מאז שנות ה-80 ועד היום, פדרו אלמודובר ביסס את עצמו כאחד הבמאים החשובים ביותר בדורו ואחד הקולות הלהט"בים המובילים והבולטים ביותר אי פעם. הוא נוטה לעסוק בנושאים אוניברסליים שרבים יכולים להזדהות איתם, החוזרים על עצמם בסרטיו בצורות שונות, ביניהם זהות, מיניות ומשפחה. אל תוך הנושאים האלה הוא שוזר תמות להט"ביות, ודמויות רבות שלו נמצאות במקומות שונים על סקאלת הזהות המגדרית והנטייה המינית, כולל דמויות טרנסג'נדריות, הומוסקסואליות, לסביות וא-בינאריות.
כשהוא משלב דמויות להט"ביות עם נושאים אוניברסליים, הצליח אלמודובר ליצור מכנה משותף ואמפתיה בין הצופים לדמויות, ובכך הנגיש סיפורים להט"בים לקהל הרחב. בסרטו האחרון, "אימהות מקבילות", אלמודובר מציג סיפור מטלטל שמציף נושאים הנוגעים למוסד המשפחה ונזילות מינית בצורה מרעננת, שמוכיחה כי הוא היה ונשאר אחד הקולות המשמעותיים ביותר של הקהילה. זה גם הרגע לציין כי יש ספויילרים בהמשך.
העלילה מתמקדת בג'ניס (פנלופה קרוז) ואנה (מילנה סמיט), שתי נשים אשר נפגשות לראשונה בחלקת יולדות. מאותו רגע נוצר בין השתיים חיבור מיוחד במינו, שעתיד לקשור את חייהן יחדיו בדרכים מפתיעות. שתיהן עומדות להיות אימהות בפעם הראשונה, ג'ניס בגיל 40 ואנה בגיל 19. אנה מביעה חששות רבים וניכר שהיא מפחדת להפוך להיות אמא. ג'ניס אמפטית כלפיה ומנסה לחזק אותה.
התינוקות נשלחות למעקב רפואי לפני שהן נמסרות לידיהן של האימהות הטריות, שנפרדות כל אחת לדרכה. כמה חודשים לאחר מכן, ארתורו, אביה הביולוגי של ססיליה, בתה של ג'ניס, מגיע לביקור, זאת לאחר שהקשר ביניהם נותק משום שארתורו נשוי לאישה חולה והבהיר לג'ניס כי אינו מעוניין לקחת חלק בחייה של התינוקת. לאחר שהוא פוגש לראשונה בססיליה הוא משתף בפני ג'ניס כי הוא חושש שהיא לא בתו הביולוגית. ג'ניס נפגעת עמוקות, כיוון שלטענתה הוא הגבר היחיד איתו הייתה באותה התקופה, אך לאחר התלבטויות היא מחליטה לעשות בדיקת אימהות ומגלה שהיא אכן לא אמה הביולוגית של ססיליה. מאותו רגע גובר אצל ג'ניס החשש שמא התינוקת שלה והתינוקת של אנה הוחלפו בבית החולים.
זמן מה לאחר מכן, ג'ניס נתקלת באנה בבית קפה, ובמפגש המקרי אנה חושפת בדמעות כי בתה אניטה נפטרה. ג'ניס מציעה לאנה לעבוד אצלה בבית כעוזרת, ובמהלך עבודתה היא לוקחת ממנה דגימת דנ"א לטובת בדיקת אימהות. הבדיקה מאשרת כי אנה היא אכן אמה הביולוגית של ססיליה, מה שמוביל את ג'ניס למסקנה כי היא אמה הביולוגית של אניטה שנפטרה. לאחר תקופה של מגורים משותפים מתפתחת בין ג'ניס לאנה מערכת יחסים רומנטית, ולבסוף ג'ניס מחליטה לחשוף את האמת בפני אנה, מה שמעורר את זעמה ומוביל אותה לעזוב את הבית יחד עם ססיליה. את הדרך בה בחר אלמודובר לסיים את הסרט נחסוך מכם, אבל תהיו בטוחים שכמו תמיד - הוא יודע להפתיע
בגרעין הסרט עומדת מערכת יחסים ייחודית שאינה נופלת למשבצת אחת ויחידה; היא משתנה, מתפתחת והיא מה שהיא צריכה להיות בזמן נתון מסוים עבור שתי הנשים הללו. אחד הדברים הכי עקביים בסרט הוא הימנעות מהגדרות, בין אם זה נוגע לזהות האישית של הדמויות ובין אם זה נוגע לנטייה המינית שלהן. צופים רבים אולי ינסו לפענח ולהגדיר את הנטייה המינית של הגיבורות, אבל הסרט מסרב לעשות זאת ובכך הוא מציג בפני הצופה פלואידיות ונזילות מינית שלא רוצה ולא זקוקה להגדרה מסוימת. ג'ניס ואנה, שניהלו מערכות יחסים מיניות גם עם גברים וגם עם נשים לא מדברות בכלל על הנטייה המינית שלהן ולא מגדירות את עצמן אפילו לא פעם אחת. הסרט מסרב להכניס את הגיבורות למשבצת מסוימת ובכך נותן מקום לכל מי שלא מעוניין להגדיר את עצמו, בדרך כזאת או אחרת.
מוסד המשפחה הוא נושא מעניין נוסף שצף בסרט, שמציג בפני הצופה מודל משפחתי שונה ממה שהחברה תופסת כמודל סטנדרטי. על ידי סיפור יוצא דופן, נוצר מצב שבו לססיליה התינוקת יש שתי אימהות; ג'ניס שגידלה אותה ואנה, אימה הביולוגית. אם לצופה הממוצע יהיה קושי להבין מצב שבו יש שתי אימהות לילד/ה, "אימהות מקבילות" יוצר סיטואציה שבה לצופה אין ברירה, אלא להגיע למסקנה וגם לקבל את העובדה שאכן לססיליה יש שתי אימהות. היצירה של אלמודובר מובילה את הצופה לאט ובזהירות, בדרך לא שגרתית, להבנה וקבלה של מודל משפחתי "שונה", אם כי היא לא מוצג ככזה.
"אימהות מקבילות" מציג סיפור ייחודי וטראגי, אבל גם אופטימי. הוא נוגע בנושאים שרבים יכולים להזדהות איתם, כמו החשיבות של משפחה וההיסטוריה המשפחתית, זהות אישית ולאומית, אימהות ועוד. אך לצד נושאים אלו הוא נוגע גם בנושאים להט"בים הנוגעים בנזילות מינית ומציגים מודל משפחתי אחר. במידה רבה, היציר הזו היא הוכחה נוספת שגם לאחר קריירה ארוכה וענפה, אלמודובר עדיין לא אמר את המילה האחרונה. הוא נשאר קולנוען פורץ דרך, ששולט ביד רמה בשפה הקולנועית ועדיין יודע להשתמש בה בדרכים חדשניות כדי לספר סיפורים ייחודיים שטרם נראו על המסך.