דמויות וסיפורים גאים בקולנוע ובטלוויזיה הם כבר לא מחזה נדיר כפי שהיה עד לפני כמה שנים והיום אפשר להגיד שקהילת הלהט"ב זוכה לתור זהב משלה בתרבות. גם עולם התיאטרון הישראלי לא נשאר מאחור והחל להציג בשנים האחרונות סיפורים ודמויות קוויריות יותר מאשר בעבר, זאת בנוסף ליוזמות פרטיות מבורכות של להט"ב בעצם עם יצירה מקומית גאה, כמו "תיאטרון המשולש" הקווירי.
אבל אם בעבר התפעלנו מאיזו יצירה עם ניחוח גאה שעלתה פה ושם, לרוב בתיאטראות עצמאיים ופרינג', היום אנחנו נהנים מפריחה של ממש גם על במות המיינסטרים וזוכים במגוון רחב של הצגות, המוצגות במקביל במספר תיאטראות.
זו אמנם לא תהיה הפתעה גדולה שההצגות המדוברות עולות כולן בתל אביב (ועוד אחת בפסטיבל חיפה), בין אם בתיאטרון הפרינג' או הרפרטוארי, אבל אפשר לקוות כי הפריחה הזו היא סנונית ראשונה של תיאטרון ישראלי מגוון יותר, שיחלחל גם לשאר חלקים בארץ, שהרי אמנות קווירית היא, בין היתר, המפתח לקידום סובלנות, הכלה וקבלה של הקהילה הגאה.
"הנאהבים והנעימים" - תיאטרון בית ליסין
עיבוד: מוטי לרנר וישראל זמיר
בימוי: עידו רוזנברג
מבוסס על סיפורו של י. בשביס-זינגר - "שניים"
הצגה מרגשת וצבעונית, המספרת את סיפור אהבתם המופלא של זיסל ועזריאל, שני תלמידי ישיבה צעירים מעיירה קטנה בפולין. כשזיסל מתחתן, אביו, רב הישיבה, דורש ממנו להיפרד מהלימוד הצמוד בצוותא עם עזריאל ולדבוק אך ורק באשתו הטריה. עזריאל נמלט מאימת החתונה המיועדת גם לו ללובלין הרחוקה, אך עד מהרה הוא מגלה כי זיסל נטש את אשתו, לבש את בגדיה ונמלט אחריו. השניים מנסים לחיות ביחד בסתר, אולם אינם מצליחים להתיר את הסתירה בין אהבתם האסורה לבין אמונתם.
ניב ניסים ("סאבלט"), שמשחק את עזריאל, לצדו של ידידיה ויטל ("השמיניה", "חצויה"), סיפר לנו כי התפקיד שהוא מגלם הגשים אצלו פנטזיה. "תמיד חלמתי שהחבר הכי טוב שלי מאוהב בי ואני בו" אמר. "זו אהבה עם חיבור נפשי עמוק, כמו שיש בין זיסל לעזריאל, והייתי רוצה לחוות אותה בעצמי". אבל לצד הרומנטיקה, המחול והשיח על מגדר וזהות מינית, ההצגה טומנת בחובה סוף אפל על הקונפליקט שבין דת לקהילה הגאה, והוא רלוונטי גם לימינו.
"זיסל באמת מאמין שהוא צריך לחיות כאישה ומנסה למצוא סדקים בדת כדי לאפשר לדבר הזה לקרות", סיפר ניסים. "כשניגשתי לאודישן נזכרתי בכל השנים שבהן הייתי בארון. עברתי את ההסתרה הסיזיפית הזו וזה מה שאפשר לי להרגיש איך עזריאל מרגיש. זה סוג של חרדה שאולי הטרוסקסואלים יצליחו לשחק אותה, אבל לשחקן הומו שחי בארון תמיד יתרון".
