נעמה, בת 40, אם ביולוגית לילדה בת 5 ואם לא ביולוגית לילד בן 3 במשפחה לסבית, תיארה לי את המפגש שלה עם מערכת החינוך במילים הבאות: "בגן ידעו עלינו, אבל בהתחלה לא דיברנו על זה. כשנפגשנו עם הגננת של הבת שלנו, היא עשתה איזושהי הערכה לגבי התפקוד של הילדה. ישבנו עם התוצאות והיא אמרה 'הלוואי והיו עוד הרבה ילדים כמותה. היא מוצלחת וכל כך אינטליגנטית'. בשלב הזה החלטנו לשים את הזוגיות שלנו על השולחן. סיפרנו לה שאנחנו לסביות ומגדלות אותה ביחד, והיא, הגננת, נראתה כאילו בלעה את הלשון".
בסביבות ינואר, לקראת יום המשפחה, הציעה נעמה לגננת לדבר עם הילדים על משפחות אלטרנטיביות, שמשפחה היא לא רק אבא, אמא וילד. "תראו, זה לא חלק מתוכנית הלימודים", הייתה התשובה שלה.
המפגש המורכב של נעמה עם הגננת בגן העיריה אינו ייחודי לה. הוא מוכר להורים וילדים רבים במשפחות חד מיניות בישראל, שחווים ביטויים שונים של התעלמות, דה לגיטימציה ודחייה במוסדות החינוך. גננות ומורים רבים מפגינים פעמים רבות מבוכה, חוסר ידע והיעדר כלים כשזה מגיע לנושאים הקשורים בקהילת הלהט"ב.
בחלק מן המקרים, צוותי ההוראה עצמם נגועים בדעות קדומות. לפי המחקרים העדכניים של פורר וטטר (2016) ושל לבקוביץ ולקח (2019), היועצות החינוכיות, אשר מופקדות על החינוך המיני, מספרות על אווירה הומופובית ועוינת בבתי הספר, והן עצמן חוות בדידות ותסכול בטיפול בנושא הלהט"ב, על רקע חוסר ידע והיעדר מקורות תמיכה.
לכן, לא מפתיע לגלות שעל פי נתוני סקר אקלים של ארגון הנוער הגאה (2016), 80 אחוזים דיווחו על כך שהביטוי: "הומו" נאמר בבתי הספר כקללה בתדירות גבוהה, 40 אחוזים דיווחו על הערות להט"בופוביות מצד תלמידים ומורים, 95 אחוזים דיווחו על כך שהערות להט"בופוביות מערערות את תחושת הביטחון שלהם בבית הספר, ו-89 אחוזים לא מרגישים בנוח לשתף את הצוות החינוכי בתחושות שלהם.
האווירה הלהט"בופובית וחוסר תחושת המוגנות של נוער להט"בי וילדים במשפחות גאות במוסדות החינוכיים, משקפים את היחס האמביוולנטי של משרד החינוך לאוכלוסיה הזו. מצד אחד, משרד החינוך מקדם סדר יום כללי של סובלנות והכלה, ומעודד את הצוותים החינוכיים להתייחס למגוון של משפחות, במסגרת תוכניות החינוך המיני ובאירועים מזמנים כמו יום המשפחה.
מצד שני, בהיעדר מדיניות ברורה ומחייבת, והכשרה מקצועית מתאימה, נושאים אלה נותרים לרוב בגדר המלצה עמומה, ונתונים למערכת הערכים ולשיקול הדעת של כל גננת ומורה. ראוי שמשרד החינוך ייקח אחריות חינוכית על אוכלוסייה זו, ישקיע זמן בניסוח חוזר מנכ"ל להתאמה ונגישות מערכת החינוך לנוער להט"בי ולמשפחות גאות, וינהיג הכשרת חובה לכלל אנשי הצוות החינוכי בנושאים אלה. 
ואילו פעולות יכולים אנשי חינוך לנקוט, כדי להיאבק בלהטופוביה ולתת ללהט"בים וילדים במשפחות גאות הרגשה שהם בטוחים ורצויים במרחב החינוכי? בתור התחלה, הם יכולים להזמין ללא עלות מדבקות "מרחב בטוח" מהאגודה למען הלהט"ב בישראל, ולתלות אותן על דלת הכיתה, בחדר היועצת, במשרד המנהלת, או על שער הכניסה לגן. מדבקות אלה משדרות לילדים מסר חשוב של הכרה, הכלה ותמיכה.
בנוסף, חשוב להשתמש בטפסים עם "הורה 1" ו"הורה 2", במקום "אבא" ו"אמא", ובכך לתת מקום ולגיטימציה לכל סוגי המשפחות. לרשותם של גננות ומורים עומד כיום מבחר הולך וגדל של ספרי קריאה, חומרים וסרטונים בנושא להט"ב ומשפחות מגוונות, והם יכולים לשלב אותם בתחומי הדעת השונים (כגון, ספרות, היסטוריה, אזרחות, סוציולוגיה, כישורי חיים), תוך התאמה לגיל ושלב ההתפתחותי.
כשהבן הבכור שלי ושל בת זוגי למד בבית הספר היסודי, היה תלוי על בריסטול מאיר עיניים בפרוזדור ליד הכיתה שלו השיר של אלה כנען, שנקרא "משפחות" . השיר עוסק במשפחות מכל הסוגים ומדגיש שבכל משפחה, לא משנה מאיזה סוג, יש חבל של אהבה קשור וארוג. אני זוכרת שבכל פעם שאני ובת זוגי הוזמנו לימי הורים, ימי משפחה, וחגיגות בבית הספר, ועברנו במסדרון ליד השיר הזה, הלב שלנו התרחב, והרגשנו שקל לנו יותר לנשום. זה גם ריגש מאוד את הבן שלנו. זו הייתה הפעם הראשונה, שחווינו חוויה של השתקפות, הנכחה והכרה במשפחה שלנו במוסד חינוכי.
פעולות משמעותיות כאלה יצקו תוכן ממשי לסיסמאות חינוכיות כמו "האחר הוא האני", ישפרו את רווחתם של להט"בים וילדים במשפחות מגוונות במוסדות החינוך, ויהפכו את "יום המשפחה" ליום בטוח ושמח, עבור כלל המשפחות בישראל, לרבות המשפחות הגאות.
הכותבת: ד"ר אלונה פלג היא אמא גאה במשפחה חד מינית, חוקרת חינוך, תרבות ומגדר, מרצה בבית הספר לחינוך של המכללה למינהל ובמכללת לוינסקי לחינוך. לאחרונה פורסם ספרה "אימהות לסבית בישראל: סיפורים של הורות תחת חובת הוכחה", בהוצאת רסלינג.