נעמי פרומוביץ', זוכת פרס התאטרון הישראלי לתפקידה ב"אנטיגונה" ופרס שחקנית המשנה על תפקידה ב"ריגוש", שיחקה בתפקידים ראשיים כמעט בכל התיאטראות בארץ. פרומוביץ', שזכורה לקהל הרחב כחברה הנכה של אקי אבני מהסדרה "טירונות", מגלמת בימים אלו פסיכיאטרית בהצגה חדשה שעולה בתאטרון באר שבע.
"האפקט" מספרת על גבר ואישה שמשתתפים בניסוי רפואי הבוחן תרופה אנטי דיכאונית מתקדמת. הם מוחזקים בבידוד, מנותקים מהעולם ונמצאים כל העת תחת השגחה פסיכיאטרית. נראה שהתפקיד מתאים לפרומוביץ', שצורכת כדורים פסיכיאטריים כעשר שנים ולא מתכננת להפסיק. "אני לא אוהבת את זה, אבל יש בי משהו שמשדר עצב", היא מעידה.
מתי התחלת לצרוך כדורים פסיכיאטריים?
"כשסיימתי ללמוד ב'בית צבי' התחילו לי התקפי חרדה כמה ימים לפני שעלתה הצגה חדשה. הייתי צעירה וחשבתי שכולם מרגישים כמוני וששחקנים צריכים לסבול. כמו הרבה שחקנים אחרים, גם לי יש פחד קהל והכדורים עוזרים לי לטפל בזה ובחרדות אחרות. לפני עשר שנים ההתקפים התחזקו, הרגשתי שכיוונו אליי אקדח לרקה ובשלב הזה הלכתי לפסיכיאטר".
את מרגישה שהכדורים עוזרים בהתמודדות עם החרדות?
"הכדורים עוזרים לי להסתכל על דברים מרחוק, להיות שמחה וקלילה יותר. בזכותם אני מצליחה להיות מכונסת פחות בתוך הכאב והעצב שקיים מסביבנו כל הזמן. בניגוד למה שחושבים, אפשר לקחת כדורים ועדיין לחוות את החיים במלוא עוצמתם. הכדורים נותנים לי תמיכה, בזכותם אני מרגישה במיטבי כל השבוע ולא רק יום אחד. כמובן שנדרשת עוד הרבה עבודה עצמאית. בהצגה אני אומרת משפט שאני מזדהה איתו: 'אי אפשר לייצר רגשות מלכותיים, רגשות הן תגובה לעולם'".
באחד הראיונות סיפרת שהקמת משפחה הייתה אחד הדברים החשובים ביותר שחלמת להגשים בחייך.
"הגשמתי את החלום לפני 11 שנים, ועכשיו אני חיה במשפחה מאושרת. לאחרונה, אני שואלת את עצמי איזה אדם הייתי בלי לקחת את הכדורים ומתחילה לתהות אם אני יכולה להפסיק איתם, אבל אני לא אעשה את זה. כיום אני מטפלת גם בהורים המתבגרים שלי ומבינה שהחיים קצרים וצריך ליהנות מהם ולא לסבול. סבלתי מספיק בחיים בגלל החרדות שלי ואני לא רוצה את זה יותר. פעם כרטיס הביקור שלי היה מלנכוליות אבל היום אני מגלה בי המון שמחת חיים והומור שהפכו דומיננטיים יותר משהיו בעבר".
יש מי שחושבים שכדורים פסיכיאטריים מיועדים לאנשים משוגעים שצריכים טיפול.
"בכלל לא מעניין אותי מה יגידו. אי אפשר לשפוט בן אדם אחר ובטח לאור העובדה שכדורים מועילים להרבה אנשים ובהחלט גם לשחקנים. שחקנים הם עם רגיש שרוצה אהבה, תשומת לב על המסך, על הבמה ומחוץ להם. אנחנו זקוקים לחיזוקים וכל ערב נמצאים באודישן מול מאות צופים בקהל. יחד עם זאת, יש לי הרבה ביקורת על הקלות שרופאי משפחה נותנים לעיתים כדורים פסיכיאטריים למטופלים. אני מאמינה שצריך להיזהר מזה ולבדוק דרכים נוספות לטיפול לפני מתן מרשמים".
פרומוביץ', 47, נולדה בבאר שבע להורים שעלו מארגנטינה ומרומניה, ולמדה משחק בבית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי". במהלך לימודיה היא החלה לעבוד עם הבמאית אופירה הניג ולאחר שסיימה ללמוד, החליטה לצאת מהארון.
איך קיבלו את היציאה מהארון?
"האנשים שעבדתי איתם קיבלו את זה יפה, אבל עם המשפחה זה היה קשה יותר. היו לי הרבה התלבטויות ולא ידעתי איך יתייחסו אליי, אבל זה היה חזק ממני. החלטתי ללכת עם הלב ולא עם הפחד, ובדיעבד הבנתי שהסבל היה בזמן שהייתי בארון. כיום אני שלמה מאוד עם הזהות המינית שלי".
לאחר שסיימה את הלימודים היא המשיכה לעבוד עם הניג שניהלה את תאטרון החאן בירושלים ושיחקה שם במשך שמונה שנים. "היינו להקת שחקנים בחאן והיא חשבה על כל אחד ואחת מאיתנו. תהליך החזרות היו מקצועי, והיא גרמה לי לאהוב תאטרון ועזרה לי לבנות את הקריירה שלי כשחקנית", היא נזכרת.
