בתחילת השבוע יצא לדרכו סבב מרכז הארץ של "בואו לאכול איתי בערבית" המשודרת בערוץ מכאן 33, והבוקר פורסם קטע קטן מתוך הפרק שישודר הערב (שלישי, 20:10) שבו המשתתף הגאה שריף עווד מתעמת עם המארחת מאיה לאחר שזו ביקשה ממנו, שלא מול המצלמות, להצניע את נטייתו המינית. בתחילת הקטע, שהופץ ברשת ומעורר עניין רב, נראית מאיה דורשת מהאורחים לדבר רק בשפה הערבית, אך שריף, שנראה כעוס ממילא, מסרב ומודיע שלא ישנה דבר בהתנהגותו או בצורה שבה הוא מתבטא. החיכוך בינו לבינה מסלים, עד שמאיה מפצירה בו לשתף מה יושב לו על הלב.
"כשהמצלמה לא צילמה אותך תפסת אותי ואמרת לי 'אל תגיד שאתה הומו כשאתה אצלי בבית'. זאת קבלת אורחים?", הטיח שריף במאיה. "עם כל הכבוד, זה חוסר כבוד וחוסר נימוסים, וזה לא מקובל עלי בכלל שאת אומרת לי בחוץ 'בוא באישיות אחרת'. אני צריך לשנות את עורי כשאת אומרת אל תגיד שאתה הומו בבית? אני הומו ועוד איך. את נולדת לעולם של סטרייטים שבו יקבלו אותך לא משנה מה תעשי. אני צריך לעבוד פי עשרה כדי שיקבלו אותי בחברה, אז כשאת באה ומבקשת ממני לא להיות אני אחרי שנים של עינויים שאני עברתי - גם אם השמיים יפלו על הארץ זה פשוט לא יקרה".
שאר המשתתפים העידו כי בין השניים הערכה וכבוד, ומאיה עצמה הסבירה כי ביקשה משריף להצניע את נטייתו המינית דווקא מתוך דאגה לשאר המשתתפים, לעצמה וגם לו. "אני מבינה כמה אתה סבלת והתאמצת, אבל בגלל שיש לי אחים זכרים, ואתם יודעים מה זאת החברה הערבית, זה לא קל. לא מקבלים כל בן אדם, וכדי לשמור עליך וכדי לשמור עלי וכדי לשמור על הארוחה הנחמדה הזאת - אפשר שלא יבינו את זה".
שריף סירב לקבל הטענה של מאיה והדגיש כי הנוכחות הטלוויזיונית שלהם יכולה לשמש דוגמה לחיקוי לרבים שיצפו בהם, ביניהם גם נערים צעירים. " אולי יסתכלו עלי בתור מודל לחיקוי, שאפשר לגדול, להצליח, ללמוד, ולחיות חיים נורמליים לגמרי, למרות שאני הומו. את באה ואומרת 'לא משנה מה תעשו לא יקבלו אתכם'".
בשיחה עם mako לקראת שידור הפרק, מבהיר שריף בן ה-33 שהוא מאז ומתמיד היה כן עם עצמו ועם התחושות שלו, ומעולם לא היית לו שום כוונה להסתיר את מי שהוא באמת. כשנשאל איך הרגיש ברגע שמאיה ביקשה ממנו שלא לדבר על נטייתו המינית בביתה, הוא מודה שהיה בהלם ואפילו נפגע. "הרגשתי מותקף, שמנסים לדכא אותי בכוח ולהקטין אותי כמה שיותר. זה היה קו אדום עבורי", הוא מספר.
למה בחרת לפתוח את הנושא מול המצלמות?
"לא הייתי יכול לשתוק. אני בן אדם שקוף ולא יכול להסתיר את מה שעובר לי בראש. הדבר הראשון שעלה לי לראש זה שיש המון צופים בבית, גם במגזר הערבי וגם היהודי, שלא מצליחים להגיע למקום שטוב להם בחיים כמו שטוב לי, והיה חשוב לי להראות אדם שחי חיים נורמטיביים, עם זוגיות מוצלחת ומקצוע מהמם. סטרייטים לא צריכים להצהיר בכל מקום שהם סטרייטים, אבל אצלנו זה קצת שונה - אנחנו עדיין נלחמים על הזכויות שלנו. למרות שאנחנו במדינה הכי פתוחה במזרח התיכון עדיין יש כאן הומופוביה וצריך להמשיך לדבר על זה עד שנקבל זכויות כמו כל אדם אחר".
