למרות כל מה שתיכף תקראו, זה לא סיפור אהבה. היה לי פעם אהוב. הוא נכנס לחיי כמו טעות שנכתבה מראש, במקרה, במפגש נטול מחויבות ונטול בגדים. שום דבר לא הכין אותי באותו הלילה לשני הדברים שהיו עתידים לקרות – לכך שישאר בחיי משך תקופה לא מבוטלת, וההפתעה האמיתית שהיתה הדרך שבה יצא מהם.
ובכן, במקום להתנהג כמצופה ממנו באותו הלילה, שהיה אמור להיות חד פעמי להחריד, התעלם לו האהוב מכרכרת הדלעת שחיכתה לו מתחת למרפסתי כשתם הטקס, שינה את חוקי המשחק, ונשאר. נשאר ימים ולילות, התמודד עם אהובו הקודם והפרידה ממנו, בילה בצל הבלקונה מצאת החמה עד שהוציא לי את הנשמה.
העונות חלפו להן באגדה העיוורת שלנו, עד שביום בהיר אחד, אחרי כמה חודשים בהם החריב את לבי עד שנעתקה נשימתי, נעלם. בבת אחת. בלי שום התרעה או הכנה – בלי לענות לטלפונים, בלי לסמס, להגיד שדי או לקיים שיחת פרידה. התפוגג כמי שגויס למשימה חשאית מעבר לקווי האויב.
ברגע אחד נפערה לה האדמה מתחת לרגליי, ולקחו לי שלושה שבועות תמימים להבין שהאהוב שלי לא חולה, או מדוכדך, או סתם לא קומוניקטיבי. רק אז הכתה בי התובנה, נפלתי קורבן לאחת התופעות המשונות ביותר בעיר - האהוב שלי התגלה כעוד 'גבר נעלם'. קספר. הודיני.
במצבים כאלה רובנו נספר לעצמנו סיפורים וננסה בכל מחיר לשמור על האהבה שלנו קרובה לליבנו. אבל בסופו של דבר האופוריה תסתיים, ולא יהיה מנוס מהתובנה שהאהוב בסך הכול בן זונה. מדובר באחת התופעות המכוערות, האלימות אפילו, שרק אפשר להעלות על הדעת. כל כולה פחדנות וחוסר יכולת להתמודד. הפאסיב-אגרסיב האולטימטיבי.
אחרי פרידות נוראיות שכאלה, קיימת הנטייה להאשים את עצמנו, 'איך לא שמתי לב והכנסתי לחיי רוח רפאים אנושי'. אבל האמת היא שכל אחד מאיתנו עלול להיות 'גבר נעלם'. אין לאותם נעלמים סימנים מזהים, ואין שום דרך להימנע מתסריט הבלהות. ועדיין, קצת חמלה וכבוד עוד לא הרגו אף אחד. הרי מי מאיתנו לא היה רוצה שינהגו בו כפי שהיה נוהג באחרים?
אין הצדקה לחוסר ההתמודדות הזה שמשאיר את הצד השני משותק, בלי יכולת להבין או להפנים את המצב החדש. אפילו בלי "זה לא אתה, זה אני". פרידות הן דבר לגיטימי שקורה כל הזמן. אנשים משתנים, תכניות מתגבשות ומתחלפות, ורגשות עלולים לשנות את עוצמתם, אלא שאפשר להפריד כוחות בצורה שתסייע להתגבר על הפרידה גם עבור הצד הפגוע והננטש.
אחד הדברים שגברים רבים בקהילה מייחסים לעצמם הוא רגישות יתר. רובנו נוטים לחשוב כי החיבור לצד הנשי נותן אותותיו, ומרבית גברברי הקהילה יהיו גם מחוברים לרגשותיהם, ליכולת ההכלה שלהם ולאינטיליגנציה הרגשית המפותחת ביחס לשאר האוכלוסיה, אך בסופו של דבר מדובר במיתוס נוראי. הרי מי מאיתנו לא נתקל, בשלב כזה או אחר, באותם קספרים והודינים, שרק עושים קסם קליל ונעלמים כלא היו?
בפעם הבאה שאתם רוצים לסיים את הקשר עם הפרטנר שלכם, בין אם מדובר בדייט הראשון, הדייט החמישי או חגיגות השנתיים יחד - תעצרו רגע אחד ותסתכלו במראה. האם אתם באמת רוצים להיות הדושבאגים הגדולים בהיסטוריה? אין לי ספק שלא. תהיו כנים. איתו ועם עצמכם. האמת תמיד קלה יותר מאשר להסתיר ולברוח, היא מורידה חתיכת סלע מהלב, אסטרואיד ענק של חנק בגרון, ומאפשרת לעלילות להסתיים בשלום, כשהן מפנות את מקומן לחוויות חדשות במקום להותיר את הצד האחר עם התהייה התמידית – מה קרה?
אז בפעם הבאה שאתם רוצים להיפרד, תעשו לנו ולעצמכם טובה ובמקום להיעלם - תהיו גברים.