לעתים נדמה לנו, שכל עוד הומואים ולסביות יתהלכו בחופשיות יד ביד ברחבי תל-אביב, תיחשב מצבה של הקהילה הגאה כמלבלבת ומשגשגת. תמיד יבקשו מאתנו להסתכל על חצי הכוס המלאה, ואם לרגע נטעה לחשוב שהמרחב הציבורי שלנו מופקר שעה שילדה נרצחת בדקירות סכין במצעד גאווה מעורר מחלוקת, ינסו לשכך את כאבנו ולהסביר בנעימות שמדובר במקרה בודד, עשב שוטה, ואין בזה כדי להצביע על מצבה של הקהילה. יתרה מכך, אם לרגע נטעה לחשוב שטרנסיות למשל, מופקרות מדי יום ביומו על ידי הממסד, או סתם תוך כדי שוטטות במרחב הפתוח - יבקשו להקדיש את המצעד התל אביבי לקהילת הטרנסים, אבל לאורך השנה יעמידו במרכז המאבק שלנו נישואים גאים כי זה בראש מעייננו. זה גם מאד בסדר שאנחנו לא אזרחים שווי זכויות באופן מלא, כי אחרי הכל זו מדינה יהודית ורק אחר-כך דמוקרטית וחשוב להבין את זה, כך נוטים להסביר לנו. הכל בסך הכל בסדר ונעים לטאטא מתחת לשטיח הצבעוני שלנו כל מיני בעיות פנים קהילתיות, לדחוק לשוליים החיצוניים את אלה שנמצאים בשוליים הפנימיים ובאמת להודות על מצבה ההישגי והמרשים של הקהילה הגאה.
במציאות שבה נישואים גאים (שאני תומך בהם) עומדים בראש סדר העדיפויות של מי שמנהל את הקהילה שלנו, זה אך טבעי לחיות באשליה ולהחזיק בתפיסה לפיה המצב של הקהילה טוב מאי פעם. מי בכלל רוצה לשמוע על ניצול מיני בקהילה, אלימות נגד טרנסיות, הומופוביה בבתי ספר או תופעות כמו תמיכה וזנות כשממרומי המרפסת של צפון תל-אביב חדי קרן מתעופפים בשמיים? מי ירצה לסכן את עצמו בתלונה ובכי על מצבה של הקהילה הגאה, כשבאותה נשימה הוא יכול להתהלך חופשי ברחוב עם בן זוגו, להתגאות פעם בשנה בזהותו המינית תוך שהוא רוקד בהנאה משוועת על משאיות מקושטות? בכי או זעקה, שעה שניתן לנופף בחופשיות דגל גאווה מבלי לפחד, זה פחות מגניב. הרי לא תולים פה הומואים כמו בכיכרות של איראן, בקושי דוקרים פה צועדים וצועדות במצעדי גאווה, ורק לפעמים קם לו איזה סמוטריץ׳ אחד ומכנה אותנו בהמות. לא כזה ביג דיל. פוסט מגנה בפייסבוק ימגר את זה.
אנחנו חיים בתודעה קהילתית שמבקשת מאתנו לנשום לרווחה ולזכור שאנחנו קהילה הישגית וחופשית, שחיה ובועטת בתוך מרחב ליברלי שהוא מדינת ישראל. בכנות, אינני מאמין לסברה הזו. אינני יכול ללכת לישון בלילות עם המחשבה שאני משתייך לקהילה שכל מרכיביה מתהלכים חופשי במרחב הציבורי וגאים במי ובמה שהם. גם כמי שמתגורר בתל אביב זה שנים, וגם כמי שהוא הומוסקסואל מוצהר מימי החטיבה שלו ומאבזר את עצמו בכל סממן שמחצין את זהותו - אני לא יכול לחתום על אמירה כמו זו, שגורסת כי מצבה של הקהילה הוא טוב. מצבנו טוב כשאנחנו בין תור ארוך למסיבה לבין משקה שני ברחבה, והוא טוב כשאנחנו יכולים לצעוד ברחבי תל אביב או להפגין את זהותנו בפומבי בירושלים, אבל הוא לא טוב כשמדובר בקהילה הטרנסית, והוא לא טוב כשמדובר על זכויות שנמנעות מאתנו, והוא לא טוב כאשר מדברים על עניינים פנים קהילתיים (הטרדות מיניות, דימוי גוף שלילי, היררכיות, חוסר ייצוג ומה לא. אבל עזבו את זה, פנינו לנישואים גאים).
הנטייה לייצר מצג שווא לפיו הקהילה בפריחתה ובשגשוגה, היא לא רק נטייה שאוחזת ברבים מבני קהילתנו, אלא גם נטייה של מי שעומד בראשה של המדינה. קחו לדוגמא את ראש הממשלה שלנו - כמעט כל ביקור חטוף שלו מחוץ לגבולות המדינה, אחד מתחביביו העיקריים הוא לפרוס את משנתו הליברלית ולהתפאר ביחסה של המדינה לקהילה הגאה הישראלית והתוססת. עוד רגע הוא יצהיר בפניהם על היותו ג'נדרקוויר, להוציא אינספור חוקים להט"בים שהופלו בכנסת ישראל בזמן כהונתו. ניחא, אנחנו יכולים להסתפק במחשבה שבאמת טוב לנו פה ולהתעלם מאי הסימטריה בינינו לבין שאר אזרחי המדינה כשזה נוגע לזכויות.