יש בך כעס גם היום על אותה תקרית?
"אני לא נמצא במקום שיפוטי וגם היום אני מאוד מכבד אותה. למרות הכל אני מבין את הרקע שלה, מאיפה היא מגיעה. יכול להיות שהפחד מנהל אותה. הרי אין אנשים רעים, יש אנשים שרע להם".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
שריף, במקור מיישוב מזרעה שבצפון וכיום מתל אביב, נזכר בשיחה בתהליך הארוך והלא פשוט שלא יציאה מהארון בפני משפחתו. "יצאתי מהארון בגיל 21 בפני אמא שלי ואני זוכר שהיא אמרה לי משפט קשה שאני לא רוצה לחזור עליו. דיברנו אחרי שבועיים והיא אמרה לי שגם אם אני אהיה חייזר היא תקבל אותי כמו שאני כי אני הבן שלה, והיא אסרה עלי לא להגיע הביתה או לנתק קשר כי זה יהרוס לה את הנפש".
ואיך היה התהליך מול אבא?
"אחרי כמה חודשים היא סיפרה לאבא שלי ומאז היו לנו תקופות שהפסקנו לדבר וחזרנו. הוא אמנם אומר לי שהוא אוהב, שאני הבן שלו, שהבית תמיד פתוח בשבילי והוא מבקש לא להתנתק, אבל עצם העובדה שאני הומו זה משהו שהוא לא יכול לקבל. אבא שלי לא אוהב את העובדה שיש לי עגיל באוזן והוא מבקש להוריד אותו כשאני בבית, אבל אני לא מסכים כי מבחינתי זה לוותר על מי שאני. אומרים לי לעשות את זה בשביל שלום בית, אבל מבחינתי זה הכל התחיל ונגמר שם - לוותר על חלקים שבי".
איך המשפחה מקבלת את החשיפה בטלוויזיה?
"כמו בכל חברה ובכל משפחה הכל מגוון. גם אחים תאומים יכולים להיות שונים. חלק מקבלים וחלק לא, חלק בוחרים להמשיך בחיים המסורתיים עם הדעות הקדומות וחלק בחרו לפתוח את הראש. חלק גדול מהמשפחה שלי מבינים כי דעה קדומה היא סוג של הילדה של בורות".
שריף הוא מומחה לרפואת משפחה ורפואה אסתטית ומנהל ביחד עם בן זוגו, שלומי, את "סייף קליניק" (S.A.F.E Clinic) לרפואה אסתטית, שלדבריו הפכה עם הזמן עבור אנשים רבים מכל המגזרים למרחב בטוח שמאפשר להם להיות מי שהם באמת. "אנחנו לא מטפלים רק בחיצוניות של אנשים, אלא גם מעבירים מסר שאנשים יכולים להיות מי שהם רוצים", הוא מסביר. "לא מעט אנשים הגיעו ויצאו מהארון בפעם הראשונה בחיים שלהם באמצע הטיפול, כי זה המקום היחיד בעולם שהם מרגישים בנוח להיות מי שהם. מגיעים אלינו גברים ונשים מכל מקום ומרקע שונה, רואים יהודי וערבי ומבינים שהכל אפשרי".
אין בך חשש קטן מהחשיפה?
"פחד הוא המחסום הכי גדול להתקדמות. אי אפשר להתקדם עם פחד ובלי לקחת סיכון לא תגיע לשום מקום. בכל חברה בכל העולם היו מאז ומעולם הומואים, לסביות וטרנסים, פשוט בחלק מהקהילות הם מוחצנים ובחלק מדוכאים. בחשיפה שלי אני אולי האור בקצה המנהרה שאומר שיש להם מקום בעולם הזה. אני תמיד אומר למטופלים שלי שכל מכשיר בעולם הזה נטען באמצעות סוללה, ואדם נטען בעזרת חיוך ואהבה - אין כמו אהבה".