"חושים" - תיאטרון "תמונע"
מאת: אניה הילינג
בימוי: דורי אנגל
מחזה גרמני עכשווי העוסק בצעירים המחפשים את מיניותים ואת הדרך אל עצמם. הגרסה הישראלית למחזה, שתעלה לבמה בחודש אפריל, בנויה מחמישה סיפורים שונים, שכל אחד מהם מוקדש לחוש אחר. ההצגה נוגעת בחוויות קשות של הליכה על הקצה, תוך כדי סיכון עצמי ומתיחת כל הגבולות האפשריים, בדרכה של כל דמות לעבר חיפוש עצמי וחיפוש אחר אהבה.
ינון כהן, אחד הכוכבי ההצגה, מספר כי ההתנדבות בארגון הנוער הגאה סייעה לו להתחבר לדמות. "כשהייתי באיגי למדתי להכיר מקרוב את הלבטים של בני הנוער והתהיות שלהם בקשר למקום שלהם בעולם", סיפר. "הבנתי שלצד חושך גדול יש גם אור של נערים ונערות שמבינים שזה מותר להתלבט ולחקור מבלי לדעת את התשובה מראש. כשאני הייתי נער, לפני 15 שנה, לא הייתה לי את תחושת הביטחון הזאת שיש לנוער היום, שאפשר ומותר לך לחפש את עצמך בגלוי".
אחד הסיפורים במחזה מספר על התאהבות בין נערה מופנמת "מבית טוב" לנערה שגרה במעון לבנות נוער בסיכון. כל אחד מהן מחביאה את האני האמיתי שלה ורק במפגש ביניהן הן מגלות אחת את השניה, מבינות ולא שופטות. "בהצגה יש אנסמבל של שישה שחקנים ושחקניות, שמחליפים בין דמויות ומצבים ויוצרים שפה בימתית תנועתית, כמעט כמו מחול", מתאר אנגל. "המחזה עוסק בצעירים בגרמניה של היום, אבל ניכר שהחוויות המטלטלות נוגעות לכל צעיר וצעירה בכל מקום בעולם, שמחפשים מזה אומר להתמודד עם העולם כמו שהוא עכשיו".
לרכישת כרטיסים: המופע הקרוב ב-25.4.2021
את שאהבה נפשי - תיאטרון "הבימה"
מאת: איתי סגל
בימוי: משה קפטן
בשעת לילה מאוחרת מוזעקת דבורי באום לבית החולים, אחרי שבנה נפצע קשה בפיגוע הירי האכזרי בברנוער. הוא מחוסר הכרה ואין מי שיסביר לה מה בדיוק קרה ואיך מצא את עצמו בנה יחידה דווקא במקום שבו נפגשים הומואים ולסביות.
ככה נפתחת ההצגה שגורמת לכל הצופים בקהל להזיל דמעה ולהיזכר באירוע מהקשים שידעה הקהילה הגאה בישראל. הדרמה המשפחתית על הנער הדתי בן ה-17, שנאלץ לצאת מהארון באופן לא צפוי ולא מתוכנן בפני משפחתו הדתית שעות ספורות אחרי שחייו ניצלו בנס, מציפה סוגיות אקטואליות נפיצות כמו טיפולי המרה, הומופוביה ופשעי שנאה.
אורלי זילברשץ, המגלמת את אמו של הנער, שיתפה אותנו כי הקושי העיקרי עבורה היה למצוא נקודות הזדהות עם הדמות. "זו דמות שהיא הפוכה לחלוטין מהאישיות והמהות שלי בכל פרמטר", הודתה. "לאורך כל החזרות חיפשתי הסברים להתנהגות של האישה הזאת. כאמא, יש בי פחות חמלה על מי שמתנהגת בצורה כזו הומופובית לילד שלה".
זילברשץ משתפת כי בסוף כל הצגה ילדים רבים ממתינים לה ביציאה מהאולם. "אני לא מצליחה להבין למה הם אוהבים אותי", אמרה. "חלק מהם גם אומרים שהם רוצים לבוא עם אמא שלהם להצגה. אני חושבת שאני אולי מזכירה להם את אמא שלהם. אף ילד לא רוצה לשנוא את אמא שלו, גם כשהיא מתנהגת מתוך בורות או מחוסר בכלים בהתמודדות עם להט"ב בתוך המשפחה. אני רואה הרבה חובשי כיפות בקהל ורוצה להאמין שאפשר ללמוד מתוך הסיפור עד כמה טרגית עלולה להיות התוצאה אם שני הצדדים, ההורים והילדים, פועלים לא נכון. אפשר למנוע הרבה כאב אחרי יציאה מהארון ואם רק אדם אחד החליט להתנהג אחרת, זו השליחות שלי".
