הגיעה העת להיפרד. אולי זה קשור לעובדה שכבר בגיל 10 נאלצתי להיפרד מאחותי שנפטרה, לנשק את לחיה לשלום בעוד שהיא כבר איננה. יכול להיות שזה קשור לכך שנאלצתי להיפרד כשהייתי בן 8 מאבא שעזב את הבית. אולי זה קשור לפרידות מסבתא, סבא ובני המשפחה בכל פעם שעזבנו את הולנד וכשהם עזבו אותנו בישראל. אולי בגלל כל אלה למדתי להיפרד.
פרידות מבני זוג, שותפים וארגונים לימדו אותי שיעורים רבים על החשיבות הגבוהה בלסיים יפה, עד כמה שאפשר. כי ככל שנדע להיפרד יפה יותר, ככה נפחד פחות מן הסוף הבלתי נמנע. נהיה משוחררים יותר ושלמים יותר עם עצמנו. כל מסע מתחיל בצעד אחד והצעד הראשון בפרידה טובה הוא להכיר בעובדה שצריך להיפרד. ואם נגיד את האמת - זה הצעד הקשה ביותר ולא סתם רבים נתקעים איתו, סובלים בתוכו ואפילו גורמים לסבל אצל הסובבים. הניסיון שצברתי מאפשר לי לכתוב את המילים הללו בצלילות, בכבוד וברגישות המקסימלית.
קהילות הלהט"ב צריכות להיפרד.
בשלה העת לסיים את ברית שיתוף הפעולה הקבוצתי שעליו החליטו בני הדור הקודם. רוב מטרותיה של ברית הלהט"ב כבר הושגו. את הקבלה שלשמה הברית התכנסה, "תקבלו אותנו כמו שאנחנו ותעזרו לנו לקבל את עצמנו", השיגו רבים מאיתנו. השגנו את האפשרות והזכות להקים משפחות, להעמיד צאצאים, להיבחר ולהתפרנס, וטיפסנו עד ראש הפירמידה הפוליטית והכלכלית בישראל. חינכנו ילדים שימשיכו את דרכנו, כמעט בכל העולם. נכון, הפחד מאיתנו עוד קיים ועלינו להמשיך לפעול במטרה להפחית אותו. יכול להיות שלנצח נאלץ לפעול במטרה להגביר את משימת הקבלה, של כולנו, כפי שאנחנו. אבל כעת, נראה שהניסיון לעשות זאת כחלק מברית האותיות מכשיל אותנו במקום לסייע.
את המילים הללו אני כותב בזהירות ובחשש, אך את המסר הזה אנחנו חייבים להנכיח. רבים מרגישים כמוני, אך חוששים מסיבות כאלה ואחרות לומר זאת בקול רם. מאחורי האותיות שהצטרפו לברית הזו לאורך השנים, ישנן גם קבוצות שדרישותיהן אינן זהות למטרות הברית, ואף נוגדות אותה. ישנן קבוצות אשר חבריהן אינם עסוקים בדרישה לקבל את עצמם כפי שהם, אלא נאבקים על לשנות את עצמם, ואחרים - שינויים פנימיים, חיצוניים, בלתי הפיכים.
הקבוצות הללו צברו לעצמן כוח בלתי סביר במסדרונות הנהגת הקהילה והן משתיקות כל ביקורת כלפיהן. מדיניות ההשתקה והביטול, לצד הדרת כל מי שדעתו אינה תואמת הרחיקה רבים מהשיח הקהילתי. רבים הרימו ידיים ונטשו את הספינה, בעוד הפכו אפתיים או גרוע מכך - שותקים ולא מתבטאים מחשש שיהפכו מטרות עבור אותן קבוצות. 
כאשר כיהנתי כיו"ר האגודה למען הלהט"ב, הביקורת שהייתה קשה לי לשמוע במיוחד הייתה זו שהקהילה למען הלהט"ב הפכה לקהילה של השתקה. הרי בבסיס הערכים שסביבם הוקמה הקהילה נמצאת הזכות לדבר לצד היכולת להקשיב. מנהיגי הברית הנוכחיים מאפשרים לקבוצות השוליים להדיר ולהרחיק חברים רבים רק בשל דעותיהם. אך כדי שנוכל לבחון את הערכים שלנו מחדש, אין מנוס מלהטיל ספק ואף לפרק את ברית אותיות הלהטבפא"ק+. ראוי יהיה שכל אחת מהקהילות שלנו תבחן את הערכים המקוריים שהובילו אותה להצטרף לתנועה המשותפת הזו מלכתחילה.
ויש מספיק סיבות שבגללן כדאי מאוד לבחון את שיתוף הפעולה: הצניחה במספר המשתתפים במצעדי גאווה, העלייה במספר הדיווחים על אלימות כלפי חברי קהילה, סגירתם של עסקי הלילה הגאים הגדולים בתל אביב ומדדים רבים נוספים מעידים על משבר עמוק, המחייב אותנו להטיל ספק באסטרטגיה של תנועת ברית האותיות. פירוק הברית תעשה בהוקרה עמוקה והכרת הטוב על העידן שבו פעלנו וניצחנו תחת הברית הזו. חברויות אישיות, מערכות יחסים ושותפויות יוכלו להמשיך לפרוח גם ללא הברית, וגם למוסדות התנועה יהיה אופק והמשכיות, אך רק אם ידעו להשתנות ולפעול בשמם של ערכים ולא בשמן של אותיות.
אמרי קלמן הוא מנכ"ל "טרנובה" ומומחה לפיתוח קהילות. ממייסדי ליין הדרעק, בר השפגאט, הסבן אילבן והכולי עלמא. לשעבר יו"ר האגודה למען הלהט"ב.