הידיעות על מקרים נוספים של אבעבועות הקוף באירופה וארצות הברית הולכות ומתרבות והשיח סביב המחלה ברשתות החברתיות מתגבר - ולא לטובה: מסרים מבולבלים, אנשים לחוצים, מתנגדי חיסונים המכריזים על הקונספירציה הבאה ובעיקר המון מידע שגוי ומוטעה.
בעולם המערבי התגלו עד כה מעל 200 מקרים (ואף מילה על מה שקורה בחלק הדרומי של כדור הארץ) ובתקשורת מדברים כמעט באופן גורף על "הידבקויות בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים", או מכריזים כי רוב הנדבקים הם הומואים. במקרה הגרוע יותר, הדבר הופך לדאחקה, כמו זו של טל פרידמן מהשבוע האחרון: "תודו שאתם מדמיינים עכשיו מאות אלפי צועדים עם עיניים ריקות ללא חולצה ועם שלפוחיות על כל הגוף".
ואם זה נשמע לכם מוכר, אז אתם צודקים, כי ההיסטוריה וההיסטריה חוזרות על עצמן. לפני 40 שנה בדיוק התחילו שמועות על GRID - gay related immune deficiency, או בקיצור "הסרטן של ההומואים". השמועה הזאת התפשטה במהירות בתוך הקהילה הגאה ויחד איתה התגברו הקריאות ההומופוביות במדיות השונות, שהביאו איתן זינוק במקרי האלימות נגד הומואים.
רבים בקהילה הגאה התגייסו למניעת התפשטות הנגיף, ובמקביל קמו ארגונים ששמו לעצמם למטרה את חיזוקה של הקהילה הגאה, כמו התנועה למאבק במשבר הבריאות בניו יורק, ACT UP, או הוועד למלחמה באיידס שהחל את פעילותו בארץ בשנת 1985. ההתארגנויות הללו הגיעו אל כלל החברה, ללא הבדל דת, גזע, מין או העדפה מינית, במטרה להציל נפשות. אבל הן לא רק הצילו חיים, אלא גם חיזקו את הרוח והדימוי החיובי של הקהילה הגאה בפני החברה ובפני עצמה בפרט.
מנגד, היה מי שהעדיף לשתוק, לטאטא מתחת לשטיח. אני זוכר את אחת הפגישות שהתקיימו בתחילת שנות ה-90, בה השתתפו מובילי הוועד למלחמה באיידס בימים ההם, יחד עם קברניטי האגודה למען הלהט"ב, שביקשו מהוועד להוריד פרופיל כי "זה לא טוב לקהילה". גם אז ממשלות רבות, ביניהן גם הישראלית, הדגישו שמדובר בקבוצות סיכון מסוימות, ואם אתה לא הומו, שחור או עובד בתעשיית המין - אין לך ממה לדאוג. הגישה הזאת הובילה לשנאה עזה כלפי אותן קבוצות ולמוות מיותר בקרב אנשים שהאמינו ש"להם זה לא יקרה". 
אז לפני שנגיע פעם נוספת למצב בו הקהילה הגאה צריכה להילחם על השם שלה, בוא נעמיד דברים על דיוקים: אבעבועות הקוף אינה מחלת מין ואינה "מחלה של הומואים". מדובר בוירוס שעובר במגע פיזי קרוב, כמו גם ביחסי מין, פעילות שלא שמורה בלעדית להומואים. כמו איידס, אבעבועות הקוף היא מחלה בה כולם יכולים להידבק, לא רק גברים המקיימים יחסי מין עם גברים, לכן התנהלות והתנהגות בטוחה רלוונטיות לכל איש ואישה באשר הם. מעל הכל חשוב לזכור כי אבעבועות הקוף היא מחלה קלה יחסית וכיום יש דרכי מניעה וטיפול בה, בניגוד לאיידס בעבר.
אין לדעת איך והאם הוירוס יתפתח ויתפשט, אבל אנחנו יודעים טוב מאוד לאן פחד וסטיגמות, כולל עצמיות, עלולות להוביל. הייתי שם לפני 34 שנה כשנודע לי שאני חי עם HIV. הייתי שם עם הפוביות, הייתי שם כשההצהרות וההחלטות של הממשלה הובילו למוות של רבים (ביניהם בן זוגי, אחרי שהממשלה הפסיקה לתת לו ולרבים את ה"קוקטייל", הטיפול התרופתי, כי למי היה אכפת אז אם הוא מיועד להומואים וכהי עור), הייתי שם כשהדירה שלי הושחתה בגלל שאני חי עם HIV, והייתי שם גם כשהאוכל בבית החולים נזרק אלי מהפרוזדור כי אף אחד לא רצה להתקרב. אני לא רוצה להיות שם שוב, אז בואו לא ניתן להיסטוריה לחזור על עצמה.
פטריק לוי, חי עם HIV, פעיל בוועד למלחמה באיידס, בעבר כיהן כיו"ר ומנכ"ל הוועד למלחמה באיידס.