"התינוק עם מי האמבטיה" - תיאטרון "הבימה"
מאת: כריסטופר דוראנג
בימוי: שירי לוטן 
"האם אפשר לברוח מהמציאות אליה נולדנו?" - זו השאלה שעולה בזמן שצופים בהצגה, המספרת את סיפורם של זוג הורים שהחליטו לגדל את התינוק שלהם כבת, כי האמא תמיד חלמה על ילדה. ההורים קוראים לבן "דייזי", מלבישים אותו כשמלה ומתייחסים אליו כילדה לכל דבר ועניין. כשדייזי (השחקן נדב פורטיאנסקי) גדל, הוא נפגש באופן קבוע עם פסיכיאטר, ממשיך להתייחס אל עצמו כאישה ומתחיל לתהות כיצד החינוך של הוריו השפיע על מסלול חייו.
המחזה העוסק בסוגיית המגדר ועולה בבכורה ישראלית, נבחר על ידי לוטן, שגם משחקת בהצגה, כדי לפענח חוויה מוקדמת ואישית בחייה. "ההורים שלי היו פרודים במשך כל הילדות שלי ובילו בדיונים בבתי משפט ", היא נזכרת. "אבי החורג נפטר כשהייתי בת 20 ומאז גדלתי לבד עם אמא שלי. אלו שאלות שרציתי לבדוק בהצגה, כמו איך הילדות משפיעה על המשך החיים, והאם דייזי, או אולי שירי, יכולות לברוח מהמציאות שאליה נולדו?".
"ביצת הפתעה" - תיאטרון חיפה
מאת ובבימוי: ענבל גנצר 
במהלך חול המועד פסח (17-19.4.2022) יתקיים בתיאטרון חיפה הפסטיבל הבינלאומי להצגות זו השנה ה-32, במסגרתו ישתתפו כ-200 הצגות, תיאטרון רחוב ומופעים רבים מהארץ ומהעולם. בין ההצגות אפשר למצוא גם את "ביצת הפתעה", הצגת ילדים לגילאי 5 ומעלה העוסקת בחיה הכי מתוקה שיש - פינגווינים.
לואי ומרטין, זוג פינגווינים זכרים שחיים בגן החיות בלונדון, הביאו לקן המשותף אבן וניסו לדגור עליה כאילו הייתה ביצה אמיתית. מר אליוט, המטפל שלהם, רואה את הניסיון המרגש שלהם ועולה על רעיון מקורי. ההצעה, העוסקת בהגשמה עצמית ושייכות לחברה, מזכירה לצופים שאין שחור ולבן כשזה מגיע לאהבה ומציגה סוגים שונים של תאים משפחתיים.
ניתאי יורן, המגלם את הפינגווין לואי, משתף כי במהלך החזרות להצגה הוא הפך מומחה לבעל החיים המיוחד הזה. "חקרנו את המהות הפיזית של פינגווינים, איך הם זזים ומתנהגים", הוא מספר. "גם שאלנו את עצמנו שאלות כמו מה המקום שלו בחברת הפינגווינים, למה הוא משתוקק ומה המהות הפנימית שלו".
"הדמות של המטפל בהצגה לומד שאפשר לעשות הכל בשביל ההגשמה והשלמות הנפשית", הוסיף. "אני מקווה שזה מה שעובר גם לילדים, שאולי עדיין נהנים מחופש מחשבתי לקבל צורות שונות של אהבה. הלוואי שהם יוכלו להיות מי שהם באמת, וגם שאנחנו כחברה נאפשר להם תחושות שייכות, בלי לשים גבולות. אני בטוח שגם נראה ילדים לזוג אמהות או אבות, וזה יהיה מסקרן מאוד לראות את התגובות שלהם".