>> בחני את עצמך: איזה סוג לסבית את?
>> "ואז הוא שאל אותי: מה יש לך בין הרגליים?"
>> 6 סצנות הסקס הגאות הכי מגרות של שנות האלפיים
בהמשך שיחקה בתאטראות רבים ברחבי הארץ, בהם תאטרון הבימה, תאטרון בית ליסין ואנסמבל הרצליה. בשנת 2013 כשאנסמבל הרצליה נסגר היא החליטה ללמוד מקצוע נוסף. "כשעבדתי בחאן היה לי חוזה שנתי וקיבלתי משכורת קבועה", היא מסבירה, "אני חולמת על תקופה כזו שתחזור. היום אני עובדת כפרילנסרית כמו כל השחקנים, מקבלת שכר פר הצגה עד שההצגה יורדת. כשהצגה יוצאת לפגרה כמה חודשים, אני לא מקבלת שקל, וכשהאנסמבל נסגר החלטתי לחכות פחות לטלפונים של מלהקים ולפתח את עצמי מקצועית".
"כילדה הייתי אתלטית ואהבתי ספורט, אז החלטתי ללמוד הדרכת שחייה בשיטת ti והידרותרפיה", מספרת פרומוביץ', "אני מאוד אוהבת לטפל וללמד, וזה נותן בלנס ביחס לעולם המשחק, ששם מחיאות הכפיים ותשומת הלב מהקהל הם החיזוקים החשובים".
"עידית ואני מאמינות בלומר את האמת לילדים"
נעמי ועידית בת זוגתה, סמנכ"לית ערוץ 8 של HOT, הכירו כשהיא הצטלמה לסדרת טלוויזיה, בה עידית עבדה כמפיקה. מאז הן כבר 15 שנים ביחד, ולפני 11 שנים נולדו להן אורי ויובל. "אני גאה במשפחה שלי ומאושרת שהתמדתי ברצון שלי ושל עידית להקים משפחה למרות הקשיים בדרך", היא מצהירה, "לגדל ילדים זו תחושה מדהימה ומרגשת בכל פעם מחדש והלוואי שהייתי יכולה לעשות יותר. זה מקום שאני מרגישה בו במיטבי, מקום בלי סימני שאלה".
"עידית ואני מאמינות בלומר את האמת לילדים, ותמיד ידענו שהילדים יקבלו את התשובות המלאות בהתאם לגיל שלהם וליכולת הבנתם", משתפת פרומוביץ', "אי אפשר להתעלם מהאפשרות שילדינו יהיו חשופים להערה הומופובית והתפקיד שלנו הוא לתת להם את כל הכלים להתמודד. למרות הכל, לא משנה אם מדובר בשני אבות, שתי אימהות או אבא ואימא. הכי חשוב לגדל את הילדים באהבה, ולזה אין שום תחליף בעולם".
פרומוביץ' מספרת שלפעמים היא מרגישה שהילדים עוזרים להכניס את הלסביות לקופסה ושהדבר הופך טבעי יותר בבועה התל אביבית. "אבא שלי תמיד חשב שזה שאני לסבית יגרום לי סבל ושהחברה לא תקבל אותנו. כשאנשים זרים וגם המשפחה שלי רואים אותנו עם עגלה משהו מתרכך אצלם. אבל מבחינה זוגית אני עדיין 'באר שבעית', שמרנית מאוד. גם אף פעם לא ביליתי מדי במסיבות רק לנשים. הרגשתי שם כאובייקט, ואני תמיד מעדיפה לבלות לצד גברים ונשים. לא שאני כזו בליינית, סרט מול הטלוויזיה בבית מספק אותי הרבה יותר".
את מבחינה בשינויים שמתרחשים בתאטרון הישראלי ב-2018?
"אני רואה שנעשות הצגות טובות במגוון מקומות אבל ככלל, התאטרון בארץ היה טוב יותר פעם. כיום כל התאטראות סובלים מחוסר תקציב ומונעים משיקולים שקשורים בקניינים ומכירת הצגות. אבל השיח האלים במדינה משפיע על התאטרון הרבה יותר. זה משפיע על הקהל שמעדיף לראות דברים קלילים ונחמדים ופחות דברים נוקבים וביקורתיים. השיח במדינה משפיע גם על התכנים שמועלים בתאטרון. אני מאמינה שתאטרון צריך לדבר לאנשים שחיים במקום בו הוא פועל, ושתאטרון לא צריך לעבור צנזורה. אבל כיום חושבים פעמיים בתאטראות אם להעלות מחזה פוליטי או מחזה שמבקר את החברה ואת המדינה. כמובן שיש עדיין אנשי תרבות ותאטרון שלא חוששים אבל המגמה היא של סתימת פיות. אני מעריצה את לוסי אהריש, אישה חדה ונוקבת שלא חוששת לומר את מה שהיא מאמינה בו. אני אצביע לה אם תרוץ לראשות הממשלה, רק שתחליט שהיא מועמדת".
מה התוכניות שלך לעתיד?
"להמשיך לשחק בתאטרון, לעשות יותר קולנוע וגם לטוס לתאילנד לשנה, עם עידית והילדים כמובן".
ההצגה "האפקט" תעלה בבית ציוני אמריקה בתל אביב ביום ב' 29.10 בשעה 20:30