מיקה בן שאול מתיישבת מולי בחיוך ענק ומושיטה לי שקית נייר חומה בה נמצאים שלושת ספרי השירה שכתבה. אני בוחן את הספרים, מביט בה, ורואה בעיניה כמה היא מתגאה ביצירות שלה, כאילו היו שלושת ילדיה. ויש לה על מה להתגאות, שכן היא אחת מאושיות התרבות הגאות האהובות בישראל, והיא סוחפת אחריה יותר מ-120 אלף עוקבות ועוקבים ברשתות החברתיות שגומעים כל מילה שלה.
אנחנו נפגשים בימים בהם בן שאול מתכוננת לחזור להופיע עם שיריה, שנה לאחר צאת ספרה השלישי, "כספר פתוח", שזכה לשבחים רבים. במופע שיעלה בזאפה בחודש הבא (15.8), היא תשיר משיריה המוכרים והחדשים בליווי מוזיקה חיה, אותה ינגן המוזיקאי אור מטיאס שמגיע היישר מניו-יורק. המופע יעניק הצצה מיוחדת לעולמה המרתק של בן שאול, ואליה יצטרפו לבמה גם מגי אזרזר, שיר אלמליח, מיטל מיכאלי, עדי אברהמי וטלשה. "זו פעם ראשונה שאני מופיעה בזאפה וחולמת על אולם מלא", היא מספרת נרגשת. "בינתיים אני גם מתרגמת את השירים שלי לאנגלית וחולמת להסתובב בעולם ולהופיע באנגלית. אני גם רוצה לכתוב שירים לזמרים מפורסמים ואני במגעים עם כמה".
בן שאול (32) זוכרת כמעט כל מילה שכתבה והיא עוד תדקלם בפניי מיני חרוזים, כאילו היו מקועקעים על גבי כל גופה. לאורך כל השיחה היא משתדלת להיות אותנטית כמה שרק אפשר, ומספרת שכיום היא שואפת להמשיך לשמוח בחלקה ולהתפרנס ממה שהיא הכי אוהבת בעולם – כתיבה, שירה ועמידה על במה. זו כנראה גם ההוכחה המוחצת לרגש הרב ולאומץ המאפיינים אותה יותר מכל, לצד יצר ההישרדות החזק, בזכותו הצליחה להרים את עצמה מדיכאון קשה שחוותה בבית הספר למשחק, חוויה שאף הובילה אותה להשתתף בשנה האחרונה בקמפיין של MTV, טיק טוק וער"ן להעלאת מודעות להפרעה דו-קוטבית (בשמה הקודם "מאניה דיפרסיה"). 
לפני כשמונה שנים, במהלך השנה האחרונה ללימודים, היא לוהקה לתפקידים ראשיים במגוון הפקות, כשלפתע חוותה התקף מאניה-דיפרסיה. היא הפסיקה לרוץ לאודישנים כמו שאר החברים שלה, והלכה לפזר אהבה למאושפזים במחלקת המיון של תל השומר. אחר כך הגיע גם הדיכאון והיא לא יצאה מהמיטה במשך חצי שנה. כשהחלה להתאושש, הכתיבה אפשרה לה להתרחק מן הסופה שהתחוללה בתוכה ולהירגע.
לפתע, בן שאול עוצרת את הסיפור ומתחילה לצטט שיר שכתבה לפני כחצי שנה. "איך מתחילים לכתוב שירה", היא מתחילה, "לא בשמש, לא כשהוורדים פורחים, לא כשהים מנצנץ בחיוך. מתחילים לכתוב שירה כשאין זכר לאף כוכב, כשהצמחים צמאים למים, כשהאוקיינוס מסוכן לרחצה".
אני מביט בה בחיוך, ואז בן שאול מספרת כי באותה תקופה קשה, היה לה רק כוח לכתוב לעצמה בנייד. "כתבתי מה שאני מאמינה בו, אלו היו דברים שרציתי לומר לעצמי ולדייק עבורי", היא נזכרת. "כשהתחלתי רציתי שישמעו אותי והיום אני יודעת שהשירה היא כמו צינור עבורי. האמת, עד היום אני מתפלאת שאנשים קוראים אותי ואומרים לי שלום ברחוב".
לאורך השנים צברת קהל מאוד גדול. זה השפיע על הנושאים עליהם את כותבת?
"אני לא עוצרת את עצמי אף פעם ומפרסמת רק מה שאני מאמינה בו בלב שלם. לצד זאת, אני אחראית למה שאני כותבת, כי אני יודעת שיש הרבה עוקבים וגם הרבה נשים צעירות שקוראות את מה שאני כותבת, אז אני לא אכתוב משהו אובדני. חשוב לי לא לפגוע באף אחד ואחת באמצעות הקול שלי ולכבד את כולם. בגלל זה אני משתגעת ממה שאני רואה במדיה החברתית".
