(גד גולדברג כותב בשם בדוי)
הצל אמר שלנתנאל אזולאי יש קרם ברולה על השפתיים. נתנאל אזולאי הגיש תלונה נגד הצל במשטרה. הצל אמר שבן זוגו של אזולאי אוהב גברים בסאונה, ואזולאי הראה שלקליפ של הצל יש מאה אלף צפיות למרות שהצל דיבר על חצי מיליון. שניהם כבר איבדו מזמן כל טון ענייני, ומשתמשים בוויכוח הפוליטי שלהם בפייסבוק כדי למשוך אחד לשני בצמות. ומי שלא מאמין לי מוזמן לגלילה קצרה בפידים של שניהם; הוא אמר לי ככה, והוא אמר לי ככה. אתה הומו, אתה גזען. אני אגיד אותך למשטרה! אני לא מפחד ממך! די. גט א רום.
לפני שאני ממשיך, שתי נקודות על נתנאל אזולאי: הראשונה - אני מאוד מעריך אותו. הוא פועל למען זכויות להט"ב, הוא הסתנן באומץ לטיפולי המרה ובאופן כללי אני חושב שאנחנו מסכימים על הרבה דברים. הנקודה השניה היא שאין לי בעיה עקרונית עם ויכוחי פייסבוק מיותרים. הרי גם אני זונת תשומת לב. עד כמה אני אוהב תשומת לב? בכיתה ב׳ אמרתי למורה בשיעור חברה שיש לי משהו חשוב לומר, ובאתי לקידמת הכיתה והראתי לכולם את התחת שלי. עד כדי כך אני אוהב תשומת לב. עד כדי כך שאני כותב במאקו כל מיני דברים פרובוקטיביים רק כדי שיכתבו לי תגובות.
כך שאני לגמרי מבין אנשים אחרים שאוהבים אקשן, באמת. אני האדם האחרון שישפוט. אבל למרות כל פועלו והשירות הטוב שאזולאי עושה, הוויכוח הספציפי הזה כבר איבד מזמן כל קשר לקהילה, ומפריע לי שהוא חותם פוסטים עם "שמים סוף להומופוביה". אם הוא רוצה להתקוטט וירטואלית עם הצל, שיהיה לו לבריאות. רק שלא יגרור את כל הקהילה למאבק הזה.
בנוסף, ופה אני מגיע לחלק בו אני אומר את ההפך ממה שכולם חושבים רק כדי לקבל תשומת לב (זוכרים?), אני חושב שהצל יכול לעזור לנו לקדם את הקהילה הגאה בארץ. הצל מוביל דעת קהל, אם נרצה ואם לא. ויש לי הרבה מה להגיד על האחריות של המדינה, שהגיעה לסיטואציה בה הוא מוביל דעת קהל, אבל זה המצב. אנחנו יכולים להמשיך לצעוק ״בוּר" או "טיפש" ולקוות שיום אחד כל האנשים שנוהים אחריו יקבלו פתאום הארה שהם טועים, ויבינו סוף סוף ש"האמת המוחלטת והנכונה" היא אצלנו.
או שאנחנו יכולים להגיד להם ״היי, אנחנו לא מסכימים כמעט על שום דבר, אבל הנה משהו אחד שאנחנו כן מסכימים עליו. בואו נתחיל משם ונראה איך מתקדמים הלאה״.
יש המון אנשים במדינה הזאת שאייקוני הרשת והתרבות הגאים לא הכי מדברים אליהם. ונכון שזה כיף לקרוא לאנשים שעשו לייק לצל "בבונים" ולהרגיש נאורים יותר, אבל אני מאמין שצריך להושיט יד לכולם. אני מאמין שכל אחד יכול להכניס דברים טובים לחיים שלי ממש כמו שאני יכול להכניס טוּב לחיים של אחרים ואחרות, והצל יכול להיות הגשר של הקהילה שלנו להרבה אחרים ואחרות כאלה. הצל כבר חיתן זוג הומואים, הוא הצהיר במפורש שהוא זורם עם זה, אז למה לא לנצל את זה? למה לא להביא אותו לצעוד איתנו במצעד הגאווה בירושלים? רק נראה את להב"ה מתעסקים איתו.
