"שנים הייתי בטוח שאני לא צריך זוגיות, ואז היא הגיעה והצלחתי להתרגש מזה", מספר אופק יפרח אזולאי על האהבה והפרידה שהפיחה בו השראה לסינגל השני שלו, "ואתה תבוא". "רק כשזה נגמר הבנתי את גודל הכאב שזה השאיר בי, את הפער הזה בין מה שהייתי מצהיר כל הזמן לבין מה שקרה בפועל. השיר עוסק באיזושהי כמיהה לאהבה גדולה וכתבתי אותו בתקופת המשבר שלאחר הפרידה".
את אותה האמונה ברווקות שלו אזולאי מתאר כמנגנון שפיתח כבר בצעירותו, תחושה סוליסטית שגרמה לו להעדיף לעשות דברים לבד, ביניהם זוגיות. "אולי זה כי אני האח הקטן בפער גדול מהאחים שלי, אבל כבר מאז שהייתי קטן לא הייתי תלוי באף אחד", הוא מספר בשיחה עם mako. "ראיתי את זה ככוח, אבל היום אני מבין שיכול להיות שיש בזה גם עניינים של אמון. כשאני לבד אני מרגיש הרבה יותר בטוח, ודווקא כשנכנס משהו זוגי זה הרבה יותר מאיים".
את תחושת הסוליסטיות הזו הוא דווקא מזהה עם רבים בקהילה הגאה. לדבריו, "הפחד מדחייה, הפחד להיפגע ולהישאר לבד קיים אצל רבים מהקהילה". "אני רואה את זה אצל חברים, זה קשור אולי לילדות – לענייני דימוי עצמי שיש לילדים להט"ב ומגיעים עם המון הלקאות עצמיות. אנשים פחות מתחילים אחד עם השני אם הם לא שיכורים או על סמים, לאנשים הרבה יותר קשה כי הם מפחדים להיפגע. גם בגלל עידן הגריינדר יש מחסומים. המציאו את הטאפ רק כי אנשים פחדו לשלוח 'מה קורה?' מחשש שלא יענו להם. אחרי כמה שעות טאפ נעלם ואז אין זכר לזה שבכלל ניסית".
השיר "ואתה תבוא" מספר על הרצון של אזולאי למצוא אהבה כנה ואמיתית, והאמונה שאכן אהבה היא מה שמגיע לו. הסינגל מלווה בקליפ שצולם במדבר ומייצג את כמיהתו של אופק לגבר, שלפעמים מתקרב ומתרחק אליך וממך. גוון שונה לגמרי מסינגל הביכורים שלו, "אדם", שיר היתולי העוסק בגבר תל אביבי שיכול להשיג כל בחור שרק ירצה אשר זכה לתהודה חיובית ואפילו הושמע בתחנות רדיו כמו גלגל"צ.
"יש חשש שהוא לא יעמוד בעוצמות של 'אדם'", מודה אזולאי בהתייחס להצלחה מסחרית, בהבנה שהשיר החדש אכן נשמע פחות מסחרי מקודמו. "'אדם' נורא שמח וציני, פה יש הרבה יותר פגיעות, שיכולה להצטלם פחות טוב ולעבור מתחת לרדאר כי היא פחות סקסית ומושכת". אזולאי אף מספר שקיבל הודעות שלא כדאי לו להוציא את השיר כרגע, ושאולי שווה לו להתמקד בשירים מרימים. "אבל משהו בי הרגיש שאני לא יכול אם לא אראה את הצד השני", הוא מסביר. "שניהם אותנטיים בצדדים שונים, מאוד קשה להראות תמונה מורכבת, מחפשים פלקט".
נגיעות קלות מעולמות הדת גם כן מגיחות ב"ואתה תבוא", בין אם בהפקת השיר או במילות השיר, ספציפית בגשר שבו אזולאי חוזר על המילים "אני מאמין". את הקשר לדת הוא מסביר: "הלחנתי אותו בדרך שמזכירה שירה בבתי כנסת, זה מזכיר לי ניגונים מהילדות. יש פה אמונה מאוד גדולה, במשהו שיגיע – משיח, בן זוג, תקווה גדולה, וזה משהו שמתחבר בהמון היבטים פה".
אזולאי עצמו לא מגדיר עצמו כבן אדם דתי, אך כן מגיע מבית מסורתי. "לאחרונה הזהות היהודית שלי מאוד התחזקה, שאני מרגיש שטיפה פספסתי לפני כן. אני כן מאמין שיש כוח שמניע את העולם, ובזמן האחרון אני מרגיש הרבה פחות ציני כלפי העולם הדתי מאשר מה שהייתי בעבר. אני כבר לא אוכל חזיר כי היו לי ייסורי מצפון. אולי זה כאבי בטן כי זה מאכל מאוד שומני, או שזה מרגיש לי כמו אפיקורוס. זה גורם לי להרגיש רע", הוא מספר בחצי הומור, אך עם רצינות מלאה שכנראה כל הומו שמגיע מהעולם הדתי-מסורתי יכול להזדהות עמה.
אך למרות ששינה את הקצב, ב"ואתה תבוא" אזולאי ממשיך את הקו המוזיקלי שמלווה בנגיעות של מוזיקה מזרחית. ועם הז'אנר המוזיקלי, הוא מודע לכל השמועות הצפות סביב אמנים בזמר המזרחי שהארון צף מעל ראשם במסגרת שמועות וספקולציות שחיות בעיקר באינטרנט. "יהיה מאוד מבאס לדעת שהסיבה שבגללה הם לא יוצאים מהארון זה כי זה יביא להם פחות קהל", הוא פתח בנושא, רגע לפני שהסביר שמדובר בסיטואציה מורכבת בפני עצמה, וכי אי אפשר באמת לשפוט את האמן.
"לכל אחד יש את הסיפור שלו ואי אפשר לשפוט, אבל אני חושב שאם מדובר בעניין שהוא חלק מהזהות שלך ואתה משקר, בשביל מה אתה אמן?", הוא תוהה. "אם זה קשור למשפחה, פחד מההורים או מניעים אישיים, אז אני האחרון לשפוט. אבל מזרחים בפריפריה זה מעצמה של להט"בים. אולי עם טרנסים וטרנסיות עדיין יש בעיה, אבל אני חושב שמבחינת הומואים ולסביות המצב טוב בהרבה מבעבר ויש קבלה. כשאני הולך להורים שלי בקריית אתא אני לא צריך להסתיר את העניין הזה. אני תמיד חושב איך אפשר לאתגר, ודווקא לדבר על השילובים האלה של להט"ביות במוזיקה מזרחית זה מעניין בעיניי. זה מבאס לדעת שיש אנשים שהקריבו את זה רק כי הם חשבו שזה יפגע בהיותם 'אלילים של בנות'".