צבועים ללא גבולות: מזוכיסטי וחסר מודעות הן רק חלק מהמילים בהן ניתן לתאר את אירוע המחאה האחרון של "אלקאוס", ארגון להט"ב ערבי שפועל בישראל ומתיימר לייצג את הקהילה הגאה ב"פלסטין כולה".

את המחאה, שהתקיימה מוקדם יותר החודש, ערך "אלקאוס" תחת הכותרת "צרחה קווירית לחופש 2021". במחאה השתתפו כמאה מפגינים והם צעדו מהכיכר המרכזית במושבה הגרמנית לכיוון הגנים הבהאיים. עד כאן, מטרה חשובה מאין כמוה. כולנו מבינים עד כמה מצבם של להט"ב ערבים, ובפרט אלו החיים בשטחי הרשות ועזה, קשה עד בלתי אפשרי, וכן - חשוב לזעוק את זעקתם.

הבעיה מתחילה כש"אלקאוס", הרשום ברשם העמותות בישראל ופועל משטחה, מקיים את המחאה לדבריו "בכיכר האסיר ובחיפה הכבושה". היא ממשיכה כשהארגון מקדם דרך המחאה לא מסרים פלסטיניים, כי הרי כל אדם זכאי לדעה והגדרה עצמית, אלא אנטי ישראליים מובהקים. את המחאה הזו, לדוגמה, קשר הארגון ל"התנגדות האיתנה בשייח ג'ראח ובשער שכם בירושלים הכבושה", והמפגינים שנכחו בו קראו קריאות נגד "הכיבוש והמוסדות הישראליים". 

אבל המזעזע מכל - "אלקאוס" חיבר את המחאה הגאה עם הפרעות האלימות שפקדו את ישראל במאי האחרון, כשברקע מבצע "שומר החומות". כזכור, בימים ההם, שלא החמיאו לאף אחד, פורעים ערבים ביצעו לינצ'ים ביהודים, שרפו בתי עסק בבעלות יהודית ורצחו שלושה אזרחים יהודים: יגאל יהושע ז"ל בלוד, אביר הר-אבן ז"ל בעכו ודסטאו ביסט ז"ל ברמלה. 

"בסבב הלחימה האחרון אתגרו אותנו כעם פלסטיני בגלל הפיצול הגיאוגרפי הקולוניאליסטי", אמר אחד מפעילי הארגון בסרטון שהופץ ברשתות ימים ספורים לפני ההפגנה, במה שעוד עלול היה להתפרש בתור קריאה לפעולה אלימה. "התקוממנו נגד הקולוניאליזם ומוסדותיו. נגיע להתקומם שוב עם זעקה קווירית לחופש. הקריאה יוצאת מחיפה בשיתוף טרנס, הומואים ולסביות מכל פלסטין וקולה יגיע לרמאללה, יפו, חיפה, ירושלים, עזה ופלסטין כולה". 

במילים פשוטות יותר - בלב ליבה של מדינת ישראל התקיימה הפגנה נגד קיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית ונגד החוקים המאפשרים למפגינים להפגין מלכתחילה, באמתלה של מאבק למען זכויות להט"ב. מטרתו הרשמית של הארגון, לפחות על הנייר, היא "בנייה וחיזוק של קהילת הלהט"ב הפלסטינית, איתור ומתן מענה לצרכים שלה, הגברת מודעות חברתית כלפי שונות מינית ומגדרית בחברה הפלסטינית וקידום חברה מגוונת ופתוחה". כשקוראים זאת כך, אפשר רק לחבק את הארגון ואת המאבק הלגיטימי שלו, אבל "אלקאוס" מצהיר דבר אחד בעברית, ומתנהל בערבית כמו זרוע התנגדות או שלוחה נוספת של BDS, ואם נסתמך על העמודים אחרי הארגון בטוויטר, זה עוד עשוי להיות נכון. 

