות הקיצוניות שנעו בין הלם ל"איזה מגניב", הם החליטו להרים מופע ליפסינק שלם שיעסוק בשירי ישראל באירוויזיון.
אחרי עבודה של שנה וחצי של למידת כוריאוגרפיה וניואנסים מול היוטיוב, הופעות מול חברים, עבודה על תלבושות ווידאו, קפיצה מתיאטרון קטן אחד לאחר, והופעות פריצה בפסטיבלים ברחבי הארץ - המופע התגבש סופית והם החלו להופיע בסוזן דלאל.
"לא פריקים של האירוויזיון"
רבים יראו במופע כסוג של הופעת דראג, אך סיוון ויונתן מבקשים להבהיר כי מדובר בהרבה יותר מ"סתם דראג". "אני חושב שאם זה דראג אז זה דראג משודרג", אומר יונתן. "חוץ מנקודות ספציפיות מאד בהן מתבקש שגבר יעשה אישה ואישה תעשה גבר, אנחנו מאד נאמנים למקור. העניין במופע הוא לנסות להבין את ההוויה הזו שגורמת לבן אדם לשיר באירופה, לייצג את ישראל בתחרות ביזארית שכזו, שהולכת ו"מתבאזרת" עם השנים".
סיוון מציגה זווית נוספת למופע. "אם דראג מתעסק בעניין המגדרי, אז אנחנו מתעסקים במתח או במעבר בין בגרות לילדות. זו תחושת הזדהות שאנחנו מקבלים מכל מי שמגיע למופע, כולם עשו את זה מול המראה בכיתה ה'".
חלק עיקרי במופע מתבסס על הליפסינק - יונתן, סיוון והמלווים מזיזים את השפתיים לפי מילות השירים. זאת על אף שקיבלו ביקורות על הליפסינק שלהם בעיקר ממורות בבתי ספר למשחק. "'זה לא מקצועי, זה טראש' הן אמרו, אבל ליפסינק זו טכניקה שאני מאד אוהב. זה משהו שכל ילד עושה. הרצון שלי להיות שחקן התחיל מלעשות ליפסינק לכל מני דברים", אומר יונתן.
וסיוון מוסיפה: "המופע עוסק בטראש! ליפסינק זה משהו אינפנטילי, כששומעים "ליפסינק" זה כמו "טלנובלה" – משהו שעשוי רע. אז אנחנו לקחנו את זה ועשינו אותו הכי מדויק עם כל הכלים שצברנו כבוגרים".
לשאלה המתבקשת האם הם פריקים של התחרות, הם עונים: "אנחנו לא פריקים של אירוויזיון. המניע להעלות את המופע הוא בעצם איזושהיא חזרה לילדות שלנו. זה מה שהיינו עושים כשהיינו ילדים, גילי וגלית".
פרינג' או בידור?
כשנשאלים איזה ביצוע הם הכי אוהבים, יונתן עדיין נאמן לנוסטלגיה. "אני הכי נהנה מגילי וגלית, כי משם התחלנו", בעוד לסיוון קשה להחליט. "האמת היא שאין כזה דבר, כל ערב יש לנו שיר אהוב אחר. כי אם ערב אחד היה ביצוע מדהים לשיר אחד, ואערב אחר היה פחות טוב – אז אתה מתבאס".
היות המופע על התפר בין הקליל לרציני, בין הבידורי לטראשי, הציב לא מעט אתגרים ליוצרים. "היה מאד קשה להוציא את דוז פואה החוצה", אומרת סיוון. "אנחנו נמצאים בין הבידור לפרינג' – אף אחד לא רצה לתת לנו תמיכה.
עולם הפרינג' טען שבגלל הטראש, אנחנו בידור, אז משם לא קיבלנו תקציבים. עולם הבידור לא רצה לאמץ אותנו כי אין לנו סלבס במופע – הם דרשו כל מני דברים מופרכים כמו פאות אפרו ושעופרה חזה ואהוד מנור ירדו מהשמים וינחו את המופע. הרמנו הכל בכוחות עצמנו".
"הגיע הזמן לעשות בידור בפרינג'", אומר יונתן. "לקחת חומרים זולים או פשוטים מאד ולהפוך אותם למופע רציני, בעייני זה אתגר. אני חושב שלאט לאט אנחנו מתחילים לעשות איזשהו מהפך קטן בתרבות הפרינג', כי ההתעסקות בטראש זה סוג של הפוך על הפוך".
מיניות ממלכתית
במופע יש המון רגעים מיניים וסקסיים. מוזר בהתחשב בעובדה שנציגי ישראל לאורך השנים השתדלו להיות מאד ייצוגיים וממלכתיים, ואף אחד מנציגי ישראל לאירווזיון, חוץ מריטה, לא היה מיני. מי שזוכר, התגובות להשתטחותה של ריטה על הבמה באירוויזיון 90' היו חריפות, והופעתה התקבלה ממש בהלם.
היא הכי מנסה לפתות ולא מצליחה, כי היא לחוצה בטרוף, הם הכי גייז עם הקולות הגבוהים שלהם. אז עפנו על זה, כי לא היה לנו כח לשחק קיפאון, לעומת לשחק אווירה של אורגיה שרק מחכה לקרות".
על השיר "כאן" שהעלו במופע עמו זכו לשבחים רבים, החליטו סיוון ויונתן לוותר במופע הקרוב, שיעלה ב-17 בדצמבר בסוזן דלאל בתל אביב. זאת לאחר שלא הגיעו להסכמה בנוגע לאופן שבו יציגו את השיר.
"יש לו אספקט מאד קשה ביחס למופע שלנו. זה שיר פאשיסטי, איום ונורא", אומרת סיוון. "כשאני עושה אותו היום, אני חושבת על עצמי בתור ילדה תמימה שלא הבינה מה המילים האלה אומרות, כשהיום אני מבינה. אני מסתכלת על התקופה שבה זה הושר, תקופה של נפילת חומות, ובישראל דווקא התגברו החומות. אני מרגישה שאו שנסכים להתייחס לזה בצורה ביקורתית ולהקצין את התנועות הכוחניות, או שלא נעשה את זה בכלל".
"זה התפקיד של הכתוביות במופע, להעביר את המסר הישיר. שדווקא ככל שהביצוע יותר תמים יחסית אליהן, ככה המסר עובר טוב יותר", מוסיף יונתן.
מה אתם חושבים שהמופע אומר?
סיוון מסכימה. "אני חושבת שזה לא מופע שאתה יוצא ממנו עם מסר גדול, אנחנו לא משתדלים להוציא מסר שחנוק לך בגרון. מה שכן, אני חושבת שאירוויזיון היא אחת התחרויות היחידות שמלוות את ישראל משנות ה-70 ועד היום, וכשאתה רואה את אילנית ליד שירי או את יזהר ליד סקעת זו דוגמית שמזכירה לך מי היית, מאיפה באת ואיפה אתה נמצא עכשיו, זה מעלה תהיות על התרבות הישראלית.
בנוסף לסיון וליונתן, משתתפים במופע גם עומר טל, רותם גולדנברג ורוני וידמן. על המסך אחראי אבי דנגור. עופר לכיש ומורן בריר נמנים על היוצרים של הערב.