אני נשאלת המון פעמים למה בחרתי להיות פונדקאית. לאנשים שלא מכירים את התהליך, אלו שמגיעים מבחוץ ולא עברו אותו בעצמם, קל לפתח סטיגמה מאוד ברורה. קל להם לחשוב על הפונדקאיות כ"נותנות שירות" או כמו "רחם להשכרה". קל להקצין ולהרחיק לכת עד לכדי קריאות "ניצול". קל להם לחשוב ככה כי הם לא דיברו עם אף פונדקאית בעבר, כי הם לא שמעו את מה שיש לנו להגיד, כי הם קושרים את הפונדקאות בארה"ב למה שהיה אולי נהוג בעבר במזרח הרחוק. אז אני כאן כדי לשבור את הסטיגמה הזו. כדי להכיר לכם את התהליך מנקודת המבט שלנו הפונדקאיות, כדי להבהיר על איזה דבר נפלא אנחנו מדברים.
נעים להכיר, אני סטייסי לודלו, בת 34 מפורטלנד אורגון ואני הייתי פונדקאית לא פעם אחת, אלא פעמיים. הייתי פונדקאית עבור שני זוגות, אחד הטרוסקסואלי ואחד חד־מיני, שניהם מתל אביב. אני נשאלת המון לסיבה בגללה בחרתי להכנס לזה ואני תמיד יודעת מה לענות. הסיבה ברורה מאליה – זו המתנה שאני, ילדיי ומשפחתי קיבלנו מהדרך הזו. מרגע ההפרייה ועד ללידות דאגתי שבעלי וילדיי יקחו חלק פעיל בתהליך ויעברו גם הם, כמוני, חוויה מדהימה ומעשירה.
להיות פונדקאית זה להעניק את המתנה הגדולה ביותר שאפשר להעניק למישהו, אבל הרבה יותר מזה, זה לימד את ילדיי מהי אהבה בצורה שלא יכולתי ללמד אותם בעצמי. אהבה ייחודית שבשום דרך אחרת לא הייתה יכולה למצוא את דרכה לחיי הילדים שלי ועל זה אני מודה בכל יום ויום.
חיבור ממרחק של חצי עולם
קשה לי לתאר במילים כמה מדהימה הייתה החוויה. זכיתי לעזור להקים עוד שתי משפחות נפלאות, להכיר אנשים נהדרים ולבקר בתל אביב (שלוש פעמים!) שהיא עכשיו אחת הערים האהובות עליי בעולם, מה שכנראה לא היה קורה אחרת. למרות החששות שהיו לי לפני שהתחלתי את התהליך, היה לי חשוב לעבור אותו. חששתי בגלל שלא ידעתי איך יראה הקשר ביני לבין ההורים, לא ידעתי איך המשפחה שלי תקבל את זה ואיך אתמודד בעצמי עם גודל האחריות, אבל מהר מאד כל החששות הללו הופרכו.
עוד בשלב חתימת החוזה הופתעתי לגלות שדעתי חשובה לא פחות מדעת ההורים המיועדים בהחלטות מהותיות על צורת התהליך, הופתעתי מהיחסים החמים מולם ומהטבעיות בה התנהלו הדברים. הופתעתי לגלות שאני צלע במשולש כמו כל אחד מההורים המיועדים, להבדיל ממה שנראה לאנשים מבחוץ, שאנחנו בתוך זה ביחד ושאני לא רק עוד אבן דרך בתהליך שלהם. זה נהיה מאוד מהר "התהליך שלנו" כבר מהרגע בו קיבלתי את האופציה לבחור למי לעזור, והם קיבלו את האופציה לבחור מי תעזור להם.
שיחות וידאו אפשרו להם לקחת חלק בכל פגישות הרופאים מתחילת התהליך ועד סופו, ואפשרו לנו לתקשר בצורה נעימה ונוחה, אבל זה לא היה הכל. התקשורת המשיכה להיות נוכחת גם בין פגישות הרופאים וחיברה בינינו על רקע החוויה המשותפת הזאת, גם כשלא עמדה החלטה חשובה על הפרק. עם זוג אחד פתחנו קבוצת וואטסאפ של שלושתינו בה שיתפנו הכל, החל מתמונות וסרטונים של התינוקות הבועטים ועד לתחושות אישיות של שלושתינו. עם הזוג השני ההתנהלות הייתה שונה, דיברתי בעיקר עם אחד ההורים ולעתים פחות תכופות.
מה יכולתי לבקש שיהיה משמעותי יותר ממשפחה?
אמנם כל תהליך פונדקאות הוא מעט שונה, בכולם הרגשנו כולנו חיבור טבעי, חיבור שבא לידי ביטוי בצורה שהכי נוחה לנו. התקשורת היא המפתח לתהליך נעים לכל הצדדים, וברגע שרמת התקשורת נקבעה בינינו בצורה פתוחה וחופשית, היא זו שפתחה לנו את הדלת לקשר המדהים שאנחנו שומרים עליו עד היום.
אני יודעת שאני הייתי צלע משמעותית בהפיכה שלהם להורים, בהקמת שני תאים משפחתיים שמחים ומאושרים. בביקורים שלי בישראל הכרתי את הרחובות בהם יגדלו הילדים ואת המשפחות והחברים שילוו אותם באהבה גדולה לאורך חייהם. אני דאגתי שיהיו נוכחים, גם אם רק בשיחת וידיאו, בכל פגישה עם כל רופא והם דאגו שאכיר, אראה ואהיה נוכחת בבית החדש בו יגדלו התינוקות הללו, יצמחו ויתפתחו.
>> מי מתוך 21 כוכבי הפורנו של גייז בכלל סטרייט?
>> "קרא לי בשמך" הוא הסרט הגאה החשוב של העשור
אני שמחה שאני יכולה להגיד היום, באופן חד משמעי וברור, שאני לקחתי חלק בבניית שתי המשפחות האלו ושהן, ללא ספק, תמיד יישארו חלק משמעותי גם מהחיים שלי ושל המשפחה שלי. זו הסיבה שבחרתי להיות פונדקאית, וזו הסיבה שחזרתי ועשיתי את הבחירה הזו שוב גם בפעם השנייה. אני נתתי להם את המתנה הכי גדולה שיכולתי להעניק, והם העניקו לנו גם הם מתנה מעצמם – מה יכולתי לבקש שיהיה משמעותי יותר ממשפחה?
את הסיפור המלא של סטייסי תוכלו לשמוע בכנס הפונדקאות הגדול שיתקיים בדיזנגוף סנטר ב-16/3