הסטרייט מתעלם ממנו, עד שהגיי פונה אליו.
גיי: אז מה... אתה בא לכאן הרבה?
סטרייט: מה? (קולט שהוא מתחיל איתו) אהה לא, אני לא...
גיי: אז זו פעם ראשונה שלך כאן?
סטרייט: לא, לא הבנת אותי. אני לא... הומו.
גיי: מי שאל אם אתה הומו? שאלתי אם אתה בא לכאן הרבה.
גיי: אני באמת הומו. למה? יש לך בעיה עם זה?
סטרייט: לא, לא. חס וחלילה. שום בעיה.
גיי: אז בא לך אולי ללכת למקום שקט יותר? אני גר ממש קרוב.
סטרייט: זהו, חשבתי שהבנת שאני לא...
גיי: זה בסדר. אני מבין. אתה הומופוב.
סטרייט: מה פתאום הומופוב! רק בגלל שאני סטרייט זה הופך אותי להומופוב?
גיי: ממש לא, אבל תראה אותך, רק בגלל שאני הומו אתה לא רוצה לבוא אליי הביתה?
סטרייט: טוב, אל תיעלב. אוף, אתם כל כך רגישים.
גיי: "אתם"?! "אתם"?! תקשיב לעצמך, בנאדם. אתה חושב שאנחנו, ההומואים הרגישים, כל כך שונים ממך? אנחנו גברים לא פחות ממך.
סטרייט: אני לא אמרתי שלא, רק אמרתי...
גיי: (קוטע אותו) אני שמעתי טוב מאוד מה שאמרת. זה מתחיל בהערות קטנות כאלו כמו "רגישים", ומשם אני יודע בדיוק לאן זה ממשיך. תיכף תגיד שצריכים להיות לנו ברים משלנו.
סטרייט: אבל באמת יש לכם ברים משלכם.
גיי: אתה רואה... (קורא בקול) כל ההומואים במקום מתבקשים להתרחק מהגבר הזה (מצביע עליו) הומופובית!
סטרייט: טוב, די. אל תעשה סצנות. אני אבוא איתך אליך הביתה.
גיי: הו.. תודה באמת. (קם ממקומו) בוא, נראה אותך גבר. ואל תחשוב שבגלל שאתה סטרייט אני הולך לתת לך בקלות או משהו כזה.