סטיבן ווב, שחקן בריטי המככב בימים אלה במחזמר "הנה אתה בא שוב", סיפר לקהל העוקבים שלו באינסטגרם איך הוא ושאר צוות השחקנים במופע נאלצו במספר הזדמנויות שונות לעצור את המופע, המבוסס על שיריה של הזמרת דולי פרטון, זאת במחאה על קריאות הומופוביות שהתעוררו מצד הקהל בתגובה לדמות גאה.
"אזהרה: המופע מכיל אורות מהבהבים, עשן והומוסקסואליות חסרת מעצורים", כתב ווב לצד הסרטון, שבו הוא נזכר במספר תקריות שונות שאירעו בהפרש של כמה ימים. בראשונה, לדבריו, גבר קילל ועורר מהומה בבית האופרה במנצ'סטר עד שהוצא מהאולם, והשנייה התרחשה בלונדון, שם אישה עוררה מהומה ונאלצה בסופו של דבר לצאת מהאולם.
"כמות האנשים שנאלצנו לסלק מהמופע בגלל הומופוביה היא מטורפת", מספר ווב. "רק השבוע במנצ'סטר לבדה נאלצנו להוציא מישהו כי הוא צעק קללות. ביום רביעי עצרנו את כל ההצגה ולעזוב את הבמה כי הייתה אישה שנגעלה כל כך מכך שיש דמות של הומו על הבמה. היא צעקה ואז כל הקהל צעק עליה ונוצרה מהומה רצינית. בסוף הוציאו אותה, אבל נאלצנו לעצור לאיזה 20 דקות".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
כידוע, דולי פרטון היא לא רק זמרת קאנטרי מצליחה, אלא גם תומכת נלהבת ובת ברית אמיתית של קהילת הלהט"ב. לאורך השנים היא הביעה תמיכה בקהילה ובנישואים גאים, הסגנון האופנתי הצבעוני שלה מהדהד היטב בעולם הדראג והפארק שלה בטנסי הוא אטרקציה אהובה במיוחד על הקהילה הגאה. את המחזמר בהשראת שיריה ביים גבריאל באר, והוא עוקב אחר מעריץ נלהב של הזמרת שנעזר בדמותה הדמיונית של הזמרת לצלוח תקופות קשות.
"זה מטורף שזה קורה כמעט בכל שבוע. זה קודם כל מחזמר של דולי פרטון. זה רק אני ודולי פרטון על הבמה - הדמות שלי ודולי פרטון", הוא מספר. "לונדון הייתה הכי גרועה וזה פשוט מטורף בעיניי. אני זוכר גבר אחד שצעק 'מתרוממים' ואמר 'אני לא פה בשביל לראות פאקינג מתרומם מדבר על החבר שלו, אני פה רק כדי לראות את דולי פרטון'. זה מחזמר של דולי פרטון, חבר, זה הולך להיות קצת גיי".

ווב המשיך ונדהם מכמות האנשים שלא מסוגלים לראות ייצוג גאה על הבמה. "אנחנו חיים בתוך בועה בתעשייה הזאת, אבל כשאתה נוסע ברחבי המדינה אתה רואה כמה אנשים פשוט לא מסוגלים להתמודד עם זה", הוא אמר. "אני מרחם עליהם מאוד. זה כאילו שתהיה לי תגובה כזאת כלפי צבע כחול – הוא קיים, הוא לא הולך לשום מקום ואני לא יכול להימלט ממנו. אני באמת מרחם עליהם, כי זה כאילו הייתי אומר 'אוי פאק, השמיים', אבל בסופו של דבר כנראה הייתי מבין שזה לא באמת פוגע בי וזה לא משפיע על החיים שלי - זה פשוט צבע כחול וזה פשוט לא הצבע האהוב עליי. אבל הם לא מגיעים להבנה הזאת. זה מדהים".