מעולם לא הייתי תולעת ספרים, וכמו רבים מכם, גם אני טובעת בתוך שגרה ישראלית טובה ועמוסה. ובכל זאת, את הרומן הבלשי של יונתן שגיב סיימתי תוך שלושה ימים. הספר "דברים שהשתיקה יפה להם", מציג את סיפורו של עודד חפר, אוחצ'ה תל אביבית המסרבת להיכנס לדמותו של החוקר המחוספס והמוכר מעולם הבלשנות הקלאסי. עם הרבה הומור, מתח, ציניות והשקפות שונות על החיים בישראל, ספרו החדש של יונתן שגיב מפגיש את עלילת ספרי המתח עם סביבה להט"בית, ומביא לקוראיו ניחוח חדשני וייחודי.
>> אנחנו יכולים לנחש באיזה סוג פורנו אתם צופים
>> "זה מתחיל בתירוץ: אני רק אעשה אף וחזה ואני אפסיק לעבוד"
אחרי "אין סודות בחברה" שיצא לאור בשנת 2014, "דברים שהשתיקה יפה להם" מהווה שלב נוסף בהתפתחותו של עודד חפר, חוקר פרטי והומו מוחצן הידוע בכינויו "החופרת". הפעם, ספרו של שגיב מזמין את מדינת תל אביב לחדר החקירות, בשל חשד לשותפות בהסתרות פוליטיות וחברתיות בישראל.
אלו מכם שנחשפו לז'אנר הבילוש והמתח, ודאי נתקלו בדמותו של הגבר הקשוח והמכונס, שבמובן מסוים הפכה לקלאסית ולכזו המייצגת את הז'אנר. בספרו החדש שגיב שובר מוסכמות וקורא תיגר על דמותו המחוספסת, בהביאו את האוחצ'ה האימפולסיבית לעולם החקירות הפלילי. "עודד חפר מאפשר לי גם לחתור תחת וגם לצחוק על הגיבור הטיפוסי של ספרות הבלש", הוא מסביר, "למקם בתוך הסיפור הגברי הזה הומואית רכלנית וקולנית, הוא דבר שמערער את הנוסחה הבלשית הקבועה, שהרבה פעמים כבר משעממת אותי. היא גם לועגת קצת למסגרת המאצ'ואיסטית, שנראית לי הרבה פעמים כסוג של דרמה-קוויניות שמתכחשת לעצמה".
דמות קווירית בעולם גברי מצ'ואיסטי
"הדמות של עודד אפשרה לי מצד אחד לשמור על חלק מהתכונות שאני אוהב בדמות הבלש המסורתית, כמו בדידות ועקשנות, ומצד שני להכניס לז'אנר המאוד גברי הזה תכונות חדשות כמו קוויריות, פופ, טראש וקאמפיות", ממשיך שגיב, "אני חושב שדמויות להט"ביות פועלות כבר בחיים הפרטיים שלהן כבלשים, לכן טבעי לי גם לשים אותן בקונטקסט חקירתי. כשאת או אתה נעים עם זהות להט"בית בין סביבות מקבלות לבין סביבות לא-מקבלות, אנחנו לומדים אינסטינקטיבית לבלוש, לבדוק את המבטים, לאמוד את התגובות, לשמוע את הדיבורים. מתפתח מעין חוש בלשי שמצד אחד מאוד מודע ובוחן את הסביבה, ומצד שני כל הזמן מחפש את מי שדומה לך".
"עודד מגלם את הצביעות המוסרית שאופיינית להרבה מאתנו"
החשיפה ההדרגתית לסביבתו החברתית של חפר עשויה לייצר תחושת הזדהות בקרב רבים. החל מהמתנה לאות חיזור ב"גריינדר" ועד קשיים מול משפחה וחברים. "עודד חי איזו כפילות", מתאר שגיב את הדמות הראשית, "מצד אחד הוא מאוד שלם עם עצמו, ההומואיות שלו מובנת מאליו והוא חוגג אותה ואת התשוקות שלה, אבל במקביל יש שם פצע שלא החלים עד הסוף - תשוקה להיות נאהב על ידי המשפחה בדיוק כפי שהוא, שכבר לא תוגשם עד הסוף".
הספר מעביר קונפליקט מוכר בין מחשבות המצטיינות בכנות יתרה לבין מעשים סותרים בפועל בצורה מדויקת ומשעשעת, שבמובן מסוים אומרת משהו על התנהלותנו כחברה. "עודד כביכול מחזיק בדעות הפוליטיקלי קורקט הנכונות, אבל הרבה פעמים מתגלה כשוביניסט, גזען ושמרן", מתאר שגיב, "למרות שהוא תופס את עצמו כאדם מוסרי וביקורתי, הוא מאוד אינטרסנטי ויבגוד ברוב עמדותיו המוסריות אם זה משרת אותו. אני חושב שברמה אחת, עודד מגלם את הצביעות המוסרית שאופיינית להרבה מאתנו. אנחנו יושבים בבתי קפה ומדברים על צדק חברתי על כוס קפה, שרוב הסיכויים נסחר בתנאי ניצול עם דרום אמריקה. אנחנו נורא ביקורתיים כלפי פערי מעמדות, אבל ברגע שיציעו לרובנו משרה טובה בכל חברה נצלנית, נשכח את עקרונותינו ונטפס בסולם הדרגות בשמחה. זאת המציאות של לחיות בסדר עולם קפיטליסטי עם הקשרים כל כך סבוכים וסמויים, שבו הפעולות שלנו הרבה פעמים סותרות את הדעות שלנו, בין אם במודע או שלא במודע".
מה המסר העיקרי שמבחינתך חשוב שיעבור לקוראים?
"אני לא חושב על ספרות כעל העברת מסר אחד ואחיד, אלא יותר כהעברת שאלות ותהיות על העולם דרך סיפורים. אני מקווה שדרך הספר קוראים ישאלו שאלות על דברים שלימדו אותנו, ודברים שנראים לנו מובנים מאליהם. זהות אישית של כל אדם או זהות תרבותית ופוליטית של חברה או מדינה, הם תמיד סיפורים שמועברים לנו כעובדות מוצקות, כמציאות, לכן כדאי לנו לקרוא את הסיפורים האלו בזהירות, לשאול עליהם שאלות ולבחון אותם לאור הרבה השקפות, זוויות ודעות".