הדבר בלט במיוחד באוגוסט 2019, אז הציבה משטרת הרשות הפלסטינית את בכירי "אלקאוס" עצמם כמטרה והכריזה כי תאסור כל מי שמבצע פעילות להט"בית בשטחי הרשות, לא בדיוק קרקע פורייה ל"קידום חברה מגוונת ופתוחה". התגובה של "אלקאוס" לידיעה הייתה מופרכת - הארגון האשים את ישראל בהחלטת המשטרה הפלסטינית, תוך התעלמות מוחלטת מעוצמת ההומופוביה הרווחת בחברה הערבית ורדיפת להט"ב בשטחי הרשות. 

הזמנה להפגנה של

"לצד התמיכה בקהילה הלהט"בית בחברה הפלסטינית, אלקאוס פועלים לחופש מהכיבוש הישראלי הקולוניאליסטי", הגיבו אז בארגון ממקום מושבם בישראל. "אלקאוס מתנגד לצווים וימשיך לפעול כנגד הפטריארכאליות, קולוניאליזם והומופוביה בכל פלסטין ההיסטורית. ישראל היא מדינת התיישבות קולוניאלית ואיננה מעניקה אף זכות לקווירים פלסטינים או אחרים". 

רף הצביעות הזה הלך והתגבר עם השנים. בשנה שעברה, חברת "טחינה אל-ארז" ובראשה ג'וליה זהר חיממו את ליבם של חברי וחברות הקהילה היהודים והערבים בישראל, כשבחרו לתרום לארגון להט"ב ישראלי עבור קידום הקהילה הגאה הערבית. כזכור, שיתוף הפעולה הזה הכעיס רבים בחברה הערבית וגרר קריאה לחרם, אבל לא רק בגלל שיתוף הפעולה היהודי-ערבי, אלא בעיקר בגלל קידום הסוגיה הגאה בחברה הערבית. 

הייתם מצפים מ"אלקאוס", שחרט על דגלו קידום להט"ב ערבים, לתמוך בצעד ולברך את הנראות הכל כך חשובה הזו בחברה כל כך סגורה. אולי אפילו הייתה אפשרות להעביר מסר של חיים משותפים ואחווה, אבל גם כאן בחרו בארגון לתקוף, משום מה, את ישראל: "ההתקפה החברתית על הקהילה הגאה חמורה פחות מאלימות הממסד הישראלי הקולוניאליסטי עלינו וחשוב לצאת נגדו", כתבו אז בארגון. "לאגודה שנתמכה על ידי אל-ארז יש היסטוריה ארוכה של שותפות בפרויקטים קולוניאליסטים מתנשאים". 

טחינה אל ארז
גם זה לא בא להם טוב. טחינה אל ארז

פעילי "אלקאוס" לא רק יוצאים בקול רם נגד ישראל, הם מסרבים בעקשנות לשתף פעולה עם כל ארגון ישראלי אשר עשוי לרצות בשיפור מצב הלהט"ב הערבים בתוך מדינת ישראל. יותר מזה, הוא מחרים כל ארגון בינלאומי ששיתף פעולה עם ישראלים או יהודים. בדומה לארגוני להט"ב אחרים, גם "אלקאוס" מחזיק באג'נדה פוליטית, אבל בעוד שרובם משתדלים להצניע זאת ומכריזים על עצמם כא-פוליטיים, "אלקאוס", בצורה מזוכיסטית למדי, מציב את הסוגיה הפלסטינית במרכז ואף מפנה אצבע מאשימה לישראל גם כשזה מגיע ביחס העם הפלסטיני ללהט"ב. 

מאז ומתמיד, "אלקאוס" אימץ רטוריקה מלאה בשנאה נגד ישראל, עם או בלי קשר לזכויות להט"ב. הסיבה הנעוצה מאחורי זה היא ככל הנראה ניסיון נואש לקבל לגיטימציה בחברה הפלסטינית, שבעצמה מוקיעה את הפעילים והפעילות. מיותר לציין שארגון כזה לא יכול לפעול מתוך פלסטין ולא באמת יכול לסייע ללהט"ב פלסטינים - ללא מדינת ישראל. האירוניה נכנסה לרמאללה, הניפה דגל גאווה ולא ברור אם מתקיים משא ומתן לשחרורה. 

