החיבור בין מוזיקה לזהויות הוא לא משהו שזר למוזיקאית והיוצרת ג'ודי ענתבי, בשנות ה-40 לחייה, במקור מרמת השרון, כעת מירושלים. כמטפלת במוזיקה, יוצרת ואישה לסבית בירושלים, העוסקת בטיפול בלהט"ב, היא מוצאת את הגשר המרפא שבין הצלילים לבין מאפייני ההגדרה העצמית, ובאמצעות כך מטפלת באנשים, וגם בעצמה. כעת היא מיישמת את העקרונות הללו ומשחררת קליפ אנימציה לסבי מתוק, עם לב חשוף ומסר אופטימי, בבימויה של קרן ריבלין מנצור.
מה זה מוזיקה קווירית?
"מוזיקה שלא ברור אם בן או בת שרים אותה, שאין סיווג לסולם מינור או מאז'ור, שאין חלוקה ברורה בין בית ופזמון, אפשר לעשות המון משחקים כיום, נגיד עם הקול, לא להיות בינארי – אפילו נועה קירל לפעמים נשמעת כמו גבר", אומרת ענתבי בחיוך ומוסיפה שאצלה דווקא המוזיקה היא בינארית למדי.
היא מספרת על אנשים המתמודדים עם סוגיות מגדר שמגיעים לטיפול במוזיקה בקבוצה והמשחק הזה במוזיקה "מאפשר להם המון כוח כי לא מבינים אם זו זמרת או זמר – יש בזה חוויה מאוד מרפאת ומשמעותית", ובעיר בירתנו הנצחית היא מתארת סביבה ציבורית מאוד מצמצמת לחוויה הלהט"בית, מה שגורם דווקא לפריחה ביצירה.
"המרחב הירושלמי, המציאות עצמה, מאוד מצמצמת ללהט"ב, אבל ביצירה אין צמצום – אני יכולה לעשות מה שבא לי, ואז היצירה היא מאוד חזקה וקווירית. יש פה קהילה והשירים האלה באים להנכיח את זה ואת החוויה הירושלמית שלי".
"הטיפול באמצעות מוזיקה מאפשר לאנשים מרחב, דרך כתיבת שירים או ניגון הם יכולים למצוא את עצמם", אומרת ענתבי. "אני פועלת מתוך אמונה שטיפולים באומנויות יכולים לאפשר מרחבים מאוד חשובים מבחינת גיבוש זהות מינית ומגדרית", מוסיפה.
ג'ודי, בשיער שחור ארוך, חיוך אוהב ועיני שקד כהות ומוארות, אינה חוששת לשים את הלב שלה על השולחן ביצירה ובאמצעות שיר עם תוכן חשוף ורגיש היא מביאה את הצדדים שלא תמיד נוצצים בכל מערכת יחסים: "השיר 'תמונות' בעצם מתאר את הקושי שהיה לי לעבור מהעיר תל אביב לירושלים. הרגשתי בדידות גדולה מאוד, כי למרות שיש בירושלים קהילה גאה ענפה יש משהו פחות בולט, או יותר נסתר, וזה הכניס אותי לדכדוך, וזה השפיע לי על הזוגיות והקשה עליה".
למרות זאת לא הכל מדכדך והשיר כן מביע בסוף מסר אופטימי. ענתבי מבקשת לציין כמה משמעותי היה דן תורן המנוח בעבודה על השירים שלה: "הוא איש משמעותי, ניגנתי איתו תקופה קצרה, הוא חיתן אותי ואת בת זוגי וכשהוא שמע את השיר הוא אמר לי 'טוב ג'ודי אבל אתן ביחד, לא נפרדתן, אז תהיי אופטימית, אז למה הדיכאון'?". היא מוסיפה שזה מה שדחף אותה לבסוף להיכנס גם לבית הפתוח ולעסוק בטיפול.
"השיר 'תמונות' באמת מתאר חוויה מאוד כנה של זוגות, של ריב, של ילדים שנתפסים באמצע, ואני יכולה ליפייף את זה, אבל זה בדיוק הקטע באומנות – להביא את הלב המדמם בפני כולם", מסבירה ענתבי בקול מטפלת רך. "זו בדיוק המשמעות במוזיקה שלי – מעבר להיותנו יוצרים, יש שליחות בלכתוב דברים, לא רק ברמת הגאווה. אמן שיש לו קול ייחודי, שמצליח לגעת בנושאים שהם עמוקים ולא מפחד לדבר עליהם – זה אמן שיגיע".
ענתבי מעידה על עצמה שהיא אמנית 'לופר' כבר הרבה שנים "עוד לפני שמישהו הכיר את נטע ברזילאי", ועל היצירה הנוכחית עבדה עם המוזיקאית תמר אייזנמן, שהפיקה את השיר. על השירים עבדה גם עם דן תורן ז"ל (שהיה המנטור שלה) ומוזיקאים נוספים.
מהארון יצאה היוצרת בגיל 24 בפני המשפחה, שכוללת זוג הורים עם שני אחים גדולים ואחות קטנה, בלי יותר מדי דרמה, ואת לימודיה במוזיקה השלימה ברימון ותואר שני בטיפול באוניברסיטת בר אילן. את זוגתה פגשה בגיל 30 ואז כשלוש שנים לאחר מכן הביאה עמה לעולם את בתן הבכורה. בהמשך נולדו לשתיים גם בנם בן ה-5 ולאחרונה בתן בת השנתיים הצטרפה למשפחה.
מה את מאחלת למוזיקאית לסבית צעירה בירושלים?
"שתצליח להניע את הקול הייחודי הזה, בינה לבין עצמה קודם כל, ואחר כך מול העולם. המוזיקה זה כלי לעשות את זה בצורה משחררת וחשובה - להבין שרגע, זה לא רק אני רבה עם הבת זוג שלי, זה גם השכנה שרבה עם בעלה, מול הילדים וזו חוויה אוניברסלית".
ענתבי מבקשת להדגיש שהזוגיות שלה טובה ובריאה אבל כל זוגיות היא לא תמיד פשוטה, ולמרחב העירוני יש גם השפעה על העניין: "אני פשוט מקווה שאצליח להמשיך לפגוש את עצמי ולכתוב על זה. מרחב קווירי הוא חשוב בתוך היצירה – אם אתה מצליח להיות קווירי ביצירה שלך אתה כבר מאפשר לאנשים מרחב חשוב".