בפגישה אגבית על כוס בירה, ביני לבין מפיק אירועים שעובד בעיריית ירושלים, עלה לראשונה הרעיון למירוץ עקבים. רעיון שהביא שותפי לדרך, תום שפירא, אשר יחד עמו ועם מעיין פירט הקמנו לפני חודשים ספורים את "התא הגאה הירושלמי" המשותף לכל הסטודנטים בעיר, בתמיכת התאחדות הסטודנטים והאגודה למען הלהט"ב. המפיק התלהב, ובאופן מפתיע העביר את ההצעה לעירייה שהחליטו להוציא אותו אל הפועל כחלק מ"שאון חורף" – אירוע חוצות של העירייה המושך אליו קהל של אלפים, בעיקר סטודנטים.

כחלק מהרצון להפצת הבשורה על האירוע החדשני, החלטנו לפרסם אודותיו ב-mako גאווה, שכן רבים מבני הקהילה עוקבים באדיקות אחר המתפרסם בו. איתרע מזלנו, ומסתבר שאחרי האתר עוקבות גם קבוצות קיצוניות המתנגדות לקיום אירועים מסוג זה. ואכן, התגובה לא אחרה לבוא – באתר החדשות החרדי "בחדרי חרדים" פורסמה כתבה, וחברי הסיעות החרדיות בעיר, היושבים בקואליציה, איימו שלא יעבירו את תקציב העירייה לשנה הנוכחית אלא אם יבוטל "מצעד התועבה".

הגורמים הנאורים בעירייה, שרצו לקדם את הפלורליזם ולתמוך בקהילה הגאה, מצאו עצמם אל מול אולטימטום. מנגד הגיבו גם ארגונים קהילתיים רבים, ופנו לגורמים בכירים בעירייה בקריאה להמשך קיום המרוץ - הבית הפתוח בירושלים עם אלינור סידי, האגודה למען הלהט"ב עם עודד פריד, התא הגאה ב"יש עתיד" עם שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן, התא הגאה ב"מרצ" עם ח"כ לשעבר מוסי רז, "גאווה בליכוד" עם אמיר אוחנה והחוג הגאה ב"עבודה" עם ניב סוניס.

לפתע מצאנו את עצמנו, ארגון סטודנטים שקם רק לפני חודשים ספורים, במרכזה של סערה עירונית, ולא בסתם בעיר – בירושלים. בזכות מאבק הארגוניים הקהילתיים, לצד מאבק חברי מועצה הדוגלים בפלורליזם, הוחלט להמשיך ולקיים את המירוץ אך להעביר את האחריות עליו לאגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית.

למרות ההחלטה לקיים את המירוץ, גורמים קיצוניים בעיר, כגון אריה קינג, המשיכו לנסות ולקרוא לביטולו, ודאגו גם למחאה של עשרות פעילים במקום עצמו. כשברקע פיגוע הדקירה שהתרחש לפני מספר שנים במצעד הגאווה בירושלים, היה ברור כי אם תהיה הערכה משטרתית להפגנה גדולה נאלץ לבטל את המירוץ.

יום לפני האירוע, ואנחנו קוססים ציפורניים - מחכים להערכה משטרתית, שלמעשה תהיה ההכרעה לגבי קיום המירוץ. לשמחתנו הרבה, ההערכה הייתה שרק מספר מועט של מפגינים מארגון "להב"ה" יגיעו - והמירוץ יוצא לפועל!

יום שני. המירוץ צפוי להתחיל בשעות הערב, ואנחנו משעות הצהריים במקום מנסים לסגור כל פינה אפשרית - במירוץ הזה, אסור ששום דבר ישתבש. כשעה לפני תחילת האירוע, מלכות הדראג מתחילות להגיע. ואני חושב לעצמי 'כמה דראג נראה טוב על רקע בניינים עם אבן ירושלמית'. הן צועדות ברחוב, מרשימות בהוד והדר, והעוברים והשבים באזור מגיבים בחיוך. יופי, אפשר להירגע קצת.

מתחילים בזמן. השעה שמונה וחצי בערב, 12 מלכות ומלכי דראג נוכחים, ובמקום מתחיל להתאסף קהל של מאות אנשים, רובם מעולם לא ראה הופעת דראג. הם מתלהבים ונשארים לכל אורך ההופעות. במהלך הערב אפשר לשים לב גם לבני נוער ולסטודנטים רבים שלראשונה לא מרגישים "זרים" בעיר מגוריהם – הם מרגישים שייכות לעיר, נהנים בה, אוהבים בה.

השעה 22:00, וכבר אי אפשר לזוז במתחם. כאלפיים איש הגיעו. אנחנו מבקשים מהקהל לזוז לצדדים, כדי שנוכל להתחיל במרוץ, וכמו קריעת ים סוף, לפתע נראה פתח של אספלט מבין המוני האנשים. ח"כ תמר זנדברג מגיעה לתמוך בנו באירוע, היא ומלכת הדראג הידועה גלינה פור דה ברה מזניקות את המירוץ: "למקומות, היכוני, צאי!". ובשלושה מקצים מזניקות כארבעים רצות, רצים, רצימות, כולם/ן על עקבים.

לאחר ארבעה מקצים, מתכנסים המקומות הראשונים מכל מקצה לגמר הגדול – שלושה מגיעים ראשונים ועולים לשיר סיום עם כל המופיעות - "אני ניצחתי" של דנה אינטרנשיונל. כמה הולם!

"שושן Drag Run" היה בדיוק זה – ניצחון. ניצחון לפלורליזם ולקהילה הגאה שמראה שכוחנו באחדותנו.

נתראה באירוע הבא – 05.03.15, יום חמישי, מסיבת פורים במועדון "הבארכה", רחוב כורש, ירושלים.

* הכותב הוא יו"ר "התא הגאה הירושלמי" וממארגני מירוץ העקבים