זה כבר נראה כמו מבול. בחודשים האחרונים יש תהלוכה של יציאות של מפורסמים ומשפיעים מהארון. ראשון היה הפרקליט הצבאי הראשי, תת אלוף שרון אפק, ואחריו באו בת חן סבג כוכבת "מטומטמת", כוכבי הילדים דניאל מורשת וג'וי ריגר, רועי בר נתן, ואחרון חביב שמצטרף השבוע הוא שחקן הכדורסל אורי קוקיה. המשותף לכל היציאות האלה, הוא שהן נעשו בלי שהופעל שום לחץ. חוץ מאשר טלפונים מהתקשורת שהציעה ראיונות אוהדים, לא היה על אף אחד מהשישה שום לחץ ציבורי, כולל לא ברשתות החברתיות. אפילו בקבוצות הסאטיריות הסגורות של הקהילה בפייסבוק, שבהן לא חסים על אחד, לא הריצו בדיחות על חשבונם.
עוד משותף לכל היציאות האלה, הוא שאין ביניהן שום דמיון. הפרקליט הצבאי הראשי דיבר בראיון לביטאון הלא נפוץ של לשכת עורכי הדין, ולא הוסיף על כך שום פעילות ציבורית. הוא לא התראיין בשום ערוץ טלוויזיה, וגם לא בלט בפעילות בתוך הקהילה. בר נתן, סבג ומורשת, יצאו בראיונות שער גדולים שנתנו לאיתי סגל ב"שבעה ימים". ריגר לעומתם, הגניבה את הפרט במדור צילומי במוסף הארץ, ואחר כך העלתה תמונה לאינסטגרם עם בת הזוג שלה השחקנית מורן רוזנבלט.
ועכשיו מגיע אורי קוקיה. הוא בן 36, יש לו בן זוג וביחד הם הורים לילדה בת שנה. הפרקליט הצבאי הראשי אפק, אמר בשעתו שחשוב לו להראות לאנשים צעירים ש"אין בצה"ל תקרת זכוכית". אפק צוטט בידיעות אחרונות, "יש לי רצון לעזור לאנשים שקשה להם להתמודד עם דברים שגם אני התמודדתי איתם". וזה בעצם כל הסיפור. כי אם אתה אדם ערכי, אתה מבין מתישהו שיש לך יכולת לעזור לאחרים, ויש עליך חובה מוסרית להשתמש בה.
יותר מזה, כאשר אתה אדם מצליח ומפורסם, ובסביבתך הקרובה והרחוקה, כולם מכירים את נסיבות חייך, זה נהיה מתישהו קצת לוזרי להמשיך ולדרוש מכולם ש"לא ידברו על זה". מה גם שבעולם הנוכחי, היו לא מעט מקרים שבהם הוויכוח בפייסבוק סביב יציאה מהארון, היה האם זו בכלל "יציאה מהארון". כך היה למשל במקרה של נדב אבקסיס, שדיבר בראיון לעיתון אחרי שנים שבהם הסתובב חופשי במסיבות ואירועים של הקהילה. ולכן סביב ה"יציאה" שלו היו דיונים שלמים שבהם היו רבים שלא הבינו למה אומרים שהוא בכלל היה בארון.
"מה יהיה במקלחות המשותפות?"
כל זה קורה כמובן כשברקע ה-me too#, והדיון הכללי על הטרדות, והצקות (נניח של אוהדי ספורט). ולכן מצד אחד הכיוון הכללי הוא שיציאה מהארון ב 2017 היא לא ביג דיל. ומצד שני זה כן ביג דיל - ביג ביג דיל! במיוחד בעולם הספורט הקבוצתי, שם יש תמיד את העניין הזה עם "המקלחות". איכשהו זה נוסע שם תמיד לשאלה "מה יהיה במקלחות המשותפות?", דיון שחלחל לאורך השנים כל כך חזק שנערים ונערות שמבינים שהם להט"בים, נמנעים מספורט קבוצתי מקצועי מפחד סביב העניין הזה.
היציאה של קוקיה אינה באה בחלל ריק. לפני ארבע שנים יצא מהארון שופט הכדורסל המוערך עומר אסתרון. היציאה שלו אולי לא הסעירה את המדינה כולה, אבל את עולם הכדורסל היא הסעירה מאוד. שחקנים, מאמנים ואוהדים, שכולם מכירים את אסתרון היטב, ומעריכים אותו, הבינו מהר מאוד, כמה ה"עניין" יכול להפוך ל"אין עניין". קוקיה בודאי ראה את אסתרון וחשב עליו הרבה. כל אדם שיוצא מהארון הוא סוג של "מגדלור", שמאיר את סביבתו. מעכשיו קוקיה הוא מגדלור. מגדלור מאוד גבוה. בהמשך יצא מהארון, וברעש גדול גם גילי מוסינזון. גם זה בוודאי עזר.
כשאסתרון יצא מהארון קוקיה שיחק בהפועל ירושלים. במועדון הזה, בקבוצת הכדורגל והכדורסל יש רצון של האוהדים לשנות את כללי המשחק. ואוהדי הקבוצה משתתפים מדי שנה במצעד הגאווה בירושלים, כשהם נושאים ביחד דגלי גאווה ודגלי הפועל ירושלים, אלה לצד אלה. האוהדים הם בעצם העניין הגדול. 'הומו' זו עדיין קללה נפוצה בטריבונות. מילה שמככבת בשירי אוהדים ואמורה להשפיל את היריב. היום שבו יפסקו השירים האלה, יהיה יום חג גדול.
>> בחן את עצמך: האם אתה מכור לסקס?
>> 9 הטיפוסים הכי בלתי נסבלים באתרי היכרויות
היציאה של קוקיה תורמת עוד תרומה קטנה ויפה לעניין הזה. ואולי עכשיו זה יחלחל גם לשדה הקשה מכולם, הכדורגל הישראלי. היה רגע, לפני יותר מעשור בערך, ששחקני מכבי חיפה של התקופה ובראשם מיכאל זנדברג ואריק בנדו התאהבו במוזיקה של עברי לידר, והיו מגיעים בקביעות להופעות שלו. זה דווח בשעתו במדורי הרכילות, אבל בעידן שלפני הרשתות החברתיות, האנרגיה הזאת לא תורגמה לשום דבר מעשי. מאז עברו הרבה שנים, ובכדורגל הישראלי, ובמיוחד ביציעים, 'הומו' היא כן מילה גסה. נקווה ששם תהיה התחנה הבאה.
