לא חייבים הסבר לאף אחד

עכשיו זה רשמי – הומוסקסואליות היא גורל. החוקרים הניחו חותמת והכשירו את היותנו בני אדם, חלק מהטבע האנושי, במחקר שממצאיו מוכיחים (לכאורה) כי הומואיות היא גנטית. מכאן פנינו מועדות לעבר כנסת ישראל, ואני רק יכול להעריך שלפייגלין ולאורי אריאל לא תהיה ברירה – המדע הכריע, ולכן מגיעות לנו זכויות. אנחנו הומואים ולא בחרנו בכך. מה רבה שמחתנו.

רבים מאתנו שיתפו את הכתבה הזו בגאווה, כאילו מדובר בממצאים חדשניים שעתידים לשנות את פני החברה. זה היה מצחיק עד לרגע שבו זה נהיה עצוב. אחד מחבריי שיתף את הכתבה וציין בכותרת ש"עכשיו זה רשמי, ולמי שחושב אחרת – הנה הוכחה". זה לא שלרגע אחד אנחנו חושבים שהדבר עתיד לשנות משהו בקרב הומופובים, או שכן? מבחינתם, הטבע עושה טעויות ואנשים עלולים להיוולד עם פגם, מולד וגנטי ככל שיהיה. זה לא שמישהו רכש לו אי פעם באי.ביי אצבע שישית או בחר להיוולד עם שני ראשים, וכך הם גם מתייחסים אלינו. כולנו יודעים שאף הסבר רציונאלי כבר לא יספק אותם, כי זה יושב על שנאה ופחד יותר מאשר על היגיון.

"נטייה מינית היא כמו צבע עור או עיניים, ורוב ההומואים שאני מכיר לא בחרו להיות כאלה", מסביר אחד השותפים למחקר, ומוסיף: "זה צעד קדימה במלחמה מול סטריאוטיפים". ההנחה הסמויה היא שאם לא היה מדובר בגן מולד אלא בדבר נרכש, סביר שאז היו הסטריאוטיפים האלה כנראה לגיטימיים, משום שדבר שלא בחרנו בו – אין לנו עליו אחריות, ומה שאינו מולד – כמוהו כבחירה שראויה לגינוי.

מצאתי את עצמי תוהה מה היה קורה אילו היו מגלים שהומוסקסואליות איננה מולדת. ואז מה? למישהו מאיתנו יש בחירה כלשהי בשינוי או בשליטה על השפעות סביבתיות שהתרחשו במהלך ההתבגרות שלנו? זה היינו הך מבחינתי.

נדמה כי יש לנו איזה צורך בלתי פוסק ולא ברור להעניק לאנשים הסברים ותירוצים על אודות התופעה ההומוסקסואלית ש"לרוע מזלנו" אנחנו חלק ממנה, כשם שאדם בעל 6 אצבעות יהיה מוכרח לתת הסבר מדוע אין לו 5 כמו כולם. עד כמה הפכנו להיות תלויים בהסברים האלה, מבוססים ומדעיים ככל שיהיו. זה סימפטום שיש לו קשר ישיר לצורך שלנו להתיישר עם הקו המקובל, הלכאורה נורמאלי, ולצעוק "תראו, אנחנו כמו כולם!", כאילו אין זה ברור מאליו.

אני חוזר אחורה בזמן לחורף של שנה שעברה – הפייסבוק השתולל בשעתו כשניסו להפיל את החוק למניעת אפלייה על רקע מיני. הרי זה פלא, באבחה אחת שינינו את תמונת הפרופיל לשוויון זה לכולנו והפייסבוק התמלא בכחול, וסיפקנו הסברים מאותו סוג: שירתנו בצבא, יש לנו תואר, אנחנו ממלאים חובות, כמו כולם. רק שכחנו להזכיר שאנחנו בני אדם, אחרי הכול.

העניין הוא שאנחנו לא תלויים בשום הסבר, ולא זקוקים לכותרות מדעיות. אין עובדה יותר מוגמרת מזו שאנחנו למעשה בני אדם, ויש לנו הכרעות, מולדות או נרכשות ככל שיהיו, בנוגע לאורח החיים שלנו. והדרישה בהכרה או לגיטימיות היא על הבסיס הזה, ולא תלויה באף גורם חיצוני.

לא פעם אני פוגש אנשים ש"חייבים להבין אם אני בן או בת?". אוקיי. אתם חייבים? ומה איתי? זו לא חובה שמוטלת עליי? הביסקסואלים מבינכם בטח נתקלו בשאלה הקיומית הזו שתפסה חלק מחבריכם: "רגע, אז אתה בי או גיי?", הם שואלים כאילו זה עניין של חיים או מוות. הם הרי חייבים להבין, כי זה ידיר שינה מעיניהם. הצורך בהסבר הפך להיות לחובה שמוטלת עלינו.  

לואי סי קיי דיבר על כך באחד המערכונים שלו. "איך אני אסביר לילדים שלי שאתם זוג הומואים?", שאל אותו אחד מחבריו בתגובה לכך שסיפר לו שהוא הומו. "אני לא יודע, בן אדם. זה לא אשמתי שהם טיפשים".

המערכון של לואי סי קיי:

אנחנו חייבים לתת דין וחשבון על פשר מעשינו בחדר המיטות ואת מי אנחנו אוהבים, בטח כשאנחנו מגיעים לדיונים בכנסת על אודות זכויותינו – בואו תסבירו לנו איך אתם בני אדם כמותנו ואז נתחיל לדבר על זכויות. ומה בוער לכם כל כך להסביר לעצמכם שזה גורלי ולא מבחירה? אולי כי אם הייתה נתונה בידיכם הבחירה בין סטרייט להומו אזי הייתם בוחרים בעדיפות המקובלת? עד כמה נוראית ההנחה הסמויה המסתתרת מאחורי הממצאים – אם יש גן, סימן שלא בחרנו בכך, ועל כן – האחריות לא מוטלת עלינו, כך רצה הגורל ונמשיך להתגלגל במדרון.

אנחנו עומדים בזכות עצמנו, לא בזכות מחקר מדעי, מבוסס ככל שיהיה. עד כמה אנחנו צריכים את ההכשרה הזו? זו חותמת שעשויה להיעלם במחקר הבא, שיגיע ויסתור את קודמו. ואז מה? מה יקרה אחר-כך, אם נגלה שאין גן הומואי כמו שגילו שהכדור הוא בעצם עגול ולא שטוח, האם כולכם "תחזרו בתשובה" ותתחילו לקיים אורח חיים סטרייטי?

כנראה ששכחנו משהו אחד – אנחנו לא חייבים הסבר לאף אחד. בטח לא כשאנחנו נלחמים על זכויות. הרי אף מאמר מדעי לעולם לא ייקח את הבחירות האנושיות שלנו בחשבון. הוא יצליח לתפוס מספרים סטטיסטיים והערכות על כרומוזומים איקס וזאד, אבל לא בני אדם עם רצון חופשי. הדיון על לגיטימיות לא קשור, אם כן, בסיבות חיצוניות, אלא בעובדה שאנחנו כאן והרי זו הוכחה מספקת.

זה לא משנה אם בחרנו בכך או לא, האמת היא שאנחנו בני אדם, וזה מספיק כשלעצמו.