בתחילת הסרט "שדה פרג" מוצגת לצופים מערכת יחסים זוגית אוהבת בין כריסטי (קונרד מריקופר) והאדי (ראדואן לפלאחי). היא מצטיירת, לפחות בהתחלה, כמו כל מערכת יחסים אחרת, רק שמהר מאוד אנחנו מבינים שהדברים הם לא כפי שהם נראים. כריסטי, גיבור הסרט, מנהל סוג של חיים כפולים, ולמעשה יש תהום שמפרידה בין חייו האישיים ובין אלו המקצועיים; ומעבר לכך בין מערכת יחסים שהוא מנהל עם גבר בדלתיים סגורות, ובין עבודתו בסביבה מאצ'ואיסטית המאלצת אותו להישאר בארון. כל אלה מגיעים לנקודת רתיחה באירוע שמרעיד את עולמו של כריסטי.
במהלך עבודתו בז'נדרמריה (גוף צבאי ומעין כוח משטרתי שעובד בשיתוף עם המשטרה), יחידתו מוזעקת לאולם קולנוע שמתחוללת בו מהומה: קבוצה דתית של מפגינים שמרנים התפרצה להקרנה של סרט העוסק בקהילה הגאה, מה שמעמיד את כריסטי במצב בלתי אפשרי בין שני צדדים שמשקפים את מאבקו הפנימי. כריסטי מוצא את עצמו כלוא בין שני עולמות; מצד אחד עבודתו בז'נדרמריה - מקום גברי במיוחד וקולגות שהם כולם "קשוחים", הטרוסקסואלים, מאצ'ואיסטים, שמדברים בשיח אלים והומופובי, ומהצד שני חייו בתור מישהו שמנהל מערכת יחסים אוהבת עם גבר.
אולי היינו רוצים לחשוב שהמאורע במרכז הסרט הוא בדיוני או לכל הפחות לא אקטואלי, אך למרבה הצער זה לא המצב. למעשה, הסרט נעשה בהשראת מקרה אמיתי שהתרחש רק לפני ארבע שנים ברומניה. ב-2018 פרצו מפגינים מטעם ארגונים דתיים לבית קולנוע בעיר בוקרשט ושיבשו הקרנות של שני סרטים גאים. במאי הסרט יוג'ן ג'בליאנו, ש"שדה פרג" הוא סרטו הראשון באורך מלא, החליט לבנות סביב המקרה הזה סיפור. הסרט מציג בצורה ישירה וחסרת פשרות את המציאות המורכבת שחברי קהילת הלהט"ב נאלצים להתמודד איתה גם בימינו, במיוחד ברומניה, מדינה בעלת צביון נוצרי-אורתודוקסי שידועה בשמרנות שלה.
יש מעט אקספוזיציה בתחילת הסרט, שאומנם נדרשת אם כי קצת נמרחת, אך לאחר כ-25 דקות אנחנו צוללים לתוך האירוע שבמרכז העלילה, ושם אנחנו למעשה נשארים עד הדקות האחרונות שלו. במובן הזה מדובר ב"סרט סיטואציה", כזה שבעיקר מתמקד במקרה אחד ולוקיישן אחד, מה שמאפשר לצופה להיכנס יותר ויותר עמוק לתוך מוחו של כריסטי והמאבק שמתחולל בינו לבין עצמו. באופן מתאים, גם השפה הקולנועית היא מינימליסטית וישירה, והסרט כולו מצולם בצורה ריאליסטית; המצלמה עוקבת אחרי הגיבור ולא מרפה ממנו, מה שתורם להעברת התחושה הקלסטרופובית שכריסטי מרגיש ככל שהזמן מתקדם וההתמודדות עם המצב מקשה עליו.
השפה הקולנועית הריאליסטית תורמת גם לא מעט לתחושת המתח, שבה הצופים מצפים לראות מה הגיבור יעשה לנוכח הערות ההומופוביות שנאמרות כלפי חברי הקהילה, שהוא למעשה משתייך אליה. נוסף על כך, ניכרת תחושה של אי נוחות כמעט בלתי נסבלת, שהיא חלק בלתי נפרד מחוויית הצפייה, והיא אחד הדברים שעושים את הסרט הזה לכל כך אפקטיבי: אירוע אחד, מקום אחד, ואורך כולל של שעה ו-20 דקות בלבד. אצל במאי מוכשר כמו ג'בליאנו זה כל מה שצריך כדי לספר סיפור.
כסרט שמתאר גיבור המתמודד מול צדדים שונים בעצמו, בחייו ובסביבתו, אין ספק כי הניגודים הם התמה המרכזית, שמופיעה בדרכים שונות ובאופן שעוזר להכניס את הצופה לנעליו של כריסטי, ומבליטה את הקושי שלו. כך למשל, באחד הרגעים החזקים בסרט, הוא עומד חוצץ בין קבוצת המפגינים הדתיים ובין חברי קהילת הלהט"ב. הוא נמצא בגבול שבין שני הצדדים הללו ושותק, כאשר השתיקה שלו רועמת במיוחד לנוכח הרעש שסביבו.
גם התמה הדתית מופיעה בסרט בצורה מעניינת. הארגונים שפורצים להקרנת הסרט הם כאמור דתיים (ולאומנים), שמעירים הערות הומופוביות בזמן שהם מחזיקים שלטים, דגלים של רומניה ואיקונוגרפיה נוצרית המציגה את מריה הקדושה ואת ישו. מולם עומד כריסטי, אלא שגם הוא בעצמו הוא בעל זיקה נוצרית, וכך האמירה שחייהם של קהילת הלהט"ב מנוגדים ל"חוקי הדת" נעשית לא רלוונטית. דבר נוסף שמחזק את המסר הזה היא העובדה שבתחילת הסרט בן זוגו של כריסטי, האדי, המשתייך לדת האיסלאמית, מתפלל. מה שמרחף מעל אותם היא הארגונים היא בעצם השאלה החשובה: מי אתם שתקבעו למי שייכת הדת?
אם השילוב של השפה הקולנועית המינימליסטית והאירוע המרכזי יוצרים מ"שדה פרג" סרט אפקטיבי במיוחד, מוסיפה לכך תצוגת המשחק של קונרד מריקופר שסוחב את כל העלילה על כתפיו בצורה יוצאת מן הכלל. הוא מצליח לגלם את כל צדדיו השונים באישיותו של כריסטי; הצד האוהב, זה שמחוץ לארון מול בן זוגו, וגם את הצד האלים יותר, זה שבתוך הארון לצד הקולגות, זה שמנסה לאמץ לעצמו מאפיינים התואמים למושג הגבריות כפי שהיא מוגדרת על ידי הסביבה שלו, זה שלמעשה סובל בשקט ונדחק לפינה ככל שהסרט מתקדם.
"שדה פרג" יוצא לאקרנים בסוף השבוע הקרוב בארץ לאחר שעשה סבב פסטיבלים מכובד ביותר ברחבי העולם וזכה בלא מעט פרסים, ובצדק. גם אם לעתים יש בו רגעים שניתן היה להדק אותם יותר, זהו סרט עוצמתי שישאיר אתכם עם לא מעט חומר למחשבה לאחר הצפייה.