פעילי "אלקאוס" אמנם אוהבים לדבר על רמאללה ועזה, אבל מרכז הפעילות שלהם נמצא, באופן לא מפתיע, בחיפה. אם היו מקיימים מפגן צבעוני שכזה בנצרת, יפו או אום אל פאחם, הדברים היו נראים אחרת וכולנו מבינים מדוע. אבל ל"אלקאוס" נוח להתעלם מדעת הקהל בחברה הערבית עליהם והמאבק האקטיבי של הרשות הפלסטינית בלהט"ב, ולהשליך את כל הצרות על ישראל. 

האמת, גם לנו היה נוח לפעול ברוח הקרירה של חיפה בשעות הערב, ואז להתיישב באחד מבתי הקפה במושבה הגרמנית, ללגום קפה קר ולהתלונן על הכיבוש, שאת טעמו הם בטוח מרגישים בחלב שיבולת השועל שלהם. זה לא מאבק - זו פריבילגיה להתלונן על המדינה בה אתה גר. 

שינוי אמיתי יגיע רק מתוך החברה הערבית, ולא מתוך שנאת ישראל, בדיוק שאר הלהט"ב בכל מדינות העולם - מהאבן הראשונה שזרקה מרשה פ. תומפסון בסטונוול ועד הגייז שפונו על ידי שוטרים בכפפות בדיזנגוף של שנות התשעים. להט"ב אמורים להיאבק בבורות - לא ב"ישות הציונית".

אבל למטבע יש שני צדדים, וגם אנחנו לא חפים מבעיות. נדמה שקיים חוסר רצון אמיתי של 18 הארגונים הישראלים להתחיל להתעסק בבעיות הרבות של החברה הגאה הערבית בישראל. זה לא שהם לא עושים כלום, הם עושים, פשוט לא מספיק. חלקם סימנו וי על פעילות קטנה, חלקם יצאו ביוזמה מרגשת וגורפת לייקים במחוזות השמאל, אבל החברה הערבית צריכה קצת יותר מציוץ חלבי בימים של אלימות קשה כלפי להט"ב. העבודה רבה - ואלו שחרטו זאת על דגלם מדקלמים את דף המסרים של הרשות הפלסטינית וקוראים לבידול ושנאה, במקום חיבור ושיתוף פעולה. 

ג'ונתן אלחורי (צילום: דניאל יחזקאל)
ג'ונתן אלחורי|צילום: דניאל יחזקאל

ההומופוביה והאלימות המופנות כלפי להט"ב פלסטינים מזעזעות וחייבות לעניין לא רק את חברי וחברות הקהילה הגאה בישראל, אלא כל אדם שמאמין בחופש ושוויון. "אלקאוס" גם היה יכול להיות ארגון המייצג נאמנה את הלהט"ב הערבים בישראל ובשטחי הרשות, אבל למרבה הצער הוא בחר לרכוב על גל השנאה ולשנוא את ישראל מתוכה, אולי מתוך כוונה לקבל לגיטימציה בחברה הערבית, שלא מקבלת אותם מלכתחילה. 

וזו הטרגדיה של להט"ב פלסטינים, שהארגון שמתיימר לייצג אותם לא פועל לטובתם, אלא למען אג'נדה פוליטית רחבה שלא כוללת אותם בתוכה. האצבע המאשימה תמיד תופנה לכיוון ישראל, ובמקום להושיט יד ולהשתלב בתוך עשייה אמיתית למען אלו שבאמת זקוקים לה, הם ימהרו לנסח הודעת יח"צ עם וריאציה של המילה קולוניאליזם. וכך לא נוהג ארגון שקורא לחברה מגוונת, פתוחה וליברלית.