הישג מדהים נרשם במאבק לזכויות קהילת הלהט"ב, ופעם נוספת, הוכח שבכל מה שקשור לצעדים מעשיים ולא רק הצהרתיים, בג"צ הוא הכתובת היחידה בשטח. השמחה על פסק הדין ההיסטורי גדולה ומוצדקת, שכן סוף סוף לאחר מאבק ארוך ועיקש, הכיר בית המשפט באופן סופי בכך שחוק הפונדקאות הישראלי ("חוק נשיאת עוברים 1996") הוא חוק שמעגן אפליה בלתי נסבלת.
בית המשפט אף הרחיק לכת ולא אפשר לרשויות האחרות, המבצעת והמחוקקת, להמשיך ולגלגל את העוול הזה הלוך וחזור בתואנות שווא. הוא קבע עבורן עובדות בדרכו האלגנטית, אך התקיפה, ובצורה זו אמורה לנהוג רשות אשר עושה את תפקידה. אבל למרות השמחה הגדולה והקרדיט העצום שמגיע לעותרים ולשופטים כאחד, נותרו כמה נקודות צובטות שלמרבה הצער, תיקון העוול החשוב אינו מרפא.
הראשונה היא שפעם נוספת, גם הכנסת וגם הממשלה נכשלו כישלון חרוץ בתיקון עוולות מרכזיים הקשורים לקהילה הגאה. הגענו לזמנים בהם מכהנים שרים הומואים בתפקידים בכירים ולא רק מצד אחד של המפה הפוליטית, מכהנים חברי כנסת בולטים מהקהילה, וכל אלה מגובים בדעת קהל אוהדת יחסית, שמזמן כבר סבורה שיש להעניק שוויון זכויות מלא לקהילת הלהט"ב. אבל עדיין, למרות זאת, לא נמצא הרוב האמיץ והמתבקש להשגת התיקונים בדרך המרכזית והמקובלת במשטר דמוקרטי, שהיא חקיקה שמגשימה את משאלות הרוב באמצעות מדיניות ממשלתית המיישמת אותן.
בנוסף, קשה שלא לכאוב פעם נוספת את הצביעות של גורמים פוליטיים בקהילה, שהשתתפו לא פעם בקמפיין הפופוליסטי כנגד בית המשפט העליון כ"שמאלני" וכ"סניף של מרצ". אלו נטלו חלק פעיל בניסיונות להחליש את סמכויות בית המשפט, שאילו אכן צלחו, לא יכול היה להעניק לקהילת הלהט"ב את הסעד שהיא כה זקוקה לו, במיוחד על רקע האימפוטנטיות של הרשויות האחרות. גורמים אלה צריכים היום להרכין את ראשם במבוכה ולחשב מסלול מחדש, שכן פעם נוספת המציאות מוכיחה שאין לקהילת הלהט"ב משענת מלבד הבג"צ.
לבסוף, יש להכיר במציאות של תהליכי הפונדקאות בארץ ובחו"ל, שקובעת העדר היתכנות מעשית לפונדקאות המונית של גייז וגברים יחידים בישראל. בין השנים 2015-2017, נולדו בישראל 231 ילדים בהליכי פונדקאות, שהיו עד כה פתוחים לזוגות הטרוסקסואלים בלבד. לעומת זאת, בתהליכי פונדקאות בחו"ל באותן שנים נולדו 796 ילדים, מתוכם 333 ילדים שנולדו להומואים ויחידים.
מתוך הנתונים עולה שהיקף הפונדקאות המקומי אינו מצליח לענות אפילו על מחצית הדרישה של הזוגות ההטרוסקסואלים לבדם. פתיחת פונדקאות בארץ גם לגברים תעלה את הדרישה לתהליך ביותר מפי שניים, ותיווצר בעיה מהותית במתן מענה לביקוש כה גדול.
לכן, יש להניח שמספר הבקשות המאושרות יהיה מוגבל, ועם כל הרצון הטוב, משרד הבריאות יתקשה לתעדף את הזוגות מאותו המין על פני זוגות הטרוסקסואלים הסובלים מבעיות פוריות. מרבית הזוגות והיחידים ההומואים יאלצו להמשיך לכתת את רגליהם ולהוציא סכומי כסף גדולים בתהליכים מעבר לים, ועל כן יש צורך דחוף לטפל במספר נושאים קריטיים ומציקים. 
ראשית, יש לקבוע קריטריונים ברורים, שקופים והגונים לבחירת הזוגות והיחידים מקרב הקהילה שיזכו לעבור את התהליך בישראל. בניגוד לזוגות הטרוסקסואלים, הנבחרים בהתאם לקריטריונים רפואיים בעיקרם, יהיה מקום לשקול שיקולים חברתיים וסוציאליים, להיטיב עם אלו אשר יתקשו לממן ולתפעל תהליך יקר ומורכב בחו"ל ולהעדיף זוגות עם משאבים כלכליים מצומצמים יותר, אבות יחידניים וזוגות דתיים שהליך בחו"ל חסום בפניהם על רקע בעיית גיור.
בנוסף, יש להמשיך ולטפל במסגרת משרדי הממשלה בכל הבעיות המשפטיות והבירוקרטיות הרבות שעדיין עומדות בפני אלה העוברים תהליך פונדקאות בחו"ל. גם לאחר הבג"צ ההיסטורי, מרביתנו עדיין יאלצו להתמודד עם אותן מהמורות והגיע הזמן שלפחות בכך, יטפלו הרשויות האחרות, המחוקקת והמבצעת.
דר' אילן טבק אבירם, פסיכולוג קליני, מומחה בתחום תהליכי פונדקאות ופריון