בשבוע שעבר התפרסם כאן טור דעה של נתן אילן, יועץ תקשורת פוליטית והומו ימני, בו טען כי הקהילה הגאה "מהמרת על הסוס הלא נכון" בכך שהיא תומכת במפלגות השמאל, שלדעתו הן האנדרדוג של הפוליטיקה הישראלית. לטענתו, הקהילה חייבת להתנער מהן, כי הזדהות עם מי שאינו בקונצנזוס פוגעת בה. עוד נכתב בטור כי מה שאמיר אוחנה עשה למען הקהילה ב-5 שנים, השמאל לא עשה ב-20, וכי המאמצים שלנו צריכים להיות "הידברות ושיח", גם עם אנשים כמו סמוטריץ' ובן גביר.
קהילה שלא יודעת את עברה, ההווה שלה דל ועתידה לוט בערפל
אבני היסוד של הקהילה הגאה, נבנו כ"אנדרדוג" - מסיבות מחתרתיות, מפגשים סודיים ורעיונות ומחאות שהיו הרחק הרחק מהקונצנזוס. לאורך ההיסטוריה שלנו, היינו שוליים, מודחקים ומוכים. הרעיון לזנוח את מי שלא בקונצנזוס הוא בעל אותם מאפיינים של הקבוצות שדיכאו ומדכאות אותנו, הקורא לבעלי הכוח לשמור על הכוח, ולחלשים לשלם את המחיר.
המטרה שלנו היא לא הקונצנזוס, אלא פירוק מוקדי הכוח ופיזורם. המטרה היא לערער את הקונצנזוס והנורמות החברתיות, כך שמי שלא עומד בסטנדרנט החברתי - לא ישלם מחיר, וכל רעיון המקדש את הנורמה, הוא רעיון דכאני הפוגע באוכלוסיות שלא עוברות חלק בגרון, כמו טרנסיות, להט"ב ערבים וג'נדרקווירים.
כמו שהסופרת הנהדרת אודרי לורד ניסחה: "עלינו לנוע בכיוון ההפוך מהכוחות החיצוניים השוללים את אנושיותנו, אבל גם כנגד ערכים דכאניים אשר הוכרחנו לאמץ אל קרבנו".
להבדיל מהימין, לקהילה הגאה ולשמאל יש חיבור ערכי וקשר הדוק ועמוק, לא רק כי אנשי השמאל היו הראשונים לתמוך בנו, אלא כי לשניהם ערכים משותפים. הימין, המזוהה עם ערכים שמרניים פטריארכליים, לעולם לא יוכל להעניק לנו מקום כמו השמאל, המזוהה עם ערכי השוויון והחופש. אם אני, כלהט"ב, שמאמין בשוויון למען עצמי והקהילה שלי, מתעלם מאי השוויון והצדק שנעשה לאוכלוסיות מוחלשות נוספות, כמו ערבים ומבקשי מקלט, אוכלוסיות שהימין רמס ודרס, הרי שאין לי הצדקה לדרוש שוויון לעצמי.
במאבק שלנו, אנו מחויבים לשאול את עצמנו למה מגיע לנו שוויון? ואם נחקור ונגלה כי כולנו ילדים של אלוהים, הרי שאז נבין כי השוויון והחופש שאנחנו דורשים, זה אותו שוויון וחופש שהערבים ומבקשי המקלט דורשים. ועל כן, ראוי להבדיל בין פוליטיקאים התומכים בי כי אני סקטור עם מנדטים (כלומר כלי), לבין פוליטיקאים התומכים בי כי יש לנו ערכים זהים.
בשביל לסגור פינה קטנה: להבדיל מהימין, שלא מגנה אמירות להט"בופוביות, לפני שבועיים כשאחמד טיבי יצא באמירות כאלו, כל מפלגות המרכז שמאל גינו את ההודעה וגם ארגוני ונציגי הקהילה: ניצן הורוביץ, האגודה למען הלהט"ב, חוש"ן, עידן רול, יוראי להב-הרצנו, מפלגת העבודה, זהורית שורק וגל אוחובסקי.
בואו נשים את זה על השולחן - ההצבעה לימין היא פגיעה בערכים של הקהילה
לשר אמיר אוחנה יש הישגים והוא ראוי לקרדיט על דברים שהצליח לעשות למען הקהילה, אבל ההישג המרשים ביותר הוא איך שרמס בצורה כל כך מדהימה את המשמעות של זהות להט"בית ונטייה מינית, עד כדי כך שאף אחד לא מופתע כי השותפים הטבעיים של מפלגתו הם סמוטריץ' ("הומופוב גאה") ומפלגת נעם (שהקבילו אותנו לניאו-נאצים בקמפיין הבחירות שלהם).
מפלגת נעם תקפה אתמול את השר אוחנה על היותו הומו, ובתגובה הוא הפנה אש לשמאל: "גורמים להט"בופובים יש גם בימין וגם בשמאל", אמר. אבל במרוץ על ההומופוב הגאה, סמוטריץ' נתן פייט. קצת לאחר הדברים של מפלגת נעם הוא אמר: "יש לי ויכוח ערכי עם תרבות הלהט"ב - אסור לתת להם להתחתן". בכך הוא חותם את דבריי - לקהילה הגאה אין מה לחפש בימין הרי שאנו נאבקים על ערכים ולא רק זכויות.
דווקא הקו הנוקשה, בו אנו תוחמים את הגבולות לפוליטיקאים של מה מותר ומה אסור להם להגיד (כמו רפי פרץ), זה מה שהצליח להרתיע אותם להתהדר בלהט"בופוביה. אין לנו מה למצוא בימין, עד כה הוא מוביל אותנו לסיפוח משיחי, מפקיר נשים להירצח, מבטא עמדות גזעניות והופך את כל מי שלא מיישר עמו קו לבוגד או "מיזנטרופ".
הלהט"בופוביה לא נגמרת במסדרונות של הקיצוניים: את הקריירה הפוליטית שראשי מפלגות הימין הממלכתי, גדעון סער ("משפחה זה רק אבא ואמא"), ליברמן (שניקול ראידמן טענה השבוע כי ביקש להרחיק ממנו הומואים), ובנט ("לא אמרתי שנקדם שום חוק למען זכויות להט"ב") הם עשו על ראשנו. שתקו כשחבריהם ירו דברי שנאה כלפינו. עכשיו, כשאנחנו סקטור עם מנדט, הם נזכרים להתחנף, באותו הזמן שהם משתמשים בערכים בהם אנו נלחמים כלפי הזרים והחלשים. צר לי, אבל מהימין שהקביל אותנו לבהמות ורומס זכויות מיעוטים, או מהימין שנותן גב לכנות אזרחים "בוגדים" ולהשתלח בחלשים, לא תבוא הגאולה ושוויון הזכויות.
לא אוכל לסיים טוב יותר, מאשר עם דבריה של אודרי לורד: "אם אנחנו מתכוונים למנוע מהכוחות העצומים הערוכים נגדנו מלבסס היררכיה כוזבת של דיכוי, עלינו לחנך ולהרגיל את עצמנו לראות בכל מתקפה על שחורים, בכל מתקפה על נשים, כמתקפה על כל מי מאיתנו שמכירים בכך שהאינטרסים שלנו לא באים לידי מימוש במערכות בהן אנו תומכים".
דון קרליק הוא פעיל להט"ב ומנהל סושיאל ב"שלום עכשיו"