מעטה הגבריות של אבות רבים להומואים נשבר מעט ברגע הראשון בו נראים ניצנים של התנהגות שלא נחשבת גברית. זה יכול לקרות בשלבי התבגרות מוקדמים או עם היציאה מהארון של הבן שלהם, גם בלי שום קשר למידת "הנשיות" שלו, וכתוצאה ישירה מכך נפגעת מערכת היחסים בין האבות לבנים, ומובילה פעמים רבות לבעיות תקשורת של הבנים ואתגרים רגשיים רבים.
מצד ההורים, יש חשש גדול שהבן לא יביא ילדים, שיתנכלו לו, שיגדל בבדידות או ידבק במחלות כאלה ואחרות, והפחדים האלה הובילו את הבן לחזק את דלתות הארון וגם לקשיים נפשיים אותם הוא נשא איתו במשך שנים. הדברים האלה היו נכונים לגמרי לאורך כל ההיסטוריה, אבל היום הסטיגמות האלה הולכות ומתפוררות, ומערכות היחסים של הבנים הגאים עם ההורים, ובעיקר עם האבות, גם משתנות עם הזמן. 
גם התקשורת של הומואים בינם לבין עצמם משתנה: אם פעם גייז היו נפגשים פנים אל פנים בפארק, בבר מחתרתי סודי או בשירותים ציבוריים, היום אלו אפליקציות ששולטות ביד רמה על סצנה, כי במועדונים קשה עד בלתי אפשרי לתקשר. מודל היופי הגאה העדכני מבטל אוכלוסיות שלמות (ויפהפיות) של אנשים שלא מתיישבים בתבנית הזאת, ולכן זה ממש לא מפתיע שהומואים צעירים בימינו, אלה שלא חוו את הדיכוי, המגפה והמצוקות, מתקשים לגלות אמפתיה עם הדור הוותיק שפרץ עבורם את הדרך, ואפילו מגלים כלפיו סלידה בגלוי. האם מערכת היחסים בין הומואים צעירים וותיקים, שמקורה עוד בעולם העתיק, הגיעה אל קיצה?
"דאדי אישיוז", התערוכה החדשה של "גלריה פאן" לאמנות הומואית, בוחנת בדיוק את הפערים המודרניים שבין הומואים צעירים למבוגרים, ואת היחס שבין אב לבנו, כאשר אחד מהם (או שניהם) הומואים. האם הגבריות החדשה, הפלואידית, מאפשרת ליותר מודלים חדשים לצמוח בצורה בריאה, והאם זה בא לידי ביטוי גם בייצוג של גייז באמנות, בצורה נאמנה יותר למציאות? 
אחד האספקטים בתערוכה הוא הגילנות והבדידות בקהילה. כך לדוגמה, הציור המרהיב בעפרונות צבעוניים על נייר שחור של האמן הרב-תחומי איתן קדמי, מציג גבר שרירי ומושך שבבירור עבר את גיל 50, מנרמל את המשיכה לגברים מבוגרים, אך מציג במקביל מן פנטזיה. היצירה של האמן אביב קלר בשמן על בד מציגה דיוקן של גבר ישוב לבדו לשולחן זכוכית מול נוף תל אביבי, לצד שולחן ושתי כוסות קפה, כאילו הוא מחכה למישהו.
גם הורות גאה, שצברה תאוצה בעשורים האחרונים, מייצרת שאלות ומתחים במציאות שהיא יחסית חדשה, וכתוצאה מכך - גם אמנות חדשה. בעבר לא היינו רואים יצירות כמו היצירה של האמן מיכאל גוליאן, שמעטרת את פרסומי התערוכה, ובה זוג גברים עם ילדה קטנה ושניהם בצבעי הקשת. המילה "אבא" מסמלת כל כך הרבה בתרבות הגאה, וגם בתרבות הכללית זה הכינוי לאלוהים, והרי מערכת היחסים שלנו איתו היא מסובכת מההתחלה. 
אמן הפרפורמנס והדראג רוני שוקרון, הידועה בכינויה נונה שלאנט, מציג בתערוכה זו לראשונה יצירת אמנות חזותית ממגוון טכניקות על בד. ביצירה, "אבא", הוא מביע את הכמיהה שלו לילדות אחרת, פחות ממוגדרת ויותר הרמונית, וגם מתייחס למערכת היחסים שלו עם אלוהים, שלדעתו הוא בכלל היא. בכך אנחנו תמימי דעים, שבעיני הרי רק כוח נשי מסוגל לברוא חיים יש מאין (וכבר הוכח כי החדרת מטען גנטי של ביצית אחת באחרת תביא לעולם ילדה).
ב"דאדי אישיוז" משתתפת גם היצירה "אב האומה" של האמנית עירית רבינוביץ', בה נראה חוזה המדינה הרצל בתנוחתו הידועה מעל המרפסת בבאזל, כאשר הוא דמות א-בינארית עם שיער ארוך, ספק גבר ספק אישה, ובכיסם תרופה פסיכיאטרית. היצירה נמכרה בשנת 2009, אך כעת היא מוצעת שוב למכירה. 
אצל חלק מהאמנים דימוי האב בכלל חסר. כך לדוגמה האמן הצעיר אלעד שוורץ, שציוריו המרשימים כבר הספיקו להשתתף בשבוע האיור ובגלריית המדרשה בתל אביב, והוא אף נבחר עם יצירה שלו לייצג את מדינת ישראל מטעם משרד החינוך בפסטיבל האמנות הבינלאומי לבתי ספר תיכוניים ביפן. בתערוכה, מציג אלעד דיוקן עצמי ומסביר שאביו הלך לעולמו כשהיה בן שלוש, והוא גדל לאם חד הורית.
את התערוכה הזו החלטתי להקדיש לאבי והיא הרביעית שאצרתי במסגרת שיתוף הפעולה עם קולקציית מלונות Brown Hotels, במסגרתו מתארחת "גלריה פאן" לאמנות הומוסקסואלית בפרויקט Art Brown לעידוד יצירה מקומית ובינלאומית. באירוע השקת התערוכה ב-6 בינואר תיערך גם מכירה של ספר הילדים "שני נסיכים", שכל הכנסותיו תרומה לארגון תהיל"ה, לתמיכה בהורים של לטבפא"ק+. הכניסה חופשית.
לצפייה בתערוכה זו ובתערוכות נוספות באתר "גלריה פאן" לאמנות הומוסקסואלית
תערוכת "דאדי אישיוז" תפתח ב-6 בינואר, בשעה 19:00, ותוצג עד ה-1 במרץ
מלון "פולי האוס", נחלת בנימין 1, תל-אביב
אוצר: ארז ביאלר
אמנים משתתפים: אדריאן פריובסקי, אביב קלר, אלעד שוורץ, חן טובי, דרור אמסלם, איתן קדמי, עירית רבינוביץ, חואן בוילרו, קייט זכרוב, מיכאל גוליאן, נונה שלאנט (רוני שוקרון), נעמי שלו, ינאי גליקמן, יוחאי מטוס, תומר חלפון