אז מה זו בעצם נראות לסבית? זאת אומרת, בניכוי הבדיחות הצפויות על סגנון לבוש, תסרוקת או נעליים ספציפיות. מה זו נראות להט"בית בכלל ואיפה אנחנו, כנשים, כלסביות, כפמיניסטיות, נמצאות בתוך כל הקשת הצבעונית הזו ובמיוחד אלה מאיתנו שמעדיפות קצת יותר אפור?
בשנים הראשונות, כשרק גיליתי את המשיכה שלי לנשים, לא הסכמתי לשים על עצמי תווית, התחבאתי מאחורי ״אין לדעת״ ו״זה לא מגדיר אותי״. האמת היא, שלא הייתי גאה. פחדתי מהמילה לסבית, פחדתי מהתדמית שבאה איתה. לקחו לי כמעט שמונה שנים להבין שאף מילה לא מגדירה אותי, שאני אוסף של זהויות שונות וכל אחת מהן תורמת לאישה שגדלתי להיות גדלתי להיות גאה, מאוד גאה.
עם השנים, גדלתי גם לנתונים סטטיסטיים שמדברים בעד עצמם ובניגוד לפוליטיקאים, הם לא משקרים. אישה מרוויחה בממוצע 30% פחות מאשר גבר, שתי נשים במשק בית משותף מתחילות את החודש בעמדת נחיתות כלכלית ולסבית שהיא גם אם יחידנית – עוד יותר.
הנושא הזה אף פעם לא עמד בלב המאבק הלהט"בי. הרי בשביל זה יש לנו את "יום האישה הבינלאומי" ואת "ארגוני הנשים" ואת "הרשות לקידום מעמד האישה". למעשה, אנחנו כל כך מיוצגות שלא ברור בכלל איך האפליה הזו נמשכת.
>> "ואז שכבתי עם השותפה שלי בזמן שאנחנו בבידוד"
>> השלמות צפייה: 15 סדרות גאות מומלצות להמשך הבידוד
היום אנחנו מבינות ומבינים שאין מאבק להט"בי בלי הובלה משותפת של כל גווני הקשת. אנחנו מבינים שיש משהו קצת מוזר בכך שנשים לסביות זוכות להצלחה גדולה בזירה הפוליטית המקומית (ממיכל עדן דרך אורנה בנאי ועד לשתי סגניות ראש עיר לסביות: אור-לי ניב בגבעתיים וחן אריאלי בתל אביב), אבל מעולם לא כיהנה לסבית מוצהרת בכנסת. אנחנו מבינות שעלינו להיאבק על שוויון מלא, על חיזוק הקבוצות המוחלשות בקהילה, על הקול של הפריפריה החברתית והכלכלית ועל חיי היומיום של רבות ורבים מאיתנו.
אז מה זו בעצם נראות לסבית שאנחנו מציינים ומציינות היום? עבורי זו החיזוק לגאווה הפנימית שבוערת מבפנים החוצה, הגאווה בלהיות נאמנה ללב שלי. תזכורת שאנחנו חלק ממאבק משותף אבל שיש לנו גם את הדגלים שחשובים לנו – כנשים, כפמיניסטיות. שמותר גם לנו ואפילו חובה, להיות חלק מהמאבק לשוויון מגדרי.
זה לדעת שיש עוד כברת דרך לעבור ושאנחנו לומדות ולומדים לעבור אותה יחד, בסולידריות מלאה ולדעת שזה תלוי בנו. להבין שאם נרצה – נהיה בכל מוקדי קבלת ההחלטות. אם נצטרף לאגודה ונתנדב באיגי או בבית דרור, ונתמודד למשרות פוליטיות, ונחליט שבבחירות הבאות יש חברת כנסת לסבית – זה יקרה. כי מה שלמדנו מכל הלוחמות הכי גדולות למען שוויון לכל קבוצה מקופחת – זה קודם כל לאמץ את המאבק. לא לחכות שמישהו אחר ישיג את השוויון עבורנו. לצאת מהבית ולקחת אותו בכל הכוח. כי מי יכול עלינו? אנחנו לסביות!