להומופוביה שלל צורות. היא יכולה להתגלם בשיר לגלגני שמעורר את זעמה של הקהילה, היא יכולה להופיע בפליטת פה או אמירה מכוונת של נבחרי ציבור דוגמת בנט או סמוטריץ', והיא גם יכולה להיות הבריון של בית הספר שמתעלל באוחצ'ה מי"ב 5. לכל הדוגמאות שציינתי יש מחיר, והוא ברור לכל: כמעט כל גילוי הומופובי שנורה כחץ לעבר הקהילה הגאה - מיורט ומנוטרל על ידה, בין אם באמצעות פעילות אקטיביסטית ובין אם באמצעות תגובה הולמת מצד בני ובנות הקהילה הגאה. לא פשוט להתעסק איתנו. תשאלו את בנט, הוא הפסיד כמה מנדטים אחרי שהוא ושאר מועמדיו למפלגה פתחו מולנו חזית בבחירות האחרונות.
ובכל זאת, ישנה צורה נוספת להומופוביה פחות גלויה לעין, ומשום מה רובנו מתעלמים ממנה. היא מסוכנת יותר מכל אמירה מטופשת של חבר כנסת הומופוב או מפליטת פה אידיוטית של זמרים וסלבס, ומעטים מאד נאבקים בה. קוראים להומופוביה הזאת טיפולי המרה. למי שאינו מכיר, נעים מאד: זה הטיפול שיהפוך אותך מהומו משוקץ לסטרייט טהור וקדוש, טיפול שמוצע לציבור הרחב בעשר השנים האחרונות על ידי ארגונים חוקיים וממומנים כמו "עצת נפש" ו"בקדושה". כמובן שלטיפול הזה, שהוכח מחקרית ומדעית כבלתי יעיל ואף מזיק במידה רבה, יש תפאורה מלבבת, והוא מוגש לציבור כטיפול פסיכולוגי לכל דבר ועניין. לתפאורה היפה הזו הוסיפו שלל אביזרים מנצנצים: הוא דומה מאד לטיפול המוכר - שתי כורסאות, פסיכולוג אחד וחדר בן ארבעה קירות שבתוכו "מבררים" את הנטייה המינית שלך. אפשר להניח שתוך כדי מתעופפים חדי קרן מעל לראשי המטופל והמטפל. ממש תרופת קסם. בנימה רצינית יותר, טיפולים מסוג זה הוכחו בשנים האחרונות כפוגעים ומזיקים, הם נאסרו בחלק ממדינות ארה"ב ובשנה שעברה אף הוצאה לגביהם אזהרה של משרד הבריאות הישראלי.
אינני מעוניין לעורר דיון בשאלת זכותו של אדם לעבור טיפול שישנה את נטיותיו או לא. הבעיה אינה קשורה באנשים שבוחרים לעבור טיפולי המרה, אלא במי שמנצל את מצוקתם וממלא אותם בתקוות שווא שהנטיה שלהם עשויה להשתנות, ורומז בכך שצריך לשנות אותה. כל שאני רוצה הוא להצביע על תופעה שאין לה קשר לבירור או בדיקה של הנטיה המינית, ושהיא עצמה ביטוי מובהק של הומופוביה מפלצתית שמתקיימת בישראל באופן חוקי, ומשלחת זרועותיה לעבר הורים, בתי ספר, מוסדות חינוך ובני ובנות נוער במצבי סיכון ואף אחד מאיתנו לא עושה מאומה כדי לשנות את המצב ולהציל, כמדומני, חיי אדם. בין אם אנחנו מסכימים ובין אם לאו, טיפולי המרה הם לא יותר מאשר שכלול מודרני לשיטות שנהגו בהן בעבר כלפי להט"בים - הקזות דם, הוצאות להורג, סירוס כימי ואפילו מחנות ריכוז. לכל אלה מטרה אחת - להעלים את התופעה הבזויה מעל פני האדמה, או לדכא אותה.
מעבר לצעדים הדרמטיים שהזכרתי, טיפולי המרה הם גם הקצנה בוטה של הומופוביה יומיומית, כזאת שמתרחשת במסדרונות בית הספר, במקומות עבודה, בצבא, בכנסת ישראל וברחובות. טיפולי המרה לא שונים במהותם מהאופן שבו עולבים בטרנסיות ברחוב או מתעללים בהומו של בית הספר.
אם הייתי מספר לכם שלארגון כמו "עצת נפש" ישנו אתר, שמספר הכניסות אליו ביום מסתכם ב-40 אלף וכל תוכנו המקצועי מסתכם בדברי הסתה על הקהילה הגאה, כנראה הייתם זועמים על כך. "הומוסקסואליות איננה נטייה מינית כי אם הפרעה פסיכולוגית, עניין בר חלוף, סימפטום של הפרעה עמוקה" ועוד פנינים נוספות בכסות של אמת מדעית ברורה: "הנטיה ההומוסקסואלית שלנו נשארת בבחינת טעות. אך לא נוכל לשקר לעצמנו לעד", וכן "הומוסקסואליות אינה מולדת" ובאותיות גדולות ומודגשות "אזהרה מפני חיים שכאלה"; "הומוסקסואלים מתאבדים מפני שהם הומוסקסואלים" - כל אלה משמשים כמידע מקצועי שמתנקז בסופו של דבר להורים שלנו, למורים שלנו ובעצם לחברה כולה. מידע שמבקש ללמד את הכלל שהומואים ולסביות הם נגע רע שצריך טיפול.
אז אם כך, מדוע קל יותר לזעום על אמירה עלובה של אישיות ציבורית שלא מעוניינת לראות סטרייטים בתחתונים ברחוב, אבל קשה יותר להפגין מאבק כלפי מי שבפועל מסכנים חיים ומשרישים בחברה שלנו הומופוביה גלויה? ההומופוביה המסוכנת ביותר היא זו ששולחת זרועותיה לעבר בני ובנות נוער, ועושה הסברה בבתי ספר בדמות עזרה וסיוע לציבור. היא צינור של מידע הרסני בידי הורים ומחנכים של ילדים להט"בים, והיא לא שונה במהותה מהבריון שמתעלל בילד שנראה קצת שונה, או מהגברים הטרנספובים שמכים טרנסג'נדריות ברחובות והיא לא שונה מאלימות שמפעיל הממסד כלפי להט"בים באשר הם. בעצם, היא שונה בדבר אחד. ההבדל היחיד טמון בעניבה ובתעודה, שהן תחפושת של ההומופוביה המפלצתית ביותר והגיע הזמן לטפל בה.
