בסוף השבוע שעבר הקהילה הגאה 'שברה את האינטרנט' במתקפותיה נגד דבריה של מנחת תכנית הבוקר של ערוץ 10 אמילי עמרוסי, שהביכה את השחקן טל קלאי בשידור כשאמרה כי היא נבעתת מעצם המחשבה שדראג קווין משחק בהצגת ילדים.
בסוף השבוע האחרון זה קרה שוב, אך הפעם המותקף היה 'אחד משלנו' – הומו, תל אביבי, שמאלני ומחוץ לארון, שקבל על הימצאותו של ח"כ בארון במפלגת העבודה והזמין את יו"ר המפלגה הנבחר לשלוח אותו הביתה.
זה לא מפתיע שהקהילה, שהפכה בשנה האחרונה ללוחמנית ופוליטית יותר מבעבר, מסרבת לשתוק ומשמיעה את קולה. מה שכן מפתיע זו העובדה ששני המותקפים שונים לגמרי אחד מהשני.
או אולי לא?
ההתייחסות של הקהילה לשני המקרים מוכיחה כי בכל הנוגע להתנהלות שני האישים, אמילי עמרוסי וגל אוחובסקי, רב הדומה על השונה. תוך יום אחד פינתה את מקומה העצומה הקוראת לפיטוריה של עמרוסי מערוץ 10 לעצומה הקוראת להדחתו של אוחובסקי מתפקיד נשיא ארגון הנוער הגאה, והמחאה נגד ההתבטאויות האלימות של הזוג עמרובסקי הפכה למחאה משותפת.
כיצד הצליחו הזוג עמרובסקי להקים עליהם את הקהילה הגאה?
נראה כי מדובר בעובדה ששניהם רואים את עצמם כמייצגים איזו שהיא קהילה, למרות שאף אחד מהם לא נבחר בשום דרך. לשניהם במה תקשורתית משמעותית שהופכת את הבעת דעותיהם האישיות לעניין ציבורי ושניהם עשו בה שימוש נגד אדם ספציפי, חבר בקהילה הגאה.
כמובן ששניהם הצטיידו בנימוקים משכנעים בתוספת סימון מטרות שנועדו לטובת הקהילה. אוחובסקי הדגיש כיצד נוכחותו של ח"כ בארון פוגעת בהתקדמות שהושגה על ידי הקהילה בשנים האחרונות וסימן לנו את מפלגת העבודה כמטרה במידה ולא תתנער מהח"כ הארוניסט, ואילו עמרוסי בטוחה שהיא מאירה את עינינו בכך שהיא מסמנת עבורנו את ההומואים ש'עושים בושות' כדי שנתנער מהם על מנת לזכות בהכרה ושוויון.
שניהם גם מודים שאין להם בעיה עם הומואים, ואפילו לא עם הומואים בארון, רק שלא יופיעו בהצגות ילדים, או במליאת הכנסת. עמרוסי רוצה שקלאי יהיה כמו כולם, או לפחות כמו תומר היימן, וגם אוחובסקי רוצה שהח"כ בארון יהיה כמו כולם, או לפחות כמו ניצן הורוביץ.
עמרוסי דואגת לסייג את דבריה ולומר שאין לה בעיה עם דראג קווינס, רק לא בהצגת ילדים. אבל אנחנו יודעים שהתבטאויותיה של עמרוסי מהעבר מציגות הומופוביה שיטתית שלא קשורה רק לדראג קווינס בהצגות ילדים. גם אוחובסקי מסייג את דבריו ואומר שאין לו בעיה עם ארוניסטים, רק לא בכנסת. אבל אנחנו זוכרים ניסיונות אאוטינג שנעשו על ידי אוחובסקי גם לאנשים מתעשיית הבידור.
כמובן שאם השניים היו נפגשים ומשוחחים באמת, הם לא היו מסכימים אחד עם השנייה – אוחובסקי היה מאוד רוצה לראות את טלולה בונט בהצגת ילדים, ואילו עמרוסי הייתה שמחה מאוד אם הח"כ, ואיתו גם שאר ההומואים, יישארו עמוק בארון. אך כל עוד הם מפנים את דבריהם אל חברי הקהילה הגאה, הסגנון העמרובסקי תואם לחלוטין.
דין אוחובסקי כדין עמרוסי
כאמור, החלק המעודד הוא תגובת הקהילה, שהוכיחה שהיא אינה מוכנה לשתוק ובטח לא לקבל בריונות מכל סוג שהוא.
