למעלה משנתיים, מדינת ישראל שרויה במערבולת פוליטית, מדינית, חברתית וכלכלית אשר נעוצה בחוסר היכולת של העם ונבחריו להכריע בין דעות, תפיסות עולם וגישות פוליטיות. הדבר מתבטא בחוסר יכולת לגבש מדיניות במגוון תחומים, בקושי מהותי ביישום מדיניות כלכלית בהעדר תקציב ובכאוס חברתי המוצא את ביטויו בהתפרצויות אלימות וקיטוב גואה בין שבטי החברה הישראלית.
אבל כשאנחנו עומדים בפני בחירת נשיא, אסור לנו לבקש הכרעה. תפקידי הנשיא במהותם מנוגדים באופן מוחלט לרוח הזו. נשיא או נשיאת מדינת ישראל חייבים לפסוח על שתי הסעיפים. זה התפקיד. יכולת הכלה, אוזן קשובה ורגישה, לב רחב ומרובד ומוח חד ומנוסה שיאפשר הגעה להמון פתרונות קטנים מתוך הבנה שאין בנמצא פתרון אולטימטיבי כולל - אלה התכונות הדרושות.
כאיש שמאל, אני לא רוצה נשיא שחושב ופועל בדיוק כמוני. במה יועיל לי נשיא כזה, שיצדד בכל עמדותיי באופן אינטואיטיבי? הרי הנשיא בישראל נעדר סמכות לקבלת החלטות ולכן ממילא גם אם דעתו תהיה כדעתי, הוא לא יכול לתת לי את מבוקשי. אבל אני צריך ורוצה נשיא שידע לגשר את ההוויה והצרכים שלי לאלה ששונאים אותי או חוששים מפניי. אני רוצה נשיא שיתווך אלי את הקבוצות שאני לא מכיר או מאמין שרודפות אותי. שיהיה סיכוי שיוכל למצוא מכנה משותף, שאני אולי מתקשה למצוא לראות.
כזה הוא יצחק בוז'י הרצוג. דעותיו עמו והן מרכזיות בכל התחומים ולכן הולמות את התפקיד, אבל זה לא מה שהכי חשוב. הנשיא המכהן, ראובן רובי ריבלין, הוא איש ימין ויש יאמרו איש ימין קיצוני מבחינת התפיסה המדינית שלו. אבל הוא ניחן בתכונות הדרושות כל כך לנשיא, במיוחד במדינה כמו שלנו. לאורך שבע שנותיו שאף לקרב, לחבר, להרגיע ולרפא. לא לבחור, לא לקבוע מהי הדרך. לא להכריע. כשמדובר במוסד הנשיאות, עדיף לכולנו לפעול בניגוד לאינסטינקט השבטי שלנו.
באופן דומה לנשיא המכהן, הרצוג זוכה לאמון חריג מקצה לקצה. מוערך ע"י אדמו"רים, קרוב ללב המתנחלים ותמיד היה מלא אמפתיה כלפיהם ללא קשר לתפיסתו המדינית. מתחילת דרכו מקיים דיאלוג קרוב עם אזרחי הארץ הערבים. מחויב לדמוקרטיה ולזכויות האדם, אבל תמיד האמין שהדרך להנחילם באופן שורשי היא בחינוך וקירוב לבבות ולא בעזרת מפגני ראווה וחוקים כוחניים.
את רבים מהיעדים שלו השיג דווקא בשקט, בעבודה סיזיפית ולא תוך כדי חשיפה תקשורתית. זכור לי במיוחד אירוע שמאפיין את הפעלתנות שלו, שאינה מחפשת רווחים מהירים - כולנו זוכרים בזוועה את הירי והרצח המזוויעים בבר-נוער. כל המדינה מחתה דמעה וכל המי ומי - מראש הממשלה, הנשיא ודרומה הביעו הזדהות. הרצוג היה זה שנענה מיידית להזמנתי לבוא לסיור במרכז שיזמתי - המרכז הגאה של עיריית תל אביב, כדי לבדוק יחד כיצד הוא יוכל לעזור במסגרת תפקידו כשר הרווחה. הרצוג הגיע לסיור ופגישות עבודה ללא תקשורת, אלא נטו כדי להירתם ולסייע. פירות אותו הביקור משמעותיים והשפעתם על המוחלשים בחברה ובקהילה שלנו קיימת עד היום. 
חשוב לי להדגיש כי אין עמדתי באה לשלול את מועמדותה של גב' מרים פרץ, שלה זכויות רבות מאוד והיא בהחלט דמות משכמה ומעלה. היותה אישה מזרחית (אגב, הרצוג חצי מזרחי) שעברה אסונות ובחרה בחיים ובעשייה מעיד על עוצמות מנהיגותיות שלא קיימות אצל רבים, ויתכן שבנסיבות אחרות היא הייתה המועמדת המועדפת עלי.
ביצחק הרצוג מגולמות תכונות נדירות וניסיון שאין משנה לו, דווקא במקום בו הכרעה לא דרושה ואף אינה רצויה.