אבל גם את נמצאת שם וזוכה לפרסום ולפרנסה בזכות אותה המדיה.
"נכון, אבל אני לא כותבת דברי שנאה או נצמדת למודל יופי. אני כל הזמן רואה תמונות של כוסיות עם בטן שטוחה ושיער חלק וזה מחרפן אותי. משגע אותי שאנשים בראש הפירמידות דוחפים למודל האחד הזה. אין מספיק גיוון ברשתות החברתיות, אין מספיק אותנטיות ובטח ובטח שאין ביטוי לכל צורות היופי".
את בן שאול מלווה בחודשים האחרונים סיפורה הטראגי של תקווה סבן, האישה הצעירה שהתקשרה למוקד 100, דיווחה על דחפים אובדניים, שמעה בתגובה מהשוטר התורן את המילים הבלתי נתפסות "תתאבדי בשקט" וכעבור חודש שמה קץ לחייה. "אני מקבלת לא מעט פניות באינסטגרם, וגם היא פנתה אלי", מגלה בן שאול. "אנשים מרשים לעצמם להיפתח בפניי כי אני כותבת על דברים נורא אישיים. היא שלחה לי מלא הודעות ודיברנו בטלפון כמה פעמים. כשהיא סיפרה לי שהיא ניסתה להתאבד, דיברתי עם המשטרה והם הלכו אליה. זה היה כמה חודשים לפני שהיא הצליחה. הסיפור הזה שבר לי את הלב. בעקבות הסיפור הזה למדתי להציב גבולות, ואם פונים עכשיו בבקשה לעזרה אני מפנה לטיפול ולמטפלות שאני מכירה". 
"לא רציתי להיות שונה – לא רציתי להיות לסבית"
בן שאול נולדה בניו יורק ועלתה לישראל עם משפחתה כשהייתה בת 5. כעבור עשור המשפחה חזרה לארצות הברית, אך היא שבה לישראל כדי להתגייס לצה"ל. עם סיום שירות הקבע כרס"פ, היא התחילה ללמוד בית הספר למשחק "בית צבי". לפני כשש שנים, היא החלה לפרסם שירים מפרי עטה בעמוד אינסטגרם בשם "שירי מיקה" וצברה קהל אוהדים מרשים ואדוק, כשהיא כותבת בעיקר על אהבת נשים, נשיות, התמודדות עם הטרדות מיניות ונושאים רבים נוספים.
ספרה הראשון, "בואי לעמוקים", יצא לאור באותה שנה, ובהמשך היא אף יצרה את "לסביהונסט", מופע שירים ומערכונים מקוריים העוסק בנשים שאוהבות נשים, עלה בכל רחבי הארץ וזכה להצלחה רבה. שלוש שנים לאחר מכן היא הוציאה את ספרה השנה, "בטחי בקולך".
ספרה השלישי, "כספר פתוח", מכיל שירי מנטרות אישיים וקצרצרים, לצד שירים בעלי מבנים מורכבים בשפה ריאליסטית, המספרים על המסע הנפשי המורכב שחוותה במהלך חייה, בדגש על היציאה מהארון והלהט"בופוביה העצמית שטיפחה במשך שנים. שירה "אם האהבה שלי היא סטייה" שכתבה ב-2019, הוא שיר מחאה נגד מי שרוצה למחוק את הקהילה הגאה ושונא אותה. שיר אחר, שכתבה בצעירותה, רומז שהיא לסבית מבלי להזכיר את המילה עצמה אפילו לא פעם אחת. למרות זאת, בן שאול לא מגדירה עצמה כלסבית, והגדרות בכלל מעצבנות אותה. "אני גם לא ממש ביסקסואלית", היא מנסה להסביר. "אני אישה שאוהבת בעיקר נשים, אבל לא רק. אני הרבה יותר פלואידית מכל הגדרה שאי פעם בחרתי לעצמי".