הקהילה הלהט"בקית היא ללא ספק הקהילה המגוונת ביותר, בה רב המפריד על המחבר, ובכל זאת אנחנו מצליחים לקיים את עצמנו כקהילה, כך לפחות בעיני רבים מאיתנו ובוודאי שבעיני החברה הכללית. כמו שעמרוסי צריכה להבין שהקהילה הגאה מורכבת מהומואים ולסביות, ביסקסואלים וקווירים, טרנסים וטרנסיות, דראג קווינס ודראג קינגס, גם אוחובסקי צריך להבין שהקהילה הלהט"בית מורכבת מאנשים ששלמים עם עצמם יותר ומאלו שפחות, אנשים אמיצים יותר וכאלו שפחות, אנשים שמבחינתם השיוך לקהילה הוא אורח חיים ואלו שמבחינתם הוא עובדה נוספת בחייהם.
לא רוצים? לא צריך!
אני לא מטיל ספק בכוונות של השניים לסייע לקהילה שלהם. לאוחובסקי היסטוריה ארוכה של עשייה למען הקהילה הגאה, עוד בימים שזה לא היה שווה מנדטים, ואני נוטה להאמין שגם הפעם הוא פועל כשטובתה של הקהילה לנגד עיניו. גם עמרוסי מאמינה שהיא מגנה על הילדים מפני מה שהיא חושבת שהוא דבר לא ראוי. לא במקרה אני נמנע מלהביע את דעתי לגבי נכונות הדעות של עמרוסי ואוחובסקי. דעה היא עניין סובייקטיבי ובלתי אפשרי לומר לאדם שדעתו אינה נכונה. כל אדם רשאי להביע את דעתו ולציין שהוא לא אוהב את הרעיון של הצגת ילדים בכיכובה של מלכת דראג או את הרעיון של מפלגה חברתית עם ח"כ בארון, ולכן הוא בוחר שלא לקחת את ילדיו להצגה או שלא להצביע למפלגה זו.
אך הזוג עמרובסקי, שיכורים מהכוח התקשורתי שנמצא בידיים שלהם, לקחו על עצמם לדבר 'בשמה' של הקהילה אותה הם מייצגים, ואף לבוא בדרישות תוך שימוש במילים פוגעניות. הח"כ הוא נבחר ציבור, ולכן זו החלטת הציבור האם לבחור בו או לא. הפנייה לבוז'י להעיף את הח"כ מהמפלגה או שמפלגתו לא תזכה לתמיכת הקהילה, זהה לקריאה של עמרוסי שלא לאפשר לדראג קווינס לשחק בהצגות ילדים, או שהיא והקהילה אותה היא מייצגת (מטעם עצמה) יחרימו הצגות אלה.
אין ספק שיש אנשים ששותפים לדעתה של עמרוסי ומשייכים להופעת דראג קונוטציות מיניות, ואין ספק שיש הרבה שמסכימים עם אוחובסקי, ובטוחים שח"כ בארון גורם ליותר נזק מאשר תועלת. השאלה היא האם אנחנו מוכנים לסבול את השיח האלים שנוצר פה, רק כדי לאפשר לדעותינו להישמע.
תרצה עמרוסי או לא, לא כל ההומואים לובשים דגמ"ח ונושאים אקדח. ירצה אוחובסקי או לא, לא כל ההומואים יוצאים מהארון ונושאים את דגל הקהילה על כתפיהם. ירצו הזוג עמרובסקי או לא, לא כל ההומואים אותו הדבר.
כדי ששכרון הכוח לא יעביר גם אותי על דעתי, אסיים עם נקודה אחרונה: שני המקרים היוו כר פורה לעשרות פוסטים, טורי דעה והתבטאויות הומופוביות, שגימדו את ההומוסקסואליות לכדי חוויה מינית בלבד שמקומה בחדר המיטות ולא בשיח התקשורתי. אך גם אלימות קהילתית המופנית לעבר ח"כ בארון גורמת לנזק גדול לא פחות. טורי דעה, פוסטים ומאמרים על קהילה אלימה ומאיימת, שמתנהגת בברוטליות כלפי אחד מחבריה, יכולים גם הם לשמש בסיס נרחב להומופובים לניגוח הקהילה, אולי אפילו יותר מח"כ בארון.