סיפור אמיתי כך היה: עבדתי בחנות נעליים יוקרתית בקניון אי שם במרכז הארץ. החנות הייתה ריקה ברוב שעות היום, הנעליים היו כל כך יקרות שמספיק למכור שני זוגות והגענו ליומית. הייתי בן עשרים, לא ממש עניינה אותי העבודה, אבל אהבתי את הלבד ובין סיגריה לסיגריה במחסן, לרוב האזנתי למוזיקה. והנה בשעת צהריים שקטה, מבין רצפת הקניון הריקה, פסע אל תוך החנות מישהו שנראה כמו זה שיסגור לי את היומית. גיי מסוגנן בן שלושים פלוס, נראה בדרך לחדר כושר, עם גוף שרירי והפרצוף הכי חנוני שניתן לדמיין, ממושקף ומחוצ'קן וגוון עור לבן במיוחד, אפילו בשביל אשכנזים. זיהיתי שהוא גיי לפי ה"אהלן" והמבט החודר שהוא תקע בי. בדיוק המבט שאני תוקע בבחורה כשאני מנסה לפלרטט איתה. "אפשר לעזור?" שאלתי בחיוך, התלבטתי אם לתת לו את המבט הכי קר שיש לי של "אחי עזוב, אני סטרייט גמור", מבט שהשתמשתי בו לא מעט באותה תקופה. בהיותי צנום וחלק עם כמות מוגזמת של ג'ל בשיער, התחילו איתי לא מעט גייז בשעתו. או דווקא לחייך חזרה ולמשוך את השיחה, ככה אולי אמכור לו נעל (אמנם שילמו לנו בסיס, אבל מרבית השכר נצבר מעמלות).

"אני ממש מקווה שתוכל לעזור לי, אני מקפץ מקניון לקניון ומחפש דגם ספציפי: זה עם הלוגו בגדול בצד והשפיץ מקדימה, מכיר?", הוא שאל, "מכיר, זה דגם של שנה שעברה לא תצליח למצוא אותו בשום מקום. אני יכול לעניין אותך במשהו דומה?" עניתי, "האמת שלא, זה לא בשבילי ואמרו לי לקנות או את זה או כלום. אבל אני שמח שנכנסתי לחנות", חיוך נפרש על פניו של החנון המנופח. "אוקיי, יום טוב" עניתי בקרירות של סטרייט שהבין שמכירה לא תהיה פה.

כנראה שהוא לא ממש הבין, כי כשהגעתי למשמרת למחרת היום, עובדי משמרת הערב של אתמול הסתכלו עליי בפנים מחויכות ואז שלפו מתחת לדלפק בקבוק יין עטוף בסרט אדום עם פתק, וזרקו לעברי "שרירים לבנים הא?", קראתי את הפתק די מבוהל וכך היה כתוב: "מצאת חן בעיניי מאוד (סמיילי), אם תרצה נוכל לפתוח את הבקבוק יחד (עוד סמיילי), ואם לא - הבקבוק בשבילך בכל מקרה ותהנה ממנו עם מי שתבחר", ואז הוא חתם: "נועם עם השרירים הלבנים (אני זה שחיפש אתמול את הדגם עם השפיץ מקדימה (עוד סמיילי))".

תגובתי הראשונה הייתה מבוכה אל מול חבריי לחנות, שנהנו לצחוק עליי. אבל לאחר מכן הסתקרנתי מכל המקרה, ולא בכיוון המיני, אלא בכיוון התחושתי. פתאום הבנתי איך זה להיות אישה, להיות מחוזר, ברגע הפכתי מהצייד לניצוד, וכך הצלחתי להבין את הניצוד טוב יותר.

וכך הצלחתי להבין איך אנחנו הגברים נראים מהצד בעיני הנשים. כשקניתי סנדוויץ' מהבוטקה ברוטשילד והמוכר הגיי היה מאוד נחמד אליי, לא יכולתי לדעת אם הוא פשוט איש נחמד, או שמא הוא חושק באחוריי המוצקים. כשהתיישבתי לשיעור באוניברסיטה והגיי מהשורה ליד התחיל לדבר איתי, בעיקר על תוכן השיעור, שוב, אין לדעת אם הוא כן או שמאחורי הפנייה מסתתרת אג'נדה מינית. הרי סטרייטים וגייז – כולנו גברים, ובמובן המסוים הזה אנחנו מאוד דומים.

כי גם אני מפלרטט עם רוב הנשים המושכות שנקרות לדרכי, ואם הייתי עובד בבוטקה ברוטשילד ובחורה מושכת הייתה לבדה ומזמינה סנדוויץ' – חד משמעית הייתי יותר "נחמד" אליה מאשר ליתר הלקוחות, אלו שאין להם השפעה על האיבר שלי. 

שלא נבין לא נכון, למרות שאין בי שום כוונה לממש משהו בעקבות מבט מגיי אקראי, זה לא אומר שאני, או לצורך העניין כל סטרייט באשר הוא, לא יכול להיות מוחמא ממקרים שכאלה. אבל השאלה היא איך הדבר מתבצע; גם אני ביושבי על ספסלי שדרות רוטשילד חטאתי במבטי זימה כלפי העוברות והשוות, אבל לאחר שזכיתי להיכנס לנעליהן בשל מבטים דומים שקיבלתי מגייז – הבנתי שזה לא נעים, ולא משנה מי זה שם על הספסל, כמה הוא חתיך או מוצלח - זה לא מחמיא, אלא מטריד. אז ניסיתי לקחת לתשומת ליבי ולחזר כמו שהייתי רוצה להיות מחוזר – בטאקט. הפסקתי לתקוע מבטי זימה בנשים אקראיות, לפחות במקרים שבהם אני יכול לשלוט בעצמי.   

כשאני מסתובב בין הומואים, אני מרגיש אישה, וזו עבודה לא קלה להיות אישה מחוזרת. מצד אחד להיות נחמד, זורם וחביב, לא כמו הפוצות האלו שכל מבט לכיוונם נראה להם כמו הזמנה לסקס, (למרות שרוב הזמן זה נכון), ומצד שני, להזכיר פעם בכמה זמן בצורה חדה וברורה שאין כאן סיכוי לשום דבר מיני. מה שנקרא – Back off.

כבר מזמן לא התחיל איתי הומו. אני מעדיף לחשוב שהרדאר שלהם מזהה את גבריותי הבלתי מעורערת ולא שמניית הסקסיות שלי פשוט נשחקה עם השנים.