>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
נהנה מהבמות הגדולות בעולם
עוד בהיותו ילד ידע דויד, כי זהו ייעודו. הוא החל לרקוד כבר בגיל 10 ומשם הדרך לתלמה ילין הייתה סלולה. בגיל 18 הצטרף ללהקה הצעירה של בת שבע ולאחר שנתיים כבר מצא עצמו בלהקה הבוגרת. בנוסף עבר דויד קורס קיץ בבית הספר היוקרתי ללימודי אומנויות הבמה ג'וליארד בניו-יורק אשר ידוע בבוגריו המצליחים.
ב-11 השנים האחרונות הוא נהנה מריקוד על הבמות הבינלאומיות בעולם, כחבר בלהקת בת-שבע. ובצד אהבתו הרבה למקצוע, עומד גם מחיר אישי לא קטן בדרכו אל ההגשמה העצמית.
טרייל מופע "סוריאליזם באלסקה"
"הריקוד הוא מקצוע תובעני ומגיל צעיר רוב הזמן שלי מוקדש לו. במהלך השנים היו כמה ניסיונות למערכות יחסים ורק אחת מהן באמת הצליחה לעבוד. זה לא פשוט, אני טס עם הלהקה לא מעט לחו"ל, קרה שפגשתי בחור מקסים, היה בינינו קליק רציני ובדיוק באותה תקופה הייתי צריך לטוס לתקופה ארוכה, כך שהסיכויים שזה יצליח הם מראש נמוכים", אומר דויד.
תוותר או תתפשר על עבודה מהארץ בלבד, אם תפגוש ב"אחד"?
"הנטייה הטבעית היא כמובן לענות בחיוב על השאלה הזו, אבל אני מאמין שלטווח הארוך זה פשוט לא בריא. לעולם אין באמת לדעת אם זה "האחד" ולעשות ויתורים בקנה מידה כזה, שדורשים ממני לוותר על חלקים מהעתיד ומהקריירה שלי זה פשוט לא נכון. אני מאוד רומנטי, שלא תחשוב אחרת אבל לכל אחד יש את המקום שלו וזה המקום הטבעי שלי, אני לא אגיד לך שלא קשה לי. אם אפגוש מישהו וזה יהיה כל כך חזק, אז יש סיכוי שזה יצליח למרות כל הקשיים".
דויד אינו לוקח את העבודה הביתה, הוא אומר, אך יש דברים עמוקים מכך שנשארים איתו. הביקורות, ההצלחה, הכישלונות, הכאבים בגוף. "קשה מאוד להתנתק אם היה יום קשה בעבודה כשזה קרוב לך אל הנשמה ואל הלב. לעומת זאת אם היה זה יום טוב מוסיף מתן, אני חוזר הביתה בתחושת אופוריה מדהימה שדי קשה להסביר".
כל אחד ב"בת שבע" מיוחד
דויד מספר על ההתפתחות העצומה שלו במהלך השנים בבת שבע. "זה לא מובן מאליו שאין אף רגע שבו אתה לא מרגיש שייך או מיוחד. בלהקה שמים דגש על הייחודיות של כל אחד מאיתנו כרקדנים וכבני אדם, אין אפילו אחד שאין לו מה להציע, זו סביבה מאוד מפרה לעבוד בה".
כאמור לעיל, הקהילה הגאה תופסת מקום נכבד בתוך עולם המחול ולא ניתן להתעלם מהסטריאוטיפ המוצדק במקרה הזה. דבר נוסף שידוע, הוא היעדר הצניעות ותחרותיות דומיננטית בתוך הקהילה.
"זה נכון שרוב הרקדנים בלהקה אכן שייכים לקהילה. למרות זאת, אנחנו משאירים את הדרמות המיותרות מאחור ומתרכזים בעבודה. החומר האנושי בלהקה מאוד איכותי וכך יוצא שכולנו חברים מאוד טובים, אין הפרדה בינינו ובין הסטרייטים, אנחנו גם יוצאים ומבלים יחד והכול ברוח מאוד חיובית".
"מעט קשה לי באמת להכיל את החיבור בין אומנות וזהות מינית", מוסיף דויד. "אני לא יכול לדבר בשם אומנים אחרים וכידוע, לא מעט סטרייטים נמצאים גם הם בתחום ומצליחים. אני חושב שהחיבור לנפש ולרגישות בתור אמן ייתכן וקל יותר להומואים מכיוון שהמסכות שאנו עוטים על עצמינו מוסרות מעלינו בגיל יחסית צעיר. בתור הומו אתה מתמודד עם חשיפה ונבירה ברגשות שלך תוך כדי שאתה משלים עם הזהות שלך, מה שיכול להוביל למחשבות יצירתיות עמוקות יותר. לא שחלילה סטרייטים אינם מתעסקים בנפש, זה פשוט פחות נכפה על גייז, לטוב ולרע".
עולם המחול, מוסיף דויד אכן הפך להיות מאוד טרנדי בחיי הלילה הגאים של תל-אביב. אך למרות נוכחותו במסיבות ובברים ברחבי העיר, דווקא לו אין ממש חלק בכך. "אני אישית בוחר לא לעשות מיקס בין המקצוע שלי לבילויים הליליים שלי. כל החברים שלי שכן עושים את השילוב, לקחו את זה לרמה מאוד גבוהה ונעשית שם עבודה מצוינת. אני ביישן מדי כשזה נוגע להתעסקות מהסוג הזה. אני מאוד אוהב את הקהילה שלנו, תמיד שמח לגלות עוד כמה פרצופים חדשים שלא יצא לי לראות ולהכיר אנשים חדשים".
מריקוד למוזיקה
דויד מעלה עם בת שבע את המופע החדש "סוריאליזם באלסקה", הפרויקט הנוכחי שהנו חלק ממופע 'רקדני בת שבע יוצרים' שמעלה הקבוצה מדי שנה. "הופענו עם הלהקה במוזיאון חשוב בשוויץ ובאותו זמן הציגה שם תערוכה שנקראה 'סוריאליזם בפריז'", מסביר דויד על ההשראה למופע החדש. "הכול התחיל כהלצה אחת גדולה, העלנו כל מיני רעיונות כי בסוריאליזם כידוע הכול אפשרי, מה שנותן לך אין ספור אפשרויות וכך אט אט נולד הרעיון של הערב הזה. יצא מאוד מוצלח ואני מאוד גאה להיות שותף בהפקה שכזו".
כשהוא לא רוקד, משלב דויד את אהבתו למוזיקה מהכיוון האחר, דרך בלוג המוזיקה שהקים ומעלה את מיטב השירים האהובים עליו. "האהבה שלי למוזיקה התחילה יחסית מאוחר, לפני כשלוש שנים. תמיד הייתי חשוף למוזיקה בגלל הריקוד אבל רק לא מזמן התחלתי ממש לאסוף חומרים ולשמוע דברים חדשים. אנשים התרגלו לשירים המעניינים שהפצתי בפייסבוק ואם הייתי מפספס היו שואלים אותי, 'מה קרה היום?'. כעבור תקופה, חברה טובה הציעה שאפתח בלוג והיא תאייר אותו וכך נולד הבלוג weekly mindie.
דויד הוא בעצם השתקפות של אדם שמגשים את חלומותיו בזה אחר זה, לא מוותר ולא נח לרגע. למרות הקושי והתובענות שעולם המחול מביא איתו, הוא כבר הבין את הקונסטרוקטיביות של התחום וכמה הכול בעצם תלוי בו.
>> אירועי הגאווה 2012 – כל העדכונים
>> אירועי הגאווה בפריפריה: מי צריך את זה?