לפני כשנתיים, סמוך להשבעת הממשלה הנוכחית, התקיימה הצבעה היסטורית במליאת הכנסת. שלושה חברי כנסת מהקואליציה המיועדת, שהיו צריכים להיות נוכחים במליאה כדי להצביע בעד, השפילו מבט ואף הרכינו את ראשם בעת שחבר כנסת אחר מהקואליציה נשא נאום מעל דוכן המליאה. הוא היה צפוי להתמנות עוד רגע לתפקיד הנכבד של יו"ר הכנסת, אך חטאו היה בכך שהוא הומו מוצהר.
אמיר אוחנה מונה לבסוף ליו"ר הכנסת, אך זו לא הייתה הפעם הראשונה או האחרונה שחבריו למחנה הפוליטי ביזו אותו בפומבי בשל נטייתו המינית. כבר כשהושבע לח"כ ב-2015 החליטו חבריו לקואליציה מהמפלגות החרדיות להחרים את האירוע ולא להגיע.
הרב הראשי לשעבר, ששימש כרב העיר ירושלים עד לא מכבר, הרב שלמה עמאר, כבר הספיק לבזותו פעמיים: כשנכנס אוחנה לכנסת הצהיר הרב עמאר ש"בוחרים לכנסת אדם שהוא דוגמא לתועבה"; ובהזדמנות אחרת באותו זמן אמר, באותו הקשר אך בלי לנקוב בשמות, שיש אנשים ש"ממנים אותם לתפקידים שנקראים תפקידים מכובדים. איבדו את כל הבושה". הרב עמאר עקבי בנושא אוחנה - רק לפני מספר חודשים הוא סירב ללחוץ את ידו של האחרון ולא היה מוכן לשבת לידו בזמן הלוויה של חלל צה"ל ממשפחה חרדית.
גם לאחר מינויו לתפקיד, אוחנה לא רווה נחת. מספר מועט של שבועות לאחר כניסתו לתפקיד הוא הגיע לנחם את ידידו אריה דרעי, שזה עתה קיבל את הבשורה על פסילתו לתפקיד שר בממשלה בבית המשפט. אוחנה זכה לקבלת פנים צוננת בשכונת הר נוף החרדית בירושלים ואף ספג קריאות "בוז" מאנשים שנכחו במקום. אולי תרמה לכך התבטאות של דרעי עצמו בישיבת הסיעה של ש"ס לאחר מינויו של אוחנה, שבה, לפי הפרסום, הוא אמר שברח מיד אחרי הנאום של יו"ר הכנסת הטרי וכי הוא "לא מבין את הח"כים החרדים שהלכו לחבק אותו אחרי הנאום הזה". הוא אף טען שנתניהו "עקץ" אותו בעצם המינוי.
האם ייתכן שכל זה הוא נחלת העבר? לפני שבוע וחצי נרשם אירוע "היסטורי" במליאת הכנסת - הדלקת נרות חנוכה. למה היסטורי? משום שעד החנוכה הזה לא נערכה במליאת הכנסת הדלקת נרות. מקובל כי בימי החנוכה המליאה ננעלת בשעה מוקדמת על מנת לאפשר לחלק מחבריה למהר לביתם, או לסניף הפוליטי הקרוב ולהספיק להדליק נרות לאחר שקיעת החמה. אבל הפעם קרה מקרה, המקרה עצוב: רה"מ נתניהו הובהל מבית החולים וח"כ בועז ביסמוט מהשבעה על אמו כדי להצביע על חוק תקציבי בגלל המרד. לא של המכבים, של בן-גביר.
עם תום ההצבעה, בשעת ההדלקה, הוחלט להביא את חנוכיית הכנסת למליאה ויו"ר הכנסת אוחנה הדליק נרות ובירך ולאחר מכן המשיך לשירת "הנרות הללו" ו"מעוז צור". לכאורה, ניצחון סמלי; אותו אוחנה שהרב הראשי לשעבר מסרב ללחוץ את ידו, שהח"כים החרדים מחרימים את השבעתו ותושבי השכונה החרדית מגדפים – הנה הוא ולא אחר מדליק נרות ברוב עם והדרת מלך.
אז זהו, שלא. נשיא מועצת חכמי התורה המיועד והרב הראשי לשעבר, הרב יצחק יוסף, נתפס השבוע בהתרה נוספת של חרצובות לשונו. הפנינה השבועית הייתה מכוונת כלפי חוק ה(אי) גיוס, שהוצג היום (שלישי) בוועדת חוץ וביטחון בכנסת. הרב יוסף מצא את הסיבה לכך הממשלה מתמהמהת בחקיקת החוק, שאמור להסדיר את מעמד בני הישיבות ולאפשר השתמטות משירות בצה"ל: אוחנה. הוא הסיבה.
לפי הדיווח, עצם כהונתו של הומו מוצהר כיו"ר הכנסת משבשת באופן פלאי את העסק. מדובר כנראה בשיבוש משמיים, שכן עוד הוזכר שזו הסיבה לדידו של הרב יוסף כי לממשלה הזו "אין סייעתא דשמיא", כמאמרם של חברי הכנסת דרעי וגפני בעבר. זה לא שאוחנה חוסם בגופו ובמסגרת תפקידו את חוק הגיוס - הרי החוק עומד להגיע לוועדת החוץ והביטחון ולא שמענו את יו"ר הכנסת מתבטא נגדו. אלא, שכנראה עצם עובדת היותו של אוחנה חלק מקהילת הלהט"ב מפריעה לקארמה הממשלתית.
והנה הוכחה ברורה וחד-משמעית: ההנהגה החרדית, הפוליטית והרבנית, אינה מעוניינת ואינה מסוגלת לקבל אורח חיים שאינו עולה בקנה אחד עם ערכיה. חלקם אף יעשו מעשה אנטי-יהודי המנוגד לקדימותה של "דרך ארץ קדמה לתורה" - הם ישמיצו, יבזו וישפילו אדם שאמור להיות שותף שלהם רק בשל שייכותו לקהילת הלהט"ב. הם זקוקים לאצבעות של אוחנה ושל חברים אחרים פרו-להט"בים בליכוד לטובת הצרכים הקהילתיים שלהם, אבל גם אם הראש והרציונל מבין את זה, נראה שהלב במקום אחר לגמרי. יו"ר הכנסת אמיר אוחנה אמר בנאום שבו הרכינו ראש חבריו החרדים כי "הכנסת הזו לא תפגע באף משפחה כמו שלי". אולי הכנסת הזו לא, אך אם הדיל הפוליטי הזה ימשיך, אולי זה יקרה כבר בכנסת הבאה.
תני פרנק הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן