מזמן לא נהנתי כל כך בהצגת פרינג' כמו שנהנתי בהצגה "די עם השקרים שלך", שעלתה לאחרונה בתיאטרון תמונע ומבוססת על ספרו האוטוביוגרפי של הסופר פיליפ בסון. כל המרכיבים שנרקחו לעוגה הטעימה הזאת איכותיים, והתוצאה הסופית תופחת לגבהים מאוד מרגשים.
הסיפור, למי שלא מכיר, עוקב אחרי הסופר המוערך פיליפ, שפוגש במקרה בתחנת רכבת את אהבת נעוריו. הפגישה פותחת אצלו את כל הפצעים הישנים ומכריחה אותו להתעמת עם שברי זכרונות על החמצה, לב שבור, תשוקה נסתרת והרבה כאב.
בתחילת ההצגה, פיליפ (השחקן הנפלא תומר נהיר פטלוק) מחזיק בידו מכתב, אותו יפתח ויקרא רק במערכת השלישית, בדיוק כמו האקדח של צ'כוב, וברור לכולם כבר מההתחלה שלא מדובר בבשורות טובות. לפתע, אל הבמה נכנס בחור צעיר, ודי מהר אנחנו מגלים שמדובר בפיליפ עצמו, בן 17, תלמיד תיכון בכפר צרפתי ב-1984. 
בין פיליפ הבוגר והצעיר יש דיאלוג אנרגטי שמשאיר את הקהל על קצה הכיסא לאורך כל ההצגה. אין פה שיפוטיות, יש געגוע, ערגה וחמלה על מי שהוא היה בעבר ומה היה יכול להיות, אילו רק. תצוגת המשחק של שני השחקנים המגלמים את פיליפ הבוגר והצעיר (השחקן שחף ברגר) פנומנלית. זו לא משימה פשוטה לשכנע קהל ששני שחקנים שאינם דומים אחד לשני פיזית הם למעשה אותו אדם, דרושה כאן עבודה רבה של התאמה בניואנסים דקים מאוד ובימוי מדוייק, ואת זה יש כאן - ובגדול.
פיליפ הצעיר הוא חנון חולמני שאוהב לרקום סיפורים ולחיות בהם. למרות ההבדלים העצומים ביניהם, הוא מנהל רומן אסור מתחת לאפם של כל הסובבים עם "מלך השכבה" וחביב הבנות תומא (השחקן לירן מזרחי), שמסתיר סוד גדול ומייסר. מזרחי מצליח להביא לדמותו של תומא המון אמפתיה. יחד איתו, אנחנו חווים את הקושי של תומא, שמצד אחד חייב להישאר בארון ולרשת מאביו את החווה המשפחתית, אבל הנפש שלו שואפת לצאת החוצה אל העולם הליברלי ולתת דרור לנטייתו המינית. 
עיצוב הבמה מינימליסטי וכולל שלוש תיבות ושני לוחות שקופים, עליהם כותבים השחקנים ציטוטים מתוך הספרו הפלא של בסון. הרעיון, מוצדק ככל שיהיה, מבוצע באופן מעט רשלני, זאת משום שהתאורה הפונה לקהל מונעת ממנו להבין מה למעשה כתוב על גבי הלוחות השקופים. הרעיון הבימתי נהדר, אבל במקרה הזה יש להדק את הביצוע שלו.
המוזיקה שמלווה את ההצגה מורכבת מלהיטי שנות ה-80 וכובשת את הקהל, במיוחד את אלה שעוד זוכרים את השירים. ככל שההצגה מתקדמת, השנים חולפות ואנו עדים לשברון הלב של פיליפ ותוצאותיו על יצירתו ומהלך חייו. פיליפ הצעיר מיטיב לתאר זאת לקראת סוף ההצגה, כאילו מישהו תלש את הלב שלך מתוך החזה, ואתה אמור להמשיך לחיות עם החור המדמם הזה, ולשתוק, כי כבר לא תוכל לספר על כך לאף אחד.
תחושה אחת, חזקה מאוד ליוותה אותי לאורך כל ההצגה, והיא שיש כאן חומרים נפלאים למסך הגדול, שיכול לעמוד בשורה אחת עם "קרא לי בשמך" (לוקה גוואדנינו), "מוריס" (ג'יימס אייבורי) ועוד יצירות מופת קטנות דומות. לראות ולהתענג.
מחזה ובימוי: ניר פרנקל וטלי הכט