זאת כבר שגרה: מצעד הגאווה בת"א פתח את עונת הגאווה, ולצידו – הלהט"בופוביה המכוערת מרימה ראש. דודו זר, דנה ורון ושאר חברים מזכירים לנו שמפגן הגאווה האדיר שלנו, 250,000 איש, הוא עדיין בועה, ושהלהט"בופוביה ושנאת הקהילה משתוללות עדיין, ברשתות החברתיות, בבתי הספר, ברחובות הערים והשכונות.
ואמנם – הבועה שלנו גדלה. מדי שנה היא הופכת לפחות ופחות בועה, כוללת עוד ועוד מהחברה הישראלית. רק לפני שבועיים פורסם בערוץ 10 סקר רחב, החושף כי כ-58% מהציבור הישראלי תומך בנישואים חד מיניים. סקר עומק שנערך ב-2016 חשף כי מקרב מתפקדי הליכוד, כ-74% תומכים בנישואין אזרחיים (13% מתוכם – לא ללהט"בים), וכך גם 85% ממצביעי כולנו ו61% ממצביעי הבית היהודי. אפילו 8% ממצביעי ש"ס תומכים בכך – נתון חסר תקדים.
ובכל זאת, הלהט"בופוביה שוטפת את השיח. יש לה פנים רבות – מרבני החושך של המכינה בעלי, דרך הדתיות ה"נאורה" של דנה ורון, התומכת בטיפולי המרה (אותם טיפולים מסכני חיים, שמפניהם מזהיר משרד הבריאות והקהילה הרפואית העולמית) ועד ללהט"בופוביה של יו"ר בל"ד זחלאקה – שהבהיר שזכויות להט"ב הן "פשוט לא באג'נדה של הרשימה המשותפת". רבים חושבים שלא כדאי לתת במה למי שמבקשים לרכוב על גבה של הקהילה הגאה כל הדרך לכותרות ולאולפני הטלוויזיה. רצון זה מובן. אבל אסור להפקיר את הזירה הציבורית לשנאה מכוערת ששוטפת אותנו.
ולא סתם היא מתגברת, ולא סתם עם פתיחת חודש הגאווה. הם מ-פ-ח-ד-י-ם. הם מפחדים מההישגים שלנו, מהתמיכה הגוברת בנו. הם מפחדים מ-250,000 משתתפים במצעד הגאווה בת"א, וממספר שיא של מצעדי גאווה שממלאים את הארץ.
יותר מהכל – הם מפחדים ממצעד הגאווה והסובלנות בירושלים. הם מפחדים ש"נטמא" באהבה שלנו את העיר המיוחדת הזאת, עיר שהם לא מוכנים להבין ששייכת גם לנו, לא פחות משהיא שלהם. הם מפחדים מ-25,000 הצועדים והצועדות שצעדו בשנה שעברה, מספר שיא – בכיפות ובדראג, משפחות וזוגות, להט"בים ותומכים - פסיפס אנושי שלם שמשקף את העיר הזאת, את המדינה הזאת, יותר מכל דברי הרשע שלהם. הם מפחדים שהציבור שלהם יכיר וישמע אותנו, את הקשיים שלנו ואת ההישגים שלנו – ויתמוך בנו.
לכן חשוב יותר מתמיד לצעוד השנה בירושלים. מאבק אדירים משתולל על דמותה של בירתנו – ואל תתנו לאף אחד לרמות אתכם – אנחנו מנצחים בו! בעשייה יומיומית, באירועי הגאווה, בשותפות הולכת וגדלה עם עוד ועוד ארגונים מכל המגזרים בה. אבל המאבק עוד לא הוכרע, והשנאה שאנו עדים לה בשבועות האחרונים מוכיחה שהם נחושים להיאבק בנו – בכל מחיר.
מי שמתנדבת בארגוני הקהילה, מי שמייצרת נראות ברשתות החברתיות, מי שחיה את חיה בגאווה למרות כל האתגרים – לוקחת חלק חשוב במאבק. עכשיו הגיע הזמן להעלות הילוך. לצעוד במצעדי הגאווה ברחבי הארץ. לעלות יום אחד לירושלים, למפגן ענק של מחאה אבל גם לחגיגה של הקהילה שלנו, של המורשת שלנו, של הוותיקות שלנו שסללו את הדרך.
>> "הוציאו אותי מהארון בפני אשתי בכפייה"
>> לא רק פתוחה או סגורה: 7 צורות זוגיות אפשריות
>> מי מהדמויות הגאות באמת גיי במציאות ומי ממש לא?
בואו נראה להם שאנחנו לא שוכחים מי מצביע נגדנו בכנסת, וחושב שלא נגבה ממנו מחיר ציבורי על כך. בואו נוכיח לרבנים בעלי, וחשוב מכך – לבני הנוער במכינה – שהשנאה של המורים שלהם היא שריד מכוער לעידן שחלף מהעולם. בואו נוכיח להם שמצעד הגאווה בת"א היה רק ההתחלה. שלא ננוח עד שיושג שיוון זכויות מלא, חירות מוחלטת מאלימות ומאפליה.
לחושך נענה במפגן ענק של אור. נתראה ב-2.8. דווקא עכשיו. דווקא בירושלים.