בלדות אהבה בין שני גברים מעולם לא היו חלק מהקאנון המוזיקלי של זמרי הקסטות - אבל עכשיו זה משתנה. עם השיר החדש שלהם, "בלילות הבוסתן", הזמר-יוצר אופק יפרח אזולאי והשחקן והקומיקאי האייקוני יניב ביטון מביאים סיפור אהבה גאה, אוריינטלי, סנטימנטלי מלא בהומור, שמתכתב עם עולמות מוזיקת שנות ה־80 וסצנת הקרוזינג הנשכחת של גן העצמאות. התוצאה היא שיר קומי־טרגי־רומנטי שמרגיש כמו פרק אבוד באלבום של חיים משה – לו רק היה מחזר אחרי חזי ולא אחרי חנה.
"בלילות הבוסתן" מגולל, דרך קליפ שנוצר על ידי הבמאי ויוצר הקולנוע גל פרימק נג'רי בבינה מלאכותית, את סיפור האהבה הנוסטלגי הלא ממומש של שני זמרי קסטות שהכירו במהלך שיטוט בגן העצמאות, או איך שהם מכנים אותו, ובכן, "הבוסתן". לאלו שלא יודעים, קרוזינג הוא למעשה חיפוש יחסי מין מזדמנים, לרוב אנונימיים, במקומות ציבוריים. הפרקטיקה הזו הייתה פופולרית מאוד בתקופות שבהם להיות הומו היה לא חוקי או לא מקובל חברתית.
"דיברנו על תקופות הטרום-גריינדר של הקרוזינג בגן העצמאות, ושוחחנו עם אנשים מהדור שעשה את זה", מספרים יפרח אזולאי וביטון בשיחה עם mako לרגל השקת הסינגל. "תהינו לעצמנו 'איך ידעתם אחד על השני?', כי הרי כולם היו בארון. אז אחד האנשים סיפר לנו שהכל היה ידוע, ושהם היו אומרים אחד על השני 'ההוא שם מתפלל איתנו באותו בית כנסת'. זה נורא הצחיק אותנו, אז הכנסנו את זה".
בו זמנית השניים מדגישים שכידוע, לא מדובר בתופעה פופולרית בימים אלה כמו שהייתה פעם. "בתחקיר שביצענו במהלך כתיבת השיר, דיברנו עם בחור צעיר שאמר שהוא עושה את זה בשביל הריגוש והתחושה של הציד, אבל בעידן של אפליקציית גריינדר זה מייתר את הקרוזינג". שיר שכולו עוסק בקרוזינג מעלה גם כן את התהייה – האם יוצרי השיר עשו קרוזינג בכלל? לכך, יפרח אזולאי הגיב שהיה "פעם אחת בגן הזיכרון בחיפה" וגם ביטון מודה שיצא לו "לשוט" פה ושם.
זה ידוע שאסור לשאול שני הומואים מאיפה הם הכירו, אך עם שילוב כה מפתיע בין הזמר המבטיח לכוכב "ארץ נהדרת" גרם גם לנו לחרוג מהמוסכמה. "אחרי שאופק שחרר את הסינגל 'י.ל. פרץ' - שיר כל כך חכם, יפה, עם עומק תרבותי – כתבתי לו מחמאות ואמרתי לו שזה שיר מדהים", הסביר ביטון, שהוסיף כי לפני חודש וחצי קיבל מאופק הצעה לשחרר "שיר של זמרי הקסטות מהאייטיז" לרגל חודש הגאווה. יניב הסכים, והשניים יצאו למסע לעבר גן העצמאות (במובן המטפורי, כמובן).
"היה לי וויז'ן ברור שבו רציתי לשלב בין המזרחיות של שנות ה-70 וה-80 לבין הומואים", מספר יפרח אזולאי. "ברור שכבר אז היינו עם 'נעימים ונעמות', אבל רציתי לדמיין היסטוריה אחרת ולחבר את העולמות בצורה מסוימת".
"החיבור בין להט"ב למזרחיות כזרם תרבותי היה מאוד רופף", מוסיף ביטון. "אני חושב שהמהפכה הראשונה הייתה עם ליין 'אריסה' ואוריאל יקותיאל בתחילת שנות ה-2000. היום זה נראה חיבור טריוויאלי, אבל פעם זה היה ממש זר. זה העיף לי את המוח".
במהלך העבודה על השיר, דמותו של יוסי גרבר ז"ל לא הפסיקה ללוות את יניב ביטון. גרבר, שחקן תיאטרון אגדי ופעיל קהילה ידוע, היה גם חבר קרוב של ביטון – קשר אשר הותיר בו חותם עמוק. "הוא היה הומו מחוץ לארון בשנים שזה היה דבר מטורף. הוא סיפר לי שהיו עוצרים אותו בגן העצמאות, והוא לא היה מתרגש מזה".
ביטון ממשיך: "הוא היה אומר לי תמיד סביב חודש הגאווה 'אתה לא מבין מה זה בשבילי לראות את זה. העירייה היא זאת שתולה את הדגלים, והטיילת מלאה בשוטרים ומאבטחים - בשבילכם זה רגיל, אבל פעם הם היו נוגעים בנו בכפפות. אתם לא מבינים בשבילי כמה זה מרגש אותי'. אז אני תמיד מנסה לזכור את זה כשאני רואה את הדגלים".
ולמרות הגאווה שבדבר, "לילות הבוסתן" משוחרר בתקופה מורכבת עבור הקהילה הגאה, בצל סיפורים מזוויעים על תקיפות אכזריות נגד הומואים במסגרת התחזויות באפליקציית "גריינדר" וקיצוצים בתקציבי המשרד לשוויון חברתי לארגונים הגאים. "זאת שרה שמייבשת תקציבים לארגונים הגאים ולקידום להט"ב, היא אמנם התכחשה לזה מלכתחילה אבל אני שוחחתי עם מספר אנשים שסיפרו שאין תקציבים", משתף ביטון, ויפרח אזולאי מוסיף: "זה לחזור ברוורס. אסור לנו להישאר שאננים. חודש הגאווה הוא אמנם נקודת אור, אבל צריך להמשיך להיאבק".