הומואים, טרנסיות, לסביות וביסקסואלים טובים מאד למדינה. הם טובים למדינה כשהיא יכולה לגבות מהם חצי משכרם, הם טובים למדינה כשניתן לגייס אותם לשורות 8200 או ליחידות מובחרות אחרות, הם טובים למדינה כשניתן לרתום אותם לכל דבר בלבד שהוא לאומי ומשרת את האינטרס הציבורי. טרנסית מביאה לנו אירוויזיון? כבוד לאומי. אבל אם אתה סתם הומו או טרנס שנפל קורבן לפשע שנאה, אתה כלום. אם את לסבית שאין לה כדי לתרום להון הלאומי-מדיני, את יכולה לשכוח מזכויות. הומואים ולסביות הם פחות טובים כשזה נוגע לשוויון זכויות, הם פחות מעניינים כשזה נוגע להכרה בהם כבני אדם שווי זכויות. אפשר להחסיר מהם זכות או שתיים, כי ״מצבם באמת בסדר פה״, ואפשר להפחית בחשיבות מותם או הירצחם בפעולות שנאה כי זה קורה פעם בעשור ו״זה לא שתולים אותם פה כמו בסוריה״. הווי אומר, כל עוד נתהלך יד ביד ברחובות וכל עוד לא ניתלה בכיכרות, הרי שאפשר פה ושם לפגוע בנו או למנוע מאתנו זכויות.
בסוף השבוע האחרון ישבתי עם כמה חברים, וכשהעליתי בפניהם את הסוגיה בדבר מצבה העגום של הקהילה הגאה בארץ, אחד מחבריי קם על רגליו וביקש להעמיד אותי על טעותי: "חוץ מהעובדה שהומואים ולסביות לא יכולים להתחתן פה, המצב שלנו טוב ויש לנו את כל הזכויות", אמר נחרצות. הייתי מאד נבוך כשירה לעברי את הנתון השקרי הזה, משום שאין לו קשר למציאות הקהילתית שלנו ויותר מהכל - הוא משקף באופן המדויק ביותר את קו החשיבה שמאפיין את רובנו, שמבקש מאתנו להסתפק במעט הפירורים שנזרקו לעברנו, להודות על מעט הטוב שיש לנו ובאותה נשימה לשכוח ממעמדן של הטרנסיות בישראל, מקבוצות השוליים של הקהילה שנדחקו הצידה ומהבעיות האמתיות שפוקדות אותנו. ״אתה מחפש סיבות להתלונן״, הפציר בי אותו חבר. האמת היא שזה לא נכון כלל ועיקר. זאת אומרת, לא העובדה שאני מחפש סיבות להתלונן, אלא הטיעון השקרי שלו שמלבד הזכות שלנו להתמסד, יש לנו את כל הזכויות. רובנו נוטים לחשוב כך. לפיכך, ביקשתי להאיר את עיניו בנוגע לזכות אחת מיני רבות שנמנעת ממנו כהומוסקסואל; הזכות להיות שווה לא רק בחייו, אלא גם במותו. בדיוק כמוכם, הוא עיקם את פרצופו ואני מיהרתי לספר לו על הצעת החוק שהוגשה בשבוע שעבר על ידי חבר הכנסת דב חנין (חד״ש) לפיה תינתן הכרה מלאה, סיוע וזכויות הוגנות לנפגעי פעולות שנאה בדיוק כמו שמקבלים נפגעי פעולות איבה. הקואליציה הכל כך פרו ליברלית שלנו (גאווה בליכוד כבר אמרנו?) דאגה להפיל את החוק הזה, כי מבחינתה הומואים ולסביות לא רק שלא צריכים להיות סוג ז׳ בחייהם, אלא גם במותם. שלא נדבר על הצעת החוק של יש עתיד, שמבקשת לאסור בחוק אפליה על רקע מגדרי ומיני בעבודה. גם היא נפלה. אבל מה זה חשוב? הקהילה פורחת ומשגשגת.
מה שמדאיג יותר מכל הוא האופן שבו הממסד מרשה לעצמו להתייחס לשנאה שמכוונת כלפי להט"בים. פעולות איבה הן פעולות שנאה, ופעולות שנאה הן פעולות איבה. אני לא רואה הבדל ניכר בין השתיים, משום שהירצחו של אדם בפיגוע על רקע לאומני, לא שונה במהותו מהירצחה של נערה צעירה על רקע הומופובי/דתי. שניהם הולכים יד ביד עם השנאה, ושניהם מהווים פגיעה במרחב הציבורי ובערך חיי אדם. אבל לא כשמדובר בלהט״בים - ערך חייהם מופחת פי כמה מונים, כי לפגוע בהם זה קצת פחות אכזרי, מסתבר.
ההתעקשות להכרה בנפגעי פעולות שנאה כנפגעי פעולות איבה היא לא התעקשות מיותרת, משום שאם אתה הומו שנפל קורבן לפשע שנאה, או טרנסית שנרצחה בדם קר רק בשל היותה טרנסית - המדינה לא תעניק לכם יחס שווה והוגן.
ככה זה במקום שהשנאה מדורגת ומחולקת לקטגוריות. שיש שנאה לגיטימית יותר ויש שנאה לגיטימית פחות, ושרצח הופך מזעזע רק בהתאם לסוג האדם שאתה. אם אתה הומו - כנראה שלא רק שהפסדת בחייך, אלא גם במותך. כנראה הייתי תמים כשחשבתי אז, בשנות נעוריי כנער דתי, שאם לא בחיים, אז לפחות במוות, מתחת לאדמה - כל בני האדם שהופכים מאכל לתולעים הופכים להיות בני שווים. טעיתי.
אבל היי, רק אל תשכחו ביציאה מהטור להודות למדינה הנפלאה שלנו, על שהיא מאפשרת לכם לנשום כלהט"בים. זה באמת הרבה ממה שהיא מסוגלת לעשות למענכם.