פרק 2 - אלה ואבא גיא יוצאים לדייט

אלה עומדת בגשם ואוחזת במטריה השקופה שהחרימה הבוקר מדויד. כשאימא של חברה מציעה לה לתפוס מחסה במרחב, היא מסרבת. ״אני נותנת טרמפים למי שאין להם מטריות היא מסבירה״, ואז היא מבחינה בי, וקופצת עליי לחיבוק מלא מים והתרגשות מחודשת מאבא, שאני מייחל שלא תדעך עם השנים.

איך היה בבית הספר? כיף, ובאיזה שיעורים היית? אני לא זוכרת, היא מציגה לי את לב, ולב מסביר לי שאלה והוא חברים עכשיו ושיחד הם מנסים לפתור תעלומה גדולה, ולמצוא מי חיטט בתיקים של הילדים, ולקח כריך מאחד התיקים. אלה נסערת. היא מסבירה לי שהיא ולב בדקו מספר השערות ומבקשת ממני לסמס לחונכת שלה ולבקש שהיא תדבר עם אלה דחוף, כדי שאלה תשתף אותה בפרטים שהיא ולב גילו. 

פעם בשבוע אני מקדים לקחת את אלה מהצהרון של בית הספר ואנחנו יוצאים רק שנינו לארוחת צהריים. אלה בוחרת את "דה, דה ודה" במכון הצרפתי. בפעם הקודמת היא הכירה את המלצרית ליאור, ומאוד התלהבה ממנה. אלה שאלה את ליאור באלו ימים היא עובדת, והיום היא ממש מתאכזבת שליאור איננה. המלצר שלנו, מיכאל, מסביר לה שליאור עבדה מוקדם יותר אבל הייתה צריכה לצאת, ושגם הוא נחמד. אבל היא ממאנת להתנחם עד שאני מבטיח שנבוא שוב וסביר להניח שליאור תהיה.  

אלה מזמינה פטה ראש עם ביצה רכה וקורנישונים וארטישוק מטוגן למנות ראשונות עבורי ועבורה, וסלמון לעיקרית. היא מבקשת להחליף את הפירה בצ'יפס, ואומרת שאבא לוצ'י היה מקנא בנו עכשיו כי הוא מאוד אוהב ארטישוק. ממני היא מבקשת בפעם המאה בערך, שנדרג את הפדיחות הכי מצחיקות שלה.

אלה אוהבת במיוחד את סיפור הגמילה שלה. היא הייתה בת שנתיים וקצת, ומדי שבת, מאז גיל שלושה חודשים, הייתה פותחת את הבוקר בשיעור שחיה בדיאדה בנמל. לאחר השיעור, בו לגמה את מחצית הבריכה, אלה, כרגיל, לא הייתה צריכה לשירותים. במקום, היא שעטה לעבר המשחקייה, טיפסה על החבלים אל הגשר העילי שמעל עשרות ילדים והורים. ואז הודיעה, "אבא – פיפי", ומיד עברה לשלב הביצוע, תוך יצירת מעגל של שטח עירום ורטוב במרכז המשחקייה. כבר לא צריך פיפי, היא אמרה בדרכה מטה כעבור דקה.

כשגרנו ביפו, והקדמנו לגן, נהגנו לשתות קפה ומיץ תפוזים בארומה ברחוב הרצל. באחד הבקרים עמדה לפנינו בתור אישה גמדה. אלה שאלה אותה – "אישה, למה את קטנה עדיין?", האישה התעלמה, כנראה נבוכה. אלה, שחשבה כנראה שהיא סובלת גם מבעיות שמיעה צעקה לעברה, "אישה שאלתי, למה את עדיין קטנה...?".

כשאני מספר לה על עצמה, היא מאדימה ומסמיקה וצוחקת, ומבקשת ממני שאני אשים לה עוד קטשופ. למיכאל היא אומרת, "סלח לי, אפשר לאמר לך משהו?" והוא אומר לה בטח, והיא אומרת "אתה באמת נחמד, תוכל בבקשה להביא לנו את החשבון כדי שאני אקשקש עליו?".

במקום הראשון אני מדרג היום את ההופעה של אלה בפארק המים האמריקאי, אליו לקחנו את הפונדקאית ומשפחתה, כשהתאומים היו בני 20 שבועות, ובאנו להשתתף בסקירת המערכות. אנחנו היינו בטוחים שהחיבור בין זוג הומואים תל אביבים, אנשי העולם הגדול לתפיסתם, לתורמת אמריקאית, יניב ילדה אירופאית מנומסת ומכובדת.

בדרך למגלשה אלה דחפה אמריקאים קטנים וגדולים ממנה, התעלמה מה- "GO", של המדריכה בקצה וגלשה לתוך בריכה של אושר. באמריקה יש כללים ובתור הבא כבר ליווינו את הנסיכה, תוך כדי הסבר, לה ולצוות המקומי, שאינה מבינה אנגלית, שיש לעמוד בתור ולחכות למילה "GO", כדי לגלוש. את התור הבא אלה עשתה לבד, וכפי שצריך, ורצה לעברנו כולה שמחה על שעמדה בכללים. בתור שאחרי, הלבנט חזר, אלה מיהרה לעקוף את התור, צעקה לשומרת הסף – אני לא מבינה אנגלית וגלשה הרבה לפני ה- "GO".

.....

אלה מסופקת. היא מקשקשת על הספח של האשראי ונותנת למיכאל את התשר ביד. ואנחנו כבר בגן. איתן ודויד צועקים – ל-לה, ל-לה, ומקיפים את האחות הגדולה, שמצידה מחבקת את דויד חזק מדי עד ששניהם על רצפת הגן. הגננת מסבירה לי שחסר בקבוק ושהבאתי יותר מדי חולצות קצרות, שלא רשמתי שם על המוצצים ושאיתן שיחק יפה עם איתן השני אבל רב עם דויד.

דויד מושיט ידיים קטנות למעיל, ואיתן מבקש ממני לשאת אותו לרכב בידיים. וככה אנחנו יוצאים, עטויים במיליון שכבות, אני מחזיק את איתן בידיים, אלה, מקדימה, נותנת לדויד יד, ושניהם נראים כמו דובי אכפת לי, בוורוד, ובכחול. והם פוסעים לעבר הרכב תוך כדי קפיצה קדימה ואחורה בלי לוותר על אף שלוליות.