@shireymika #סוטה #סטייה #אהבה #שיוויון #להטבק #גאווה #עיוות #שירהמדוברת #מיקהבןשאול #ספוקןוורד #שירתרחוב #תלאביב @galhacohen ♬ צליל מקורי - Shireymika
תהליך הקבלה העצמית של בן שאול היה מורכב, זאת למרות שגדלה במשפחה ליברלית ומקבלת. "אני הייתי קשה עם עצמי ולא רציתי להיות לסבית", היא מסבירה. "לא רציתי להיות שונה, חלמתי שיהיה לי בעל וילדים. מסביבי כל הזמן דיברו כמה להט"ב מפיצים מחלות מין. בכלל, בישראל נכנסים לך לקרביים, זה תמיד רכלני כמו בקיבוץ אחד גדול. פחדתי שמישהו יגלה עליי, הדחקתי את הנושא כל כך עמוק עד שניתקתי קשר עם מלא חברים ואפילו התחלתי לצאת עם גברים. רק אחרי שנים, הבנתי שהייתי דלוקה על חברות טובות שלי".
בגיל 21, בזמן ששירתה בחוות השומר, היא הכירה את בת זוגה הראשונה. "אני החזרתי אותה לארון", היא משתפת. "אמרתי לעצמי שאני אנסה, שאני לא לסבית באמת. פעם אחת ישנתי אצלה, ההורים שלה חזרו בבוקר ואני לא יצאתי מהבית עם שהם הלכו. בסוף אמרתי לה שאני סטרייטית ונפרדנו. הייתי עמוק בארון, אבל אמא שלי זיהתה את המצוקה שלי. היא לקחה אותי לבית קפה ושאלה אותי אם יש לי מחלה סופנית, או שאני לסבית. אמרתי לה בבכי שכן, שאני בזוגיות עם אישה".
זמן מה אחרי אותה פרידה, בן שאול התאהבה באישה הטרסקסואלית, אהבה שטרפה עבורה את כל הקלפים. "זו הייתה אהבה אסורה שהגיעה בשיא ההצלחה שלי בלימודים", היא נזכרת. "כשהיא נפרדה ממני האמנתי שהיא תחזור. הדחקתי את זה שהייתי שבורת לב - ואז הגיע לי התקף מאניה. זה היה סיפור אהבה שריסק לי את החיים. כשהגיעה המאניה-דיפרסיה הבנתי שזו בעיה רצינית, לא כמו זה שאני לסבית. הפנמתי שזה לא משנה את מי אני אוהבת, התחלתי לצאת לברים של לסביות ולאט לאט הכרתי נשים ובנות זוג".
במקום מסוים, נדמה כאילו ההתקף הזה הציל אותך מעצמך.
"הדחקה ושנאה עצמית מובילות לשיגעון. לא לתת מקום למי שאת ולתייג את האהבה שאת מרגישה כדבר מכוער או סוטה – זה הוביל להתקף. טוב שזה קרה. זה שחרר אותי מכל כך הרבה דברים. פתאום לא היה לי כוח להכניס את הבטן או לחשוב כל היום איך אני נראית. הפכתי הרבה יותר אותנטית".
מאז השלימה עם עצמה, חוותה בן שאול לא מעט משברים זוגיים בחייה ואהבה גדולה אחת, שהסתיימה בגירושין לפני שלוש שנים, והובילה אותה להתחיל להרהר באמהות חד-הורית. "נפרדנו רגע לפני שהבאתי איתה ילד והפרידה הזו שרטה אותי", היא מספרת. "היחסים בינינו היו קרים וביקורתיים, כמו בשיר של דליה רביקוביץ: 'קשה להבין מדוע הבית מוסק ואיננו חם'". אחרי לא מעט טיפולים שסייעו לה להתגבר על הפרידה, חזרה בן שאול בשנה האחרונה לעולם הדייטינג והיא מספרת שהיא "צריכה מישהי שתטיב עם החיים שלי ולא תגרע מהם, כי הלב שלי נשבר יותר מדי פעמים".
את דמות נורא מוכרת ואהובה בקהילה, זה לא עוזר עם חיי האהבה? לא מתחילות איתך נשים באינסטגרם?
"זה מוריד לי כשמתחילים איתך באינסטגרם. אני לא רוצה שיתחילו איתי בגלל היצירה שלי ולא רוצה מישהי שתסתכל עלי בהערצה. האמת, זוגיות זה לא בראש מעייני כרגע".
זה לא מפחיד אותך להביא ילד לבד?
"לא. אני לא רוצה הורות משותפת, אני סומכת על עצמי. אני מטופלת ומאוזנת מאוד, ויודעת שאם אעשה את זה, אני אביא לו עולם ומלואו. גם אם אמצא בת זוג, אני לא יכולה להבטיח לילד שהיא תאהב אותו אהבה אינסופית כמו שאני אוהב אותו".
"שרות שירי מיקה" - מופע חדש למשוררת והשחקנית מיקה בן שאול בזאפה מידטאון ביום שני 15.8 בשעה 22:00. לרכישת כרטיסים לחצו כאן