אם נחלק את העולם לשניים, בצורה גסה ודיכוטומית, לאנשים שאוהבים סמים ואנשים שלא, אז אני, איך לומר, מסמפת פלוס, אולי אפילו מחבב, טוב נו, יותר כמו בוב מארלי פוגש את טריינספוטינג פוגש את ד"ר הופמן (באופן היפותטי כמובן, בלי להודות במשהו שיסתיים בדפיקות דלת של המשטרה). גם אם הדבר יותר נכון לתקופת נעוריי ופחות להווה, השתייכותי למגזר המסומם מורגשת. לנצח אזכור את הבחורה ההיא שמשום מה כל כך רציתי ואמרה "אני נגד כל העניין הזה שנקרא סמים, מי שזה עושה לו טוב – לבריאות, אבל אני לא מסוגלת להיות עם מישהו שאני יודעת שזה הריגוש שלו, זה פשוט לא ילך". ואני אומר – איש איש באמונתו יחיה, אבל מי לעזאזל שם כזה גוף בכזאת סחית? בזבוז.
לצערי גזרת הסמים-מסיבות בסטרייט לנד לא ממש מפותחת ומקבלת. הרי סקס, סמים ורוקנרול נכחדו מזמן בוודסטוק, או אם תרצו, בליל אהבה בצמח. את המועדונים המגניבים בתל אביב ניתן לספור על יד אחת, את שאר הסצנה אפשר לסכם כך: במקום סקס - מספר טלפון (שלעולם לא תחייג), במקום סמי אהבה - וודקה רד בול (מה שמלכתחילה גרם לך לקחת את המספר), במקום רוקנרול - מזרחית-היפ הופ (שלעולם לא תלמד או תהנה לרקוד, לא משנה כמה תנסה).
אבל בצד העליז של העיר הסיפור שונה לגמרי, כך שמעתי. כי אם נשחק את משחק האסוציאציות ואומר "גייז", לא מעט אנשים יענו מיד "מסיבות" ו-"סמים". הרי זה ידוע בציבור שאלו יודעים לחגוג טוב יותר מאתנו, ועדיין לכולנו יש את הידידה הזו שתמיד דואגת להזכיר בשיחות סלון אקראיות (או שיחות מרפסת תל אביבית): "אין על מסיבות גייז! רמה אחרת! עולם אחר! המוזיקה הכי טובה! ההפקות הכי מושקעות! האנשים הכי שמחים והסמים זורמים בקצב הבאס!". וכמובן ששם היא יכולה לרקוד בלי שיטרידו אותה, רחמנא ליצלן.
גייז יודעים לחגוג טוב יותר וזו עובדה, עם קשר או בלי - אצלם היחס בין מסוממיזם לסחיזם הוא נגיד כמו היחס בין ימיניים לשמאלניים בישראל של 2015. אם אני מדמיין איך תיראה מדינת גייז ריבונית, אני מניח שגראס יהיה חוקי, אקסטזי יימכר 3 ב-100 מתוך דוכנים בכיכר רבין, על כל אזרח תהיה חובת השתתפות במסיבה אחת לשבוע, הוואן של הנחמנים יוחלף בגרסתו הגאה ויגיע לכל עברי העיר לשמח את התושבים, להפיץ אהבה וחומרים אסורים בשפע. ואומר בזהירות שכנראה תהיה תחבורה ציבורית גם בשבת. אני לגמרי מוכן להיות אזרח במדינת "גייזראל", בהנחה שזו תהיה מדינת כל אזרחיה, ושיהיו כוסיות כמובן.
אז באדפטציה עכשווית וגאה לססמה הוודסטוקית, נקבל משהו בסגנון סקס אנאלי, סמים קשים ועופר ניסים, ולא חייבים להיות עליזים בשביל ליהנות ולהעריך את ההפקה. מסתבר שהסצנה חיה וקיימת בכל עיר גדולה בעולם, והרי אנחנו מחשיבים את תל אביב לעיר גדולה בעולם, שיהיה...
איתן חברי הגאה האהוב עליי (והיחיד), הציע לי כבר מספר פעמים להתלוות אליו למסיבת האוס של גייז ולראות "מה זו מסיבה אמיתית", אבל מעצם היותי רזה עם תחת בולט, ובעל שפתיים חושניות ועבות, אני קצת חושש שאבלבל את החבר'ה, ואני קצת חושש שארגיש כמו חתיכת בשר, הרי אתם יודעים – כל סטרייט בטוח שכל גיי בעולם רוצה אותו. גם סטרייט מבוגר, שמן, מקריח ושעיר חושב שבהינתן הסימן גם החתיך שבגאים מיד קופץ עליו. אבל זה לא רק זה, בכנות, אני חושב שאולי שנים של סטלנות השפיעו עליי, וקשה לי להכיל כל כך הרבה שמחה, אנרגיה וישבנים מוצקים. אני כבר לא הנער על אקסטזי שקפץ לצלילי הבאס של אלה גוטמן בהנגאר11 של תחילת המילניום, ואני תוהה:
איך לגייז לא נגמרת האנרגיה לאורח החיים הזה? אה נכון, רבים מהם לא מתחתנים, לא מביאים ילדים, ולכן גם לא מתעייפים.
אבל גם אני טרם התחתנתי וילדי היחיד הוא כלבי האהוב, ובנימה זו, הודעה אישית לאיתן: איתן, תחזיק חזק, כי למסיבה הבאה סטרייט המחמד שלך מגיע, ומוכן לחגוג גיי סטייל, אבל תבטיח לשמור עליי, אני רק רוצה לרקוד כמו כל הכוסיות בלי שיטרידו אותי.
* הכותב מתאר בנימה מבודחת מחשבות היפותטיות ואין בהן לעודד צריכת חומרים אסורים או עדות לניסיון אישי