הראיון האחרון עם יו"ר האגודה, שי דויטש, היה ראיון יח"צ ותו לא. אך בעוד שחברי הוועד המנהל של האגודה קוטפים את פירות העבודה של קודמיהם, נראה כאילו האגודה כיום נגמעת ונעלמת.
קשה להתעלם מקריאות המתנדבים שעבורם האגודה הייתה בית חם ואוהב במשך שנים ועכשיו נראה שהיא מפנה להם עורף. אבל שלא כמו פרויקט הקו "יש עם מי לדבר", נראה כי כאן הדלתות סגורות והאוזניים אטומות.
ניתן היה לראות זאת בבירור כאשר שלוש הנשים שהיו חברות בוועד המנהל של האגודה התפטרו יחדיו בפתאומיות בטענה שקולם לא נשמע. הטענות שנשמעות מצידן לא נעימות לאוזן, האגודה פונה לקהל ההומואי, ומתעלמת לחלוטין מלסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. החלטות שמתקבלות על ידי גברים למען גברים. חמור מזה נשמעו בין היתר טענות שנדמה שזמנן חלף על התעלמות מהקול הנשי, קביעת החלטות מאחורי הקלעים לטובת אינטרסים אישיים ועוד.
שי טען בראיון שהעובדה שהארגון הוא קהילתי ארצי אינה קשורה במהום לעובדה שישנם סניפים פרוסים לאורך ארץ ישראל, כנראה שדרך החשיבה הזו הביאה אותו לסגור את כל סניפי האגודה מלבד סניף ת"א. הרי כולנו יודעים שת"א הינה ארץ ישראל והיא גובלת בהרי החושך, שם להט"בים לא גרים וחיים את חייהם. סניף האגודה הפעיל בבאר שבע? למי אכפת.
לאחר שהחליטו לסגור את הסניפים, החליטו ראשי האגודה שמעבירים את הברנוער לארגון הנוער הגאה. לדעתי זאת החלטה נכונה. לאיגי יש התמקצעות טובה יותר ורחבה יותר עם בני נוער להט"בים. אבל מדוע מתנדבים רבים, ובניהם מתנדבי הברנוער, גילו זאת לראשונה בראיון עם יו"ר האגודה. היה זה כבוד מינימלי להיפגש עם מדריכי הברנוער ולספר להם על המעבר ועל השינוי. אבל נראה כאילו חמש שנים אחרי הרצח הנוראי, התרומות הרבות הפסיקו להגיע והאגודה כבר אינה צריכה את אחד מהפרויקטים המרכזייה שלה לצידה, והחליטה לוותר עליו.
תרומות אלו הגיעו ברובן מארגוני קהילה ואנשי קהילה בארץ ובחו"ל אשר שמעו על הרצח והחליטו לתמוך בקהילה בישראל ברגעי משבר. הייתה זאת האגודה, אשר קיבלה תרומות אלו לאורך שנים. אבל לאחרונה קולות חדשים מנשבים, ארגונים רבים בעולם ואנשי קהילה בארץ ובעולם מפסיקים לתרום לאגודה ואף מנתקים עמה קשר לאחר שנים של תמיכה, בעקבות התנהלותה של האגודה. חבל שהאגודה מפרקת קשרים עם אנשים אשר תרמו רבות לקהילה בארץ ובעולם.
נשארה לבסוף מטרתו הסופית של יו"ר האגודה, כניסה לפוליטיקה הישראלית. או כמו שיו"ר האגודה ניסח את זה – "הכוח שלי לא נבנה מזה שאני שולט בכל הקהילה, אלא מהעשייה שלנו, משיתוף הפעולה, מהעובדה שאני יודע לייצר יוזמות ושאני מתעסק באחד העיסוקים החשובים לקהילה שהוא הסינגור והחקיקה".
ישנם שני דברים צורמים במשפט הקודם. הראשון והחשוב ביותר שיו"ר האגודה חושב שהוא מייצג את כלל הקהילה, ושולט בה. ולעומת זאת רבים מהקהילה לא יודעים מה האגודה עושה, אם ישנה עשייה כלל.
הדבר השני והלא פחות מעציב הוא שהאגודה החליטה לקחת על עצמה ולספח לה מעמד פוליטי, בעידן התאים הגאים ושני עשורים אחרי הישגה המשמעותי האחרון בפוליטיקה. בין השאר במהלך השנים האחרונות היא ניסתה לנכס הישגים של התאים הגאים במפלגות השונות והציגה אותם כשלה, בין אם הייתה מעורבת או מתכננת להתערב. האגודה כבר אינה ארגון שמעורה בפוליטיקה ואינה נותנת ייצוג פוליטי לקהילה, אותו הקהילה מקבלת מהתאים הגאים אשר יושבים יומם וליל בכנסת ועושים עבודתם נאמנה.
אם כך, לאחר כמעט ארבעה עשורים של עשייה רבה, הקמת תשתית מתנדבים ענפה ותרומה עצומה לקהילה. נראה כאילו האגודה והאנשים שבראשה החליטו לנצל עד תום את מעמדה המתפורר של האגודה על מנת לקדם את האינטרסים האישיים שלהם. וזאת תחושה מרה עבור כל אותם אנשים מדהימים ומוכשרים אשר תורמים ומתנדבים שעות למען האגודה והקהילה בישראל, להם אומר תודה.
נותר רק לקוות שהאגודה תלמד ותשתנה במהרה, או שהיא תחגוג את חגיגות ה-40 שלה לבדה.
* הכותב הוא מדריך לשעבר בברנוער ופרש מהאגודה לפני שנה בעקבות התנהלות הארגון