זאת משימה קשה מאוד להשיג את קייט זכרובה. היא עסוקה עד מעל הראש בעבודה וכשהיא לא מתרכזת בזה היא מתנדבת בשלל ארגונים. אם זה לא היה מספיק היא לא מחבבת טלפונים, ואת השיחה ביננו ערכנו דרך הודעות וואטסאפ - השאלות באנגלית והתשובות חזרו בעברית בסיוע בת זוגה, זאת משום שקייט עדיין לא דוברת עברית שוטפת, שנתיים אחרי שהותירה הכל מאחור ועשתה עלייה לישראל. 

מרוסיה קייט ברחה בגלל החקיקה האנטי-להט"בית במדינה, שהחלה במחוז אחד בסנט פטרסבורג בשנת 2011 והתפשטה לחוקים פדרליים בכל המדינה, ובמרכזם חוק "התעמולה ההומוסקסואלית" מ-2013, שאסר על פרסום תכנים להט"ביים וגרר אחריו עונשים כבדים של קנסות ואף מאסר ממושך. קייט, צלמת לסבית מחוץ לארון שיוצרת אמנות עם דימויים גבריים קווירים, לא הייתה יכולה לסבול את המצב, אך נשארה במדינה בתקווה שהמצב ישתפר. 

כשהגיעה הקורונה ומצב הקהילה הגאה ברוסיה התדרדר עוד יותר, גמלה בליבה ההחלה לעזוב סופית - וכמה שיותר מהר. "בגלל הקורונה הייתה מגבלה של דברים שהייתי יכולה לקחת איתי, אז השארתי את כל חיי מאחור", היא נזכרת בשיחה עם mako. "החיים שלי מוצו במזוודה אחת גדולה, והייתי צריכה לבחור בין החתול שלי לבין המצלמה המקצועית שאיתה אני עובדת. בחרתי בחתול, כמובן". 

יצירה של קייט זכרובה (צילום: קייט זכרובה)
יצירה של קייט זכרובה|צילום: קייט זכרובה

כשהיא נשאלת על ההבדלים בין רוסיה לישראל היא מציינת קודם כל את העובדה שרוסיה היא מדינה טוטליטרית, שנלחמת בקהילה הגאה ושם הוק קובע עונשים כבדים למי שעובר עליו. "כשעשיתי עלייה לישראל עשיתי אותה כחברת הקהילה הגאה מחוץ לארון", היא נזכרת. "הייתי גאה לעשות עלייה למדינה שפתוחה לקבל אותי כלסבית, והייתי גאה להגיד שאני אזרחית ישראלית בגלל הפתיחות ללהט"ב. אבל עכשיו אני מפחדת, בגלל שאני לא מבינה מה הולך לקרות בעתיד". 

במיוחד בימים אלה, כדאי מאוד שנקשיב למילותיה של קייט. "האם ישראל הולכת להיות רוסיה השנייה? האם אני צריכה להילחם על זכויותיי כאישה לסבית גם כאן? האם שוב אני צריכה להילחם על חיי, להתבייש במי שאני או במדינה שבה אני גרה?", היא שואלת ומוסיפה שחברי הקהילה בישראל חייבים לעשות יותר כדי שהמצב לא יסלים מכאן והלאה. 

למרות זאת, קייט מדגישה שהיא מאוד שמחה שהרבה רוסים בוחרים לעשות עלייה, משום שלדבריה יש הרבה דברים טובים בתרבות הרוסית והטמעה שלהם בישראל מסייעת לצמצם את הפערים בין התרבויות. "ההבדל החשוב ביותר בין המדינות הוא שבישראל אני יכולה ללכת עם בת הזוג שלי יד ביד ברחוב, אפילו להגניב נשיקה, ברוסיה סביר להניח שהייתי בכלא". באותה נשימה, קייט מביעה חשש כי בעתיד היא לא תוכל לעשות זאת, לאור ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות. 

MyFireFollowMe, יצירה של קייט זכרובה (צילום: קייט זכרובה)
MyFireFollowMe, יצירה של קייט זכרובה|צילום: קייט זכרובה

קייט לא מתחרטת לרגע על העליה ומביעה הערכה רבה למדינת ישראל, אך מצביעה על הדרכים בהן ניתן להקל על חיי העולים. "במטוס ישבו הרבה אנשים אבודים ללא שפה ובלי מקצוע, ואני מאוד מעריכה את האמצעים בהם ישראל נוקטת כדי להביא עולים חדשים לישראל", היא אומרת. "אבל מהרגע שנוחתים הממשלה צריכה לעשות יותר כדי שהם יוכלו לחיות כאן בכבוד, שיהיה מי שידריך אותם בדברים הבסיסיים, כי אני נאלצתי לחפש תשובות בגוגל או דרך אנשים שהכרתי בישראל". 

את מוצאת את זה קשה להשתלב בישראל? 
"למזלי יש לי חברים שהם דוברי עברית ובת הזוג שלי ישראלית, לכן יחסית היה לי יותר קל להשתלב וגם גלריה PAN (גילוי נאות: בבעלותו של כותב הכתבה) תמכה בי מהרגע הראשון, אבל אני מכירה הרבה עולים חדשים שעדיין תקועים עם דברים פשוטים ללא היכולת לבצע אותם". 

יצירה של קייט זכרובה (צילום: קייט זכרובה)
יצירה של קייט זכרובה|צילום: קייט זכרובה

קייט זכרובה, שלה אין קשר משפחתי למריה זכרובה (מזכירת התקשורת הבכירה של פוטין) או סווטלנה זכרובה (רקדנית הבלט המפורסמת), היא יהודייה חצי אוקראינית וחצי רוסייה, ומהרגע הראשון שפרצה המלחמה היא פעילה בארגונים המסייעים לאוקראינה. היא במקור מרוסיה, אך גדלה אצל סבתא שלה באוקראינה, שם עוד גרה חלק מהמשפחה שלה, בערים דניפרו וחרקוב. החיבור העמוק שלה לנושא הוביל אותה לפעול בקידום תרומות לארגון המממן גנרטורים עבור בתי חולים לילדים באוקראינה. יותר מכך, את כל ההכנסות שלה ממכירת האמנות שלה היא מקדישה לאותו ארגון, אבל למרות זאת היא מצטנעת. "אני לא יכולה להגיד שאני אקטיביסטית, אלא רק שאני רוצה שהחרא הזה שנקרא מלחמה ייגמר בהקדם האפשרי". 

בנוסף לכך, קייט עובדת בערוץ הטלוויזיה הרוסי TV RAIN, אשר מתנגד למלחמה ולמשטר ברוסיה, ומתגאה כי בערב ראש השנה האזרחית החדשה ערך הערוץ ערב התרמה לטובת גנרטורים לאוקראינה, שנמצאת בעלטה כבר תקופה ארוכה. "זה פשוט לא מתקבל על הדעת שבתקופה מתקדמת מכל כך הרבה בחינות, יש אזור בעולם, מדינה גדולה באירופה, שהיא חשוכה, ללא חשמל, בשיא החורף. זה פשוט לא מתקבל על הדעת". 

לסיום, אם רק אפשר לשאול, מדוע אישה לסבית מתמקדת בדימויי הגוף הגברי?
"זו השאלה הכי קשה בכל הריאיון. אני חושבת שגוף הגבר הוא שביר וחושני, ושזה לא הוגן שאלפי צלמים מצלמים רק את גוף האישה ואילו מעטים מצלמים את הגוף הגברי. גם לגברים מגיע להצטלם. אגב, רוב הדוגמנים שלי הם חברים שלי ולכן היה לי יותר קל לצלם אותם".