יותר מגניב, פחות לייקים
"פינק וושינג" הוא אחד המושגים השנואים עלי. אפשר להגיד שמישהו עושה לפעמים דברים שהם בסדר (נגיד, לקדם זכויות של הומואים) ולפעמים דברים שהם לא בסדר (נגיד, להסית לאלימות נגד שמאלנים). אפשר להסכים עם האחד ולהתנגד לשני וזה לא מוריד מערכו של אף אחד. מי שלא מסוגל להכיל מציאות שבה קורים דברים שהם גם טובים וגם רעים, וחייב להגיד ״פינק וושינג״ כי אסור להסכים עם שום דבר שהצל עושה אף פעם - חי בעולם דמיוני. ״פינק וושיניג״, ״נשים וושינג״, ״צמחונות וושינג״ - מי שמתייחס לכל אחד שלא חושב בדיוק כמותו כאל מכונת כביסה, סופו להישאר עם בגדים נקיים מאוד, אבל ממש מעט התקדמות בחיים.
ותאמינו לי, אני לא מסכים עם המון דברים שהצל כותב. במקרה הטוב אני לא מסכים, ובמקרה הרע אני נשאר המום מול המסך ואומר ״אבל, אבל מה? מה קורה פה?״. אני לא מסכים עם דעותיו הפוליטיות, לא מסכים עם הדרכים בו הוא מביע אותן, ומאוד לא מסכים עם זה שפעם הוא הוביל הפגנה שנגמרה במכות לאנשים שישבו בבית קפה.
אבל כשהוא מחתן שני הומואים ואומר שיש מקום לאהבה שלהם, עם זה אני מסכים. ואני מסוגל להכיל מציאות שבה אני ממש לא מסכים עם מישהו בנושאים מסוימים וכן מסכים בנושאים אחרים. אני אפילו חושב שהנושאים שאנחנו כן מסכימים עליהם יכולים לעזור לנו להתקרב ולחיות ביחד, במקום להתרחק אחד מהשני וליצור עוד פילוג ושנאה. אני יכול להפגין עם שוברים שתיקה מול הפגנה של "האריות של הצל" ואז לקרוץ שם למישהו ולהגיד לו "היי, אנחנו הכי הפוכים שאפשר אחד מהשני כרגע, אבל לא תמיד. יש לנו בסיס משותף. וזה משאיר אותנו בני אדם גם ברגעים האלה".
וזה קשה כי זה אומר לשים את האגו בצד. זה אומר לוותר על הסיטואציה הזאת שבה אתה מקבל המון תגובות תומכות כי העליבו אותו עם איזה הערה על קרם ברולה ולהתרכז באיך הופכים את החיים בארץ הזאת לטובים יותר בשביל כולם. יותר מגניב, אבל פחות לייקים.
ואם נתנאל אזולאי, או כל אישיות רשת אחרת לצורך העניין, לא יכולים להשלים עם הצל, אם התהום ביניהם גדולה מדי, זה בסדר. לגיטימי. זה עדיין לא מאבק של הקהילה. תלונה במשטרה נגד עלבון פרטי היא לא המאבק שלי. המאבק שלי, למשל, הוא להביא למצעד הגאווה בירושלים כמה שיותר אנשים, כמה שיותר מגוונים, מכמה שיותר מקומות בישראל. גם תומכים של הצל. הריב הזה הוא לא המאבק שלי בהומופוביה. הוא יותר מזכיר את המאבק שלי ביואב לובלין בכיתה ח', ואני עברתי את כיתה ח'. בואו נעבור אותה כולנו.