הניסיון לדמיין כיצד היו החיים בתל אביב בסוף שנות ה-50 נידון לכשלון חרוץ. מי יכול לדמיין את הבגדים, את הדיבור, את הריהוט, את החיים ללא מגדלים, ללא פליטים וללא מועדונים? הניסיון לדמיין כיצד היו החיים בתל אביב עבור הומואים באותה התקופה יכול היה להיות קשה עוד יותר, אילולי היוזמה של רועי הורוביץ להעלות בישראל את הגרסה המקומית למחזמר 108 waverly. בגרסה הישראלית תוכלו להכיר יותר לעומק את החיים של זוג גייז בתל אביב של שנת 1958 אל מול החיים הדומים אך שונים של זוג באותה העיר, באותה הכתובת, 55 שנים לאחר מכן.
הורוביץ (43) הוא במאי, שחקן ומרצה לתיאטרון, המעורב לאורך השנים בהפקות תיאטרון שונות הקשורות בעולם הגאה. כבר 10 שנים שהוא משחק יחד עם רמי ברוך בהצגת הפרינג' "שעונים", המספרת על המפגש בין יהודי לבין הומו בתקופת השואה. הוא אף ביים ושיחק בהצגה "המתנדב", העוסקת בבקשתו של חולה איידס הנוטה למות לקצר את חייו. ההצגה החדשה "בוגרשוב 34" היא חלק מהרצף הזה, שכן על שלושת ההצגות חתום המחזאי האמריקאי דן קלאנזי.
ההצגה החדשה מתרחשת בדירה קטנה ברחוב בוגרשוב 34 בתל אביב, בקומה השלישית. שם גרים שני זוגות של גייז – בתקופות שונות. מוטי וגידי חיו בדירה ב-1958 ואילו גיל ורובי גרים בה היום. ההצגה נעה בין התקופות והסיפורים, כאשר שני הזוגות עומדים בפני אתגרים לא פשוטים והחלטות משמעותיות במטרה לממש את אהבתם. על ההצגה חתומים צביקי לוין ודניאל אפרת יחד עם הורוביץ, שגם משחק בה יחד עם צביקי לוין, אושרי סהר ושחר פרץ. ההצגה הוצגה בתיאטרון הספרייה ובהפקת בית צבי, וכל משתתפי ההצגה כולל דניאל אפרת הם בוגרי בית צבי.
"כל מה שאני מבקש ממחזה זה עיסוק בנושאים רציניים, מרגשים ודרמטיים עם המון הומור", אומר הורוביץ. "השילוב הזה עושה לי את לי זה בכל פעם מחדש. גם 'שעונים', שזו דרמת שואה במחזה ריכוז, יש בה הרבה הומור. את כל זה יש בבוגרשוב 34. מה עוד שחשבתי שההיסטוריה הזו לא טופלה אף פעם במחזמר". במילים אחרות, אומר הורוביץ, "היו צריכות להיות סיבות טובות למה לא לעשות את זה".
אל תהיה כזה שלומפר
המחזה המקורי מתקיים בניו יורק, כמובן, וחלק מהעבודה על המחזה דרשה התאמה לתל אביב. "ההתאמה לישראל השפיע רבות על המחזה. שינינו הרבה דברים הקשורים להיסטוריה של המקום; שילבנו זמרים רלוונטיים לשנות ה-50 כמו יפה ירקוני ושירים אולדיז או שירים במקצב וואלס; מקומות הבילוי והמפגש כמו גן החשמל; הבגדים כמובן - אז לבשו בישראל אתא".
"הדיוק ההיסטורי בפרטים דרש תחקיר מאוד רציני על דברים רלוונטיים. זה כלל ראיונות עם אנשים, הרבה אינטרנט וויקיפדיה, קראנו מילונים של עברית מאותה תקופה כדי להכיר את הסלנג וגם התייעצנו עם אנשי מקצוע לגבי השפה. זוג משנות ה-50 מדבר בשפה שאומרת 'הזמנתי טקסי ספיישל', 'אל תהיה כזה שלומפר' ו'הבגד הזה תכף יוצא מהמודה'. היום מדברים אחרת. המתרגם דניאל אפרת הוא מתרגם רב זכויות ועתיר ניסיון והוא עשה עבודה מאוד רצינית ברובד הלשוני".
התחקיר דרש גם להכיר יותר לעומק את חיי הגייז בתל אביב באותה התקופה, דבר שהביא את הורוביץ' לצפות בסרטים דוקומנטריים ולראיין אנשים שחיו באותה התקופה. הרבה, הוא אומר, לא באמת השתנה. "מבחינות מסוימות ההצגה לא נראית כמו מסע במנהרת הזמן כאשר מתמקדים בזוג שחי בסוף שנות ה-50. שאלות של קשר, אינטימיות, אם לעבור לגור ביחד או לא, נשארו רלוונטיות לאורך כל השנים".
"אינטימיות היא דבר מורכב בלי קשר לתקופה"
למרות הדימיון בין הסוגיות האישיות, הכל מסביב נראה שהשתנה והמחזמר ממחיש זאת היטב. "תל אביב היום היא גיי פרדייז, בעוד שבאותה התקופה היתה סצינה מאוד נחבאת אל הכלים שמתנהלת תחת לרדאר. הטכנולוגיה, הצ'טים, האפליקציות, המסיבות, האומן - כל הסצינה היא הרבה יותר שוקקת, בועטת, מהבחינה הזו מדובר ביום ולילה".
"מצד שני אחד הדברים היפים במחזה זה שהוא מדבר על כך שהחקיקה יותר ליברלית, שיש הורות גאה והרבה מודלים של משפחות אלטרנטיביות - אבל מצר על דברים שגם איבדנו בדרך כמו תמימות, היכולת ליצור קשר רומנטי נאיבי כשלא היו כל כך הרבה פיתויים, הסצינה היתה קטנה ואנשים נקשרים יותר לעומק ופחות ממהרים לפרק מסגרות. אינטימיות היא דבר מורכב ומאתגר בלי כל קשר לתקופה בה אתה חי, ועם כמה שנעשתה כברת דרך משמעותית, עוד יש מלאכה רבה, הדברים לא פשוטים".
כל זה, חשוב לציין, משלב בתוכו הרבה שירים והומור, שזו דרך מצויינת לעסוק בנושאים רגשיים עמוקים.
ההצגה עולה בימים אלו בתל אביב, היא תוצג בתיאטרון הקאמרי בסוף חודש מאי ובהמשך גם במסגרת אירועי שבוע הגאווה.
עוד ב